כולנו גדלנו ולמדנו כבר אז בימי הגן שלנו שחג הפסח נקרא כך משום שהקדוש ברוך הוא פסח על בתי העבריים במהלך מכת בכורות, ה' דילג כאשר הגיע לבית יהודי והמשיך לבית המצרי הבא אחריו. 

בפרשה שלנו, פרשת "בא", מלמד אותנו רש"י על פי ביאור אונקלוס, פירוש נוסף למילה פסחתי, והוא חמלתי. 

מה בא כאן עניין החמלה?

בכל המכות שהיו עד כה הדין ודברים היה בין משה לפרעה ועם ישראל כמעט ולא הוזכרו, אך במכת בכורות מצטרפים גם בני ישראל לתמונה.

עכשיו יש ציווי על בני ישראל. מכת בכורות קשורה גם אליהם והם מצווים לעשות מעשה כדי להינצל ממנה. אברבנאל אפילו מעצים זאת ואומר שהם עומדים בניסיון גדול, שהרי הם לוקחים את אלוקי המצרים, את השני, קושרים אותו ארבעה ימים ליד הבית, זוהי כמובן סכנה גדולה עבורם ששכניהם המצרים יראו וישאלו לפשר המעשה, אחר כך עליהם לשחוט אותו דווקא לצלות בשריפה ולא לבשל בסיר במטבח בתוך הבית, וגם את השריפה כולם יראו וכולם יריחו, לא יהיה אפשר להתחמק מזה. את דם השה ימרחו על משקוף הבית.

מדובר בניסיון גדול מאוד.

התורה אף כותבת: "ויקרא משה לכל זקני ישראל ויאמר אליהם משכו וקחו לכם צאן למשפחותיכם ושחטו הפסח" - צריכים ממש למשוך פיזית אליכם, וכמו שחז"ל אומרים בקשר לזה, שהם צריכים למשוך את ידיהם מהעבודה הזרה המצרית שהיתה בהם ולהיכנס תחת כנפי השכינה, וכל מי שיעשה את כל אלה יינצל. הוא יזכה בחמלתו של ה'.

הפסיחה הזאת של הקדוש ברוך הוא מביאה לידי ביטוי את שתי מידותיו, מידת הדין ומידת הרחמים, בפעולה אחת: מצד אחד ה' מדלג ופוסח על בתי ישראל ופועל במכת בכורות בבתי המצרים, ומצד שני מפעיל חמלתו ורחמיו על בני ישראל שבהם הוא לא נוגע. 

הדבר המיוחד שאיתו אפשר לסכם את העניין, יציאת מצרים, האירוע הכל כך גדול הזה, מתחילה בחמלה. הלוואי שנלמד. 

שבת שלום ומבורך!

החוויה היהודית

http://h-y1.coi.co.il/

לע"נ יעקב בובר, שבתאי טורס, שמואל פולק, מאיר גרינברג, יצחק שניצר ואברהם פישר שנפלו במלחמות ישראל והיו נצר אחרון למשפחתם.

לרפואת דב בן לובה

 פרשת "בא",ביאור אונקלוס, פסחתי, חמלתי, אלוהי המצרים, משקוף הבית, תחת כנפי השכינה,