'עשרה נסים נעשו לאבותינו במצרים ועשרה על הים. עשר מכות הביא הקדוש ברוך הוא על המצריים במצרים ועשר על הים. עשרה נסיונות נסו אבותינו את המקום ברוך הוא במדבר, שנאמר (במדבר יד, כב) "וינסו אותי זה עשר פעמים ולא שמעו בקולי"' (אבות ה,ד). ראה ב'אבות לבנים' למרן גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן שליט"א בירור ארוך ומקיף למשנה זו. אולי אפשר להוסיף שנאמר על עשרה ניסים ומכות כנגד עשר הניסיונות של אברהם, שכיון שבאברהם כל הניסיונות היו שלב אחרי שלב – ובקושי שעולה עד השיא בעקידה, לכן הם קשורים אחד לשני, ולכן מה שמתגלה אצל ניסיון העקידה קשור כעין גילוי והשפעה גם לשאר הניסיונות. לכן נעשו ארבעה דברים של עשרה כנגד עשרת הניסיונות של אברהם, כיון שבעקידה נאמר לאברהם: “ויאמר קח נא את בנך את יחידך אשר אהבת את יצחק ולך לך אל ארץ המריה והעלהו שם לעלה על אחד ההרים אשר אמר אליך" (בראשית כב,ב), שנאמר לו בארבעה צורות על יצחק (בנך, יחידך, אשר אהבת, יצחק), ואברהם קיבל על עצמו כל פעם למסור את הכל לקב"ה, שה' בא לנסותו ולכן אברהם מצידו מוכן לעמוד בזה בשלמות (גם אם צריך להמית אז להמית), ולכן כנגד זה נעשו ארבעה דברים של עשרה, כעין גילוי של ארבעה פעמים שהיה מוכן לעשות את דבר ה' (שהתגלה בעקידה). ועוד נאמר: “וישכם אברהם בבקר ויחבש את חמרו ויקח את שני נעריו אתו ואת יצחק בנו ויבקע עצי עלה ויקם וילך אל המקום אשר אמר לו האלקים" (שם,ג), שאברהם פעל בניסיון העקידה בשלמות שהתגלתה בארבעה דברים: א. השכים בבוקר, כיון שהוא 'נזדרז למצוה' (רש"י [וכן בפסחים ד,א]). ב. חבש את חמורו 'הוא בעצמו ולא צוה לאחד מעבדיו, שהאהבה מקלקלת השורה' (רש"י [וכן סנהדרין קה,ב]). ביקע עצים ולא סמך שימצא ביערות במקום העקידה, כדי שלא יהיה דבר שיעכבו מלקיים את העקידה. ד. הלך לעקידה, שבדרך עמד בקשיים שהשטן ניסה אותו, כמו שמובא בתנחומא (“וירא" סימן כב). לכן כיון שעמד ועשה ארבעה דברים בעקידה כביטוי לעמידה בשלמות בניסיון, לכן כנגד זה ניתן לבניו ארבעה דברים של עשרה. נראה שכנגד וישכם ויחבוש ניתנו הניסים לבנ"י, כיון שבאלו מודגש אהבת ה' וזריזות למצוותיו, ולכן כנגד זה מתגלה אהבת ה' לבנ"י, ואילו כנגד הבקיעה וההליכה שזה ישירות לצורך העקידה, כנגד זה הוכו המצרים, שקיבלו את המכות כנגד העקידה שהיתה למיתה. או ש"וישכם" זה אהבת ה' שאברהם התעורר מוקדם ולכן כנגדו הצלת בנ"י מהמכות, ואילו חבישת החמור זה כנגד מכות מצרים, כיון שהמצרים דומים לחמור "אשר בשר חמורים בשרם" (יחזקאל כג,כ), שכך הוכו כנגד חבישת החמור לעקידה [שזה קושי לחמור] (וזה בשרם, כחבישת הציוד על בשר החמור). שני אלו הם ההתחלה ולכן כנגד מכות מצרים שהיו לפני קריעת הים. “ויבקע" זה כנגד קריעת ים סוף לבנ"י: 'רבי בניא אומר: בזכות אברהם אני בוקע להם את הים, בעבור מה שעשה, שנאמר (בראשית כב, ג) "ויבקע עצי עלה”, ואומר (שמות יד, כא) "ויבקעו המים"' (שמו"ר כא,ח), שכך בקיעת הים לבנ”י זה בזכות בקיעת העצים (נראה ש”ויבקעו”, זה כמו “ויבקע” עם תוספת אות ו', כנגד אותיות ההמשך “עצי עלה”, או כנגד שבעקבות הבקיעה בבנים יזכו לנס, וזה נעשה ע" משה שהוא בדור השישי, גימטריה ו' [יצחק, יעקב, לוי, קהת, עמרם ומשה]), וכנגד ההליכה לעקידה, שהיתה עם החמור (שסחב את הציוד, שזה קשה) הוכו המצרים, ושני אלו נעשו אחרי הקודמים, ולכן הם כנגד החלק השני – קריעת ים סוף. מיד מובא במשנה שבנ"י חטאו במדבר עשר פעמים, שמצד אחד לא עמדו בניסיונות ומצד שני זה מראה את הצד החיובי של קשי עורף שמתחזקים לתורה בהמשך, זה בא להסביר שהעשרה דברים שנעשו במצרים זה בזכות אבות, כיון שלנו לא היה מגיע, כיון שהינו שקועים בטומאה ולא עמדנו בניסיונות בהמשך, לכן זה נעשה בזכות אבות, אבל זה נעשה בזכות שיש בנו כח מהאבות, כמו שיתגלה אח"כ קושי עורף למען התורה, כמו שאברהם הקשה עורפו לגשמי והלך ועשה את רצון ה' בניסיונות. או שזה בא להסביר מדוע יש להחשיב את עשרת הניסים שבנ"י ניצלו במכות, הרי מדוע שיוכו בכלל? לכן מדגיש את טומאתם שלכן היו ראויים להיות מוכים יחד עם מצרים, אלא שזכות אבות והמהות הישראלית שבנו זיכו אותנו בהצלה. אולי לכן גם יציאת מצרים רמוזה בארבע לשונות של גאולה (והוצאתי, והצלתי, וגאלתי ולקחתי) כנגד ארבעה גילויים של זכויות לגאולתנו שהיו לנו מאברהם. נראה שיש גילוי של כל אחד בדברים (ראה ב'אבות לבנים' את הפירוט של הדברים) כנגד הניסיונות: 1: ניסיון "לך לך" לארץ ישראל, כנגד זה מכת דם שהיה ביאור שהוא מקור החיים בארץ מצרים (שזהו כגילוי של לחיות בארץ) ואף בנ"י העשירו במכת דם (תנחומא “וארא” סימן יג) כמו שה' אמר לאברהם בלך לך שיעשיר ('"ואברכך" – בממון' [רש”י. בראשית יב,ב]), וכנגד זה הנס לבנ"י שנקרע הים כעין כנגד הים של היאור, והמכה בים למצרים זהו הענן שעמד וחצץ בין המצרים לישראל, שענן רגיל הוא מהתאדות מים ומוריד גשם לחיים בארץ (ולכן כיאור במצרים), ובפרט שהענן היה קשור לשכינה "וה' הלך לפניהם יומם בעמוד ענן" (שמות יג,כא), ולכן זה להיפך מהיאור שהיה אלוה במצרים (תנחומא שם), וכמו ש"לך לך" זה לא”י, שלא להיות בחו”ל שזהו כעובד ע”ז (כתובות קי,ב). 2: מכת צפרדע נאמר שפגעה בכך שהיתה בכל מקום, ובפרט נאמר שפגעה באכילה שהיו גם "ובתנוריך ובמשארותיך" (שמות ז,כח), ואותם אי אפשר לאכול ולכן נשארו והסריחו את מצרים (שם ח,י), זה כנגד ניסיון הרעב לשיטת הרמב"ם ופרדר”א, וכנגדו באדר"נ זהו ניסיון לך לך השני כשיצא בשל הרעב – כך שקשור לרעב, וכן זה היה ניסיון שלא חזר לארצו שיצא ממנה, כך שזהו כנגד הצפרדעים שהם הלכו לכל מקום כעין מכח הגילוי אצלו שלא הלך לכל מקום – שלא חזר למקומו הקודם, וכן הצפרדעים לא חזרו למקומם (אלא מתו והסריחו), כמו שהוא לא חזר חזרה. ונראה שבמדר"ת זהו ניסיון לקיחת שרה לאבימלך – והרי בעקבות זאת אברהם קיבל מאבימלך להשתמש בכל אשר לו, שזהו כעין הצפרדעים שהיו בכל מקום. ובנס לבנ"י בים זהו שנעשה להם כמנהרה, שכעין מוקפים סביב במים, כמו הצפרדעים שחיים גם בתוך המים, ומצרים הוכו בים שעמוד הענן גרם לקרקע להיות כטיט שהוא חול ומים כנגד הצפרדע שנמצאת גם בקרקע בחול וגם במים. 3. ניסיון ברית המילה נראה שכנגד מכת הכינים, כיון שברית המילה היא ברית ביננו לה', שזהו כגילוי בגשמי לה', כמו שהיה במכת כינים: “ויאמרו החרטמם אל פרעה אצבע אלקים הוא" (שמות ח,טו), וכן הכינים היו "באדם ובבהמה" (שם,יג) כך שהיו בגוף האנשים, כמו ברית המילה שהיא בגוף. וכנגדו הנס בים היה שנגזר ל12 שבילים, שיש דגש לבנ"י, שלכל בנ"י על אף השונות ביניהם, כולם מאוחדים לה', שזה מודגש בברית המילה, שלכן בנ"י נקראים מולים [להבדיל מהגוים] (משנה נדרים ג,יא), והמכה למצרים בים היתה שה' ניער אותם וגופם התפרק, שזהו כעין הברית שהיא בחתך בגוף (ואף עושים פריעה שזה הזזה [כעין הניעור]). 4. הניסיון של נשיאת הגר (אדר"נ) בשל שלא נולדו לאברהם בנים משרה (לרמב"ם ולמדר"ת), שזה כביטוי של ביטול הבאת בנים לעולם, שהוא המשך החיות בעולם ע"י הבנים, וכן כנגד הניסיון שרצו להרוג את אברהם מיד כשנולד (פרדר"א), שלא יהיה לו חיות בעולם, כנגד זה באה מכת ערוב, שנכנסו לבתים והרסו: “ויבא ערב כבד ביתה פרעה ובית עבדיו ובכל ארץ מצרים תשחת הארץ מפני הערב" (שמות ח,כ), שבית רומז על משפחה וילדים (כלקיחת הגר לאשה. ומן הסתם גם הרגו הערוב בילדים, שכך דרכם של חיות רעות להזיק, שזה מתגלה במיוחד בקטנים וחלשים שלא יכולים להגן על עצמם). הנס לבנ"י בים היה שהקרקע התייבשה ונעשתה כאבן, שכך בנ"י התהלכו כמו בביתם בלי להתלכלכך, שזה רומז להקמת בית בנישואין והבאת ילדים. והמכה למצרים בים היתה שנבלעו בארץ (היפך מעמידה על קרקע כאבן), כעין איבוד חיותם מהארץ (כמו שזה בלי בנים שממשיך את החיות בארץ או שרצו להמית את אברהם מעל הארץ). 5. בניסיון של אור כשדים זרקו את אברהם לכבשן האש כדי להרגו, כנגד זה באה מכת הדבר שהרגה (את המקנה), ולבנ"י בים היה נס שהמים קפאו חתיכות כלבנים ואריחים, שזהו כבניין של קור שכרומז להגנה מהאש שרצו לשרוף את אברהם בכבשן. והמכה למצרים היתה שלא יכלו לנוס חזרה, שלא יכלו ללכת משם חזרה, שזה כנגד שתפסו את אברהם והשליכוהו לכבשן – שלא הצליח ללכת מאור כשדים לפני שתפסוהו, וכן בעקבות המקרה של הכבשן באור כשדים, עמד תרח והלך משם: 'אמר תרח בלבו: שמא יעמדו ויהרגו את בני? עמד ויצא משם, שנאמר: "ויקח תרח" וגו'' (ילקו"ש, רמז עז). ולרמב"ם נראה שזה כנגד הניסיון של גירוש הגר אחרי שהולידה את ישמעאל, אחרי שנבנה ממנה ('גרש הגר אחרי הבנותו ממנה'). הגר היתה השפחה של שרה, ולכן דומה כעין הבהמה, ששפחה כנענית היא כעין רכוש קנייני כבהמה, ולכן במצרים הוכו בדבר שפגע במקנה, ובים נעשה נס לבנ"י שקפאו כאריחים ולבנים כעין בית שנבנה, רמז לקושי לגרש את הגר אחרי שנבנה ממנה, ובים המצרים הוכו שלא יכלו לחזור חזרה, כמו שאחרי שכבר נבנה ממנה לא יכול היה ללכת אחורה חזרה במעשיו ולגרשה, ולכן זה היה קשה לו, ובכ"ז עמד בניסיון וגרשה. 6: הניסיון של לקיחת שרה במצרים לפרעה, כנגד זה השחין, כיון שכשפרעה לקח את שרה הוא קיבל נגעים: “וינגע ה' את פרעה נגעים גדלים ואת ביתו על דבר שרי אשת אברהם" (בראשית יב,יז). והנס לבנ"י בים היה שהאדמה שדרכו עליה המצרים נעשתה לחמר טובעני, שלא יכלו לזוז, כמו שבשחין לא יכלו לזוז ולבא לפני פרעה: "ולא יכלו החרטמים לעמד לפני משה מפני השחין כי היה השחין בחרטמם ובכל מצרים" (שמות ט,יא) [וכן זה כנגד שפרעה לקח את שרה, ואברהם לא יכול היה לבא לשם ולקחתה], והמכה למצרים בים היתה שלא יכלו לעמוד אחרי הנפילה, אלא איפה שנפלו שם נשארו (ולא זזו). 7: הניסיון של מלחמת ארבעת המלכים, כנגד זה באה מכת ברד שהיה בו כיליון במים ואש: "ויהי ברד ואש מתלקחת בתוך הברד" (שמות ט,כד. כמו שבמלחמה מכלים את האויב עם חצים [כברד שניתך ושבר והרג את מי שהיה בחוץ] ושריפה), וכנגד זה הנס לבנ"י היה שהמים קפאו (כמו שהיה בברד) והזיקו למצרים (כמו במלחמה שמזיקים לאויב), והמכה למצרים בים היתה שעמוד האש הרתיח את הקרקע וזה פגע ברגלי הסוסים שנשמטו הטלפיים, כמו שהיה אש בברד (וזה נזק לרודפים – האויב, כבמלחמה). 8. הניסיון של ברית בין הבתרים שנאמר לו שישתעבדו בניו, ולשיטת הרמב"ם נראה שזהו לקיחת שרה לאבימלך, שאחר כאילו שולט ומשתעבד בה, כנגד זה באה מכת ארבה שמשתלט ומזיק. והנס לבנ"י בים היה שהקירות היו כזכוכית, שלכולם נודע שאבימלך לא נגע בה, ולכן זהו כעין שהקירות היו זכוכית שכולם יודעים מה קרה שם, וכנגד השעבוד זהו כזכוכית שכולם יודעים שגם שעכשיו מתשעבדים בנו, בהמשך הם יפלו ובנ"י יעלו, שכך כביכול משול בראיה להמשך דרך כקיר זכוכית, שהקיר מגביל אבל רואה את ההמשך מה יהיה. ומצרים הוכו בים שסרו הגלגלים והרוכבים נפלו ונחבלו קשות, שזה כנגד המשעבדים שיפגעו בהמשך על שליטתם בנו, וכן אצל אבימלך הוכו קשה בכך שלא ילדו, שזה צער גדול מאוד, כעין בים שהמצרים נחבלו קשות. 9: ניסיון של גירוש ישמעאל, כנגדו מכת חושך שבה "לא ראו איש את אחיו ולא קמו איש מתחתיו שלשת ימים" (שמות י,כג), להיפך מהשליחה של ישמעאל החוצה, וכן התרחקות של הגר "כי אמרה אל אראה במות הילד" (בראשית כא,טז) כדי שלא לראותו (כמו בחושך שלא ראו). הנס לבנ"י בים זה שטיפטף להם מים מתוקים, שזהו כעין מה שניתן להגר הבאר כדי שישתו (וכן מראש אברהם נתן להם חמת מים לשתיה), ומכת מצרים בים היתה ששקעו לעומק כעופרת, שזה כעין חץ שנזרק למרחק (רחוק כעין כנגד עמוק) וראשו מעופרת, שכך כעין מעשה הגר: “ותלך ותשב לה מנגד הרחק כמטחוי קשת" (שם). 10: ניסיון העקידה, כנגדו היתה מכת בכורות שמתו החשובים כמו שהיה הניסיון לשחוט את יצחק, וכנגדו הנס לבנ"י בים זה שהקרקע לא הורטבה כשנזלו מים מלמעלה בתוך ים סוף (אלא קפאו), שזהו כמו שלא נשפך הדם של יצחק משחיטתו, והכאת מצרים בים היתה שגופותיהם הושלכו ליבשה כדי שיראו שמתו – היפך מיצחק שלא מת, ואף בעקידה "וירא את המקום מרחק" (בראשית כב,ד), וכן "וישא אברהם את עיניו וירא והנה איל אחר" וגו' (שם, יג), שכך כאן ראו אותם בנ"י.