לקט מביאור המלבי"ם לתורה – פרשת וארא

שמות ו,ג: וָאֵרָא, אֶל-אַבְרָהָם אֶל-יִצְחָק וְאֶל-יַעֲקֹב--בְּאֵל שַׁדָּי; וּשְׁמִי יְהוָה, לֹא נוֹדַעְתִּי לָהֶם: מלבי"ם: "והלא גם עם האבות דבר כמה פעמים בשם הוי"ה? ... לא השיגו אותו בעצמותו רק כפי שהוא מלובש בשאר שמות שבהם ישכון כבוד בהיכלו ... אמר לשון ידיעה (לא נודעתי) כי בהשגה זו אין שם ראייה, רק ידיעה מדעית בלבד". משה זכה לראייה מיוחדת של אספקלריה מאירה, "והשיג את האלוהות כפי מה שהוא בעצמו למעלה מן העולמות, מופשט מכל ציור ותמונה" (לשון המלבי"ם). שנזכה.

ו,ו-ח: לָכֵן אֱמֹר לִבְנֵי-יִשְׂרָאֵל, אֲנִי יְהוָה ... וִידַעְתֶּם, כִּי אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם ... וְנָתַתִּי אֹתָהּ לָכֶם מוֹרָשָׁה, אֲנִי יְהוָה: מדוע שלוש פעמים 'אני ה''? המלבי"ם: "תאמר להם ששלושה דברים שאני צריך לעשות להם ... על ידי ניסים גלויים על ידי שם הוי"ה, והם: יציאת מצרים ומתן תורה וירושת הארץ". עוד נימוק להתגלות בשם הוי"ה למשה.

ו,טז-כ: וּשְׁנֵי חַיֵּי לֵוִי, שֶׁבַע וּשְׁלֹשִׁים וּמְאַת שָׁנָה ... וּשְׁנֵי חַיֵּי קְהָת, שָׁלֹשׁ וּשְׁלֹשִׁים וּמְאַת שָׁנָה ... וּשְׁנֵי חַיֵּי עַמְרָם, שֶׁבַע וּשְׁלֹשִׁים וּמְאַת שָׁנָה: מלבי"ם: "(מדוע) והזכיר בייחוד שני חיי לוי וקהת ועמרם ודילג יתר השבטים? ... הודיע שני חיי לוי כי הוא היה הסגולה ... ומבניו מצא את הסגולה בקהת ... ומבני קהת מצא את המרגלית בעמרם". לטעמי המלבי"ם לא הסביר מדוע לציין את שנות חייהם של בני הסגולה. אי"ם מצא הסבר בכך שלפי גילם של לוי, קהת ועמרם ניתן לחשב את שהותם של בני ישראל במצרים 430 שנה לפי הכתוב: וּמוֹשַׁב בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר יָשְׁבוּ בְּמִצְרָיִם--שְׁלֹשִׁים שָׁנָה, וְאַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה (יב,מ), ולהסביר את דברי חז"ל שהעינוי במצרים היה במשך 210 שנים. המעוניין בהסבר יפנה אלי או יעיין בביאור "תורה ככתבה".

ח,כד: רַק הַרְחֵק לֹא-תַרְחִיקוּ, לָלֶכֶת: מלבי"ם: "למה אמר שלא ירחיקו ללכת? ... אמר שאלוהיכם נמצא בארץ בכל מקום ... די בשתצאו מן הארץ אל המדבר שלא יראו המצרים בזיון תועבותם ואין צריך להתרחק דרך שלושה ימים". פרעה דואג לעמו, ואינו נכנע עדיין למשה.

שבת שלום, שבת של גילוי ה' למעלה מן העולמות, זכייה בניסי ה' הגלויים, להיות בני הסגולה, שנמצא את אלוהינו בכל מקום, אורן.