"וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב באל שדי ושמי יהוה לא נודעתי להם" (שמות ו, ג)

נשאלת השאלה: מדוע הכתוב התחיל בלשון ראיה וסיים בלשון ידיעה? הרי היה לו לומר "וארא אל אברהם וגו' ובשמי ה' לא נראתי להם" או "ואודע אל אברהם וגו' ושמי ה' לא נודעתי להם"? ועוד, מה ההבדל בין שם 'שדי' לשם 'הוויה'?

ישנו ההבדל מהותי בין ראיה לידיעה והוא: לשון ראיה מורה על בירור הדבר יותר מלשון ידיעה וזאת מפני שיש לאדם ידיעה בדבר הניכר מצד ההיקש השכלי אשר עלול ליפול בו טעות ולעומת זאת, דבר שהאדם רואה במו עיניו- הוא המובחר ביותר, כי לא יפול בדבר הנראה שום טעות או כזב. על כן נאמר "טוב מראה עיניים ממשמע אוזניים". עדות ראייה נאמנה יותר מעדות שמיעה.

משמעות שם שדי הוא מלשון די! (מספיק), הקב"ה אמר לעולמו די, ועל שם שיאמר (לישראל) די לצרתם. והרי ידוע שרוב ימי האבות היו מכאובים: אברהם- הושלך לכבשן האש, היה בנדודים רבים ונלקחה שרה אשתו לפרעה ולאבימלך. וכמו כן ליצחק נלקחה רבקה, סתמו בארותיו והיה גר בארץ. ויעקב סבל יותר מכולם- רדיפות עשיו אחיו, מעשי המרמה של לבן, מכירת יוסף. והקב"ה אמר די לצרות האבות, וזה הדבר אשר ראו בעיניהם- את כל התלאה אשר עברה עליהם והצילם ה' בשם שדי ואמר די לצרותם. אבל שמי ה' (שם הוויה) המורה על רחמים גמורים בלי תערובת דבר רע, לא זו שלא ראו בעיניהם, אלא אפילו בידיעה לא נודע להם כי אני ה' מטיב לכל.

בפסוק הקודם (ו, ב) נאמר "וידבר אלוהים אל משה ויאמר אליו אני ה'". והרי שאין "אלהים" אלא דיין. ובאיזה דין דן הקב"ה את משה כעת? נראה לומר שדין זה מופיע בעקבות דברי משה בסוף הפרשה הקודמת "למה הרעתה לעם הזה?" ולמענה: "עתה תראה את אשר אעשה לפרעה". מה המילה "עתה" באה למעט? דרשו חז"ל: לא תראה את אשר אעשה במלחמת שלשים ואחד מלכים (שמו"ר ה, כג).

אמר הקב"ה למשה: אני ה' היה הוה ויהיה, כי כל בן אנוש בשר ודם אינו בטוח לקיים הבטחתו על כן צריך לקיימה לאלתר כי אם לא עכשיו אימתי. אבל אני הוה לנצח בכל הזמנים בשווה. לכן האבות לא קראו תגר אלא היו מצפים וממתינים מתי יתגשם דבר ה' והיו בטוחים שסופו להתקיים. אבל אתה שקראת תגר על שלא נתקיימו דברי תיכף ומיד- קל וחומר שתקרא תגר במלחמות ל"א מלכים כי אותן המלחמות יתארכו מאד- "ימים רבים עשה יהושע את כל המלכים האלה מלחמה כי לא יכלו ישראל לנחול את כל הארץ מהרה פן ירבה עליהם חית השדה אלא מעט מעט יתגרשו מפניהם" (יהושע יא, יח). ואני מגלה כאן כי הדרך שלך היא לקרא תגר כשאין ההבטחה נעשית מהרה. על כן אני קונסך שבדין לא תראה את המלחמה הארוכה שתהיה עם ל"א מלכים, אלא רק את מלחמת פרעה שהוא מלך אחד ויכול אתה לראות עתה. דווקא דבר שנעשה "עתה", תיכף- אותו תראה אבל דבר שלא יהיה נעשה "עתה" כי אם בימים רבים, כמו מלחמת שלשים ואחד מלכים- אותו לא תראה.

אותו עניין מופיע בצורה דומה בהמשך, בפרשת מי מריבה כאשר משה הכה בסלע ("עתה") במקום לדבר אליו והקב"ה הענישו בזאת שלא יכניס את בני ישראל לארץ ישראל, שנאמר: "יַעַן לֹא הֶאֱמַנְתֶּם בִּי לְהַקְדִּישֵׁנִי לְעֵינֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לָכֵן לֹא תָבִיאוּ אֶת הַקָּהָל הַזֶּה אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לָהֶם" (במדבר, כ', יב).