"והיה לך לאות על ידך ולזכרון בין עיניך למען תהיה תורת ה' בפיך כי ביד חזקה הוצאך ה' ממצרים" (שמות יג,ט). 'ת"ר: "ידך" זו שמאל. אתה אומר שמאל או אינו אלא ימין? תלמוד לומר (ישעיהו מח, יג) "אף ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים", ואומר (שופטים ה, כו) "ידה ליתד תשלחנה וימינה להלמות עמלים", ואומר (תהלים עד, יא) "למה תשיב ידך וימינך מקרב חיקך כלה" ... ר' נתן אומר: אינו צריך, הרי הוא אומר (דברים ו, ח) "וקשרתם ... וכתבתם", מה כתיבה בימין אף קשירה בימין, וכיון דקשירה בימין הנחה בשמאל היא... רב אשי אמר: "מידכה" כתיב בה"י כהה' (מנחות לו,ב-לז,א). התפילין הם ביד שמאל, נראה שזה כרמז שיש לשעבד את כל כוחות האדם לקדושה, לכן בראש זה כנגד הראש והנשמה (שבו), שזהו כצד העליון, ואילו של יד בא לחבר לצד התחתון הארצי, לכן הוא כנגד הלב שרומז גם לשעבד את היצה"ר שבאדם ('"בכל לבבך”, בשני יצריך, ביצר טוב וביצר רע' [משנה ברכות ט,ה]). לכן זה בצד שמאל כרמז לכוחות השלילים באדם שהם אינם עיקר האדם, שעיקרו הוא מעלתו בהיות בו נשמה של מעלה, לכן הוא בצד שמאל כבא לשעבד את התאות ויצר הרע שבאדם לה'. לכן דרשו על צד שמאל מ"אף ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים", שיד שמאל מרמז על הארץ, שבה הכוחות הגשמיים הגסים – השלילים שמשפיעים על האדם, לעומת צד ימין שבו עשה שמים שזהו הצד העליון הרוחני. כך התפילין של ראש ויד משלימות את שלמות האדם, שיהיה כל כולו, מהצד העליון הרוחני – מגילוי הנשמה שבו, ועד למעשים הגשמיים ביותר שבו, שהכל יהיה לשם שמים, לחבר את כולו לקדושה עליונה. כך בדומה בפס' השני "ידה ליתד תשלחנה וימינה להלמות עמלים", שיעל חיסלה את סיסרא הרשע, שזה מרמז על ביעור הרע מהעולם, וזה נעשה ע"י שתקעה בו את היתד שלקחה ביד שמאל, ואת המכה עשתה ע"י המקבת שלקחה ביד ימין. שכך הכח הגיע מהמקבת, כעין כח הקדושה שמגיע משמים – מקשר לקדושה עליונה, ופועל ומשפיע בארץ, שזהו כיתד בשמאל שקיבל את כח המכה מהמקבת ופעל בארץ להריגת סיסרא – ביעור הרשעה מהעולם. גם בפס' השלישי זה נרמז קצת "למה תשיב ידך וימינך מקרב חיקך כלה", שאומר 'מקרב חיקך כלה – השליכה והוצא אותה מתוך חיקך והלחם באויביך' (רש"י), והרי נלחמים ביד ימין (בה מחזיקים חרב או חנית וכדו'), כך ששמאל רומז לצד החלש בעשיה, והפס' מדבר על שלא מתבער הרע (שלכן מבקש שילחם באויב, ולא ימנע מכך כמו שנעשה כרגע). נראה ששלושת הפס' רומזים לדרגות השונות, שיש מחוברים לקדושה, כמו שמתגלה בפס' הראשון שמדבר על גילוי ה' – שברא את העולם, ויש פועלים בקדושה אבל יש שם גם גילוי של רשעה, כמו בפס' השני שהיה את סיסרא, ויש ששקועים בטומאה, שזהו בפס' השלישי שמדבר שהרשעים שולטים בעולם. שכל אלו באו לומר שתמיד יש השפעה בתפילין להביא קדושה למציאות הארצית, בכל המצבים האלו. שיטת ר"י שלומד מכך שהקשירה בימין, וממילא התפילין הם על יד שמאל, נראה שגם רומזת על ההשפעה לצד הארצי, שבכתיבה אמנם מדבר על מזוזות אולם כתיבה זה גם בס"ת, כך שיש רמז על השפעה של ימין שהיא קשורה לתורה, על צד שמאל, שזהו להביא את כל המציאות ופעולות האדם לקדושה ע"י התורה (שהיא נרמזת בשל ראש, ששם יש גילוי שם ה' [(דברים כח, י) "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך", תניא ר"א הגדול אומר: אלו תפילין שבראש'. מנחות לה,ב], כמו שהתורה כולה היא שמות ה'), שזהו ע"י קשירה בימין, שמרמזת על תורת ה': “מימינו אש דת למו" (דברים לג,ב), שהיא הקושרת את התפילין על יד שמאל, שמשפיעה לצד המעשי בעולם. הלימוד של הכתיבה הוא מכתיבת המזוזה שנאמרה בסמוך (בפס' בדברים), המזוזה היא בפתח הבית ולכן כעין רמז של מציאות הארצית, שאנו מקדשים את מקומנו לעשותו בית לשם ה' – לגילוי קדושה בעולם, שכך גם מרמזים בתפילין בצד שמאל, שהימין בתורה משפיע לשמאל, כמו שהתורה שבמזוזה משפיעה לקדש את כל הגשמי – כל הבית הגשמי. רב אשי למד זאת מהאות ה' (“ידכה”, בשמות יג,טז), כרמז שמדובר על היד הכהה – החלשה. כרמז שיש צורך להשפיע על הצד החלש של האדם, לחזקו שלא ליפול ביצרו ותאוותיו, ולכן התפילין ביד שמאל כדי לחזקו בקדושה. לכן הלימוד הוא באות ה' שזה גם מרמז על חמשה חומשי תורה, שהתורה נותנת לנו כח להתגבר על יצה"ר ('תנא דבי ר' ישמעאל: בני, אם פגע בך מנוול זה, משכהו לבית המדרש. אם אבן הוא נימוח, ואם ברזל הוא מתפוצץ, שנאמר (ירמיהו כג, כט) "הלא כה דברי כאש נאם ה' וכפטיש יפוצץ סלע", אם אבן הוא נימוח, שנאמר (ישעיהו נה, א) "הוי כל צמא לכו למים”, ואומר (איוב יד, יט) "אבנים שחקו מים"' [קידושין ל,ב]).