פרשת וארא - פרשת המקדש

סוף מעשה - במחשבה תחילה

הרב ישראל אריאל שליט"א

ראש ישיבת המקדש

וראש ומייסד מכון המקדש

'הוציאוני היום ואיני מבקש כלום'

פתיחת הפרשה נראית כחזרה על האמור בפרשה הקודמת, היינו, הויכוח בין משה והקב"ה בעניין שליחותו להוציא את ישראל ממצרים. חזרה זו נראית לכאורה מיותרת, זאת, על שום מה?

כך גם תוכן הדברים מעורר שאלה. הרבה 'לשונות גאולה' יש כאן – שבעה במנין: והוצאתי, והצלתי, וגאלתי, ולקחתי, והייתי, והבאתי, ונתתי.

על כל ה'לשונות' האלה נאמר: "ולא שמעו אל משה מקוצר רוח ומעבודה קשה", ואם כן למה נאמרו?

ואכן, בא מאת ה' דיבור חדש אל משה ואל אהרון: "ויצוום אל בני ישראל ואל פרעה מלך מצרים - להוציא את בני ישראל מארץ מצרים".

לכאורה מכל שבעת 'לשונות הגאולה' לא נותרה אלא לשון אחת – הלשון הראשונה 'והוצאתי'!

אולם דומה שבאה התורה ללמדנו, שפעמים שהציבור קצר רוח, ועם כל הצימאון לגאולה אין לבו פנוי לדברים העומדים ברומו של עולם.

זו המשמעות של הפסוק: 'ולא שמעו אל משה מקוצר רוח ומעבודה קשה'. כלומר, ישראל היו בשיעבוד כה נורא, שאפילו כסף וזהב לא היתה להם השפעה עליהם. על אחת כמה וכמה שהמצוקה שהיו נתונים בה, הרחיקה מהם את היכולת להעמיד בראש מעייניהם יעדים רוחניים, ואמונה ביכולתם לרשת את ארץ אבותיהם.

 

כשהעם קצר רוח - מנהיג האומה חייב להיות איש החזון ונושא הדגל

לפיכך אומר ה' למשה מנהיג האומה: אכן אתה כמנהיג האומה - חייב להעמיד לנגד עיניך יום יום שעה שעה את היעד הגדול בכל הבהירות והדבקות להשגתו. לא רק היציאה החומרית ממצרים צריכה לעמוד לנגד עיניך, אלא בעיקר היציאה הרוחנית, היינו: שבע 'לשונות הגאולה', הכוללות את 'והייתי לכם לאלהים'! שכן המטרה היא להגיע למעמד הר סיני, ולבניין המקדש בארץ ישראל ובירושלים. רק הדבקות ביעד הסופי תאפשר לך להשלים את כל השלבים בתהליך גאולת ישראל.

מאידך גיסא, באשר לישראל, אלה עדיין נתונים בעבדות קשה, ומקוצר רוח אינם יכולים לקלוט את הדברים בכל היקפם, לפיכך דברו אתם על השלב הראשון – על היציאה. זה מה שנאמר: "וידבר ה' אל משה ואל אהרון, ויצוום אל בני ישראל ואל פרעה מלך מצרים להוציא את בני ישראל מארץ מצרים". עם אלה תדברו בשפה המובנת להם, בבחינת – "הוציאני היום ואיני מבקש כלום!"

רק משיעברו ישראל את השלב הראשון ויגיעו לכלל הרחבת דעת, דברו איתם על השלבים האחרים, וכך באמת ניתנו לישראל מצוות בהדרגה, תחילה מצות מילה וקרבן פסח במצרים. אחר כך ניתנו להם עשר מצוות במרה (סנהדרין נו, ב). רק בהר סיני למדו ישראל להכיר את המטרה בכל היקפה, להעמיד משכן בסיני, ולקבל עליהם תרי"ג מצוות לקיימן בהגיעם אל המנוחה והנחלה בירושלים.

זאת, כאמור, בקשר לישראל, אך המנהיג, חייב לדעת כבר בצעד הראשון את היעד הסופי ואת השלבים השונים שעליו לעמוד בהם כדי להגיע אל היעד. כך דרכו של עולם ובמיוחד כשמדובר בהשגת מטרה רוחנית: 'סוף מעשה במחשבה תחילה'. (ראה ספר 'עקידת יצחק' ויקרא שער סז, פרשת אמור: "כל מה שבא במחשבה תחילה - הוא באחרונה במעשה") רק כך יוכל המנהיג להצעיד את העם באורך רוח צעד צעד אל המטרה הנכספת.

 

שבת שלום