פרשת השבוע - וארא
נכתב על ידי אלון, 11/1/2021
"וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר. בֹּא דַבֵּר אֶל פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרָיִם וִישַׁלַּח אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאַרְצוֹ" (שמות ו, י-יא)
במדרש (שמות רבה, פרשה ו, ה) נאמר: "בֹּא דַבֵּר אֶל פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרָיִם, המשל אומר: מן שטיא לית הניא, אלא מן קציא (מעץ השיטה אין הנאה, אלא מהקצוץ)".
פירוש המשל הוא: השיטים (עצי השיטה) לא מועילים ואין מהם הנאה, ואילו ה"קציא" - הקצוץ - מועיל ויש ממנו הנאה. בעל ה'מתנות כהונה' מסביר שעץ השיטה - כיוון שאין ממנו פרות, אין בו תועלת אלא רק לאחר שקוצצים אותו והוא הופך להיות חומר גלם וחומר בעירה.
הנמשל - כששלח הקב"ה את משה לפרעה, אמר לו שפרעה אינו עושה פרות. כלומר, הוא אינו פועל את עיקר פרי האדם בעולמו להתקרב לה' יתברך, וכל זמן שעץ שאינו עושה פרות עומד - אין ממנו תועלת, רק כשקוצצים אותו, עושים ממנו עצים להסקה והם בוערים, על ידי כיליונם מתחמם בעל הבית ואז יש ממנו תועלת.
כך מסביר ה"מתנות כהונה" שכמו עצי שטים, כל זמן שפרעה עומד אין ממנו הנאה, ורק כשקוצצים אותו באה ההנאה. רק על ידי שיקצצו את פרעה ויכו בו במכות מצרים, אז תהיה ממנו תועלת, שעל ידי כיליונו נתחמם בדבקות אלוקית, כפי שנאמר בקריעת ים סוף - "ויאמינו בה' ובמשה עבדו".
בדומה לכך אנו קוראים גם בהפטרה של פרשת השבוע (יחזקאל כח, כה): "כֹּה אָמַר ה'... בְּקַבְּצִי אֶת בֵּית יִשְׂרָאֵל מִן הָעַמִּים אֲשֶׁר נָפֹצוּ בָם וְנִקְדַּשְׁתִּי בָם לְעֵינֵי הַגּוֹיִם וְיָשְׁבוּ עַל אַדְמָתָם אֲשֶׁר נָתַתִּי לְעַבְדִּי לְיַעֲקֹב".
מדוע קיבוץ גלויות מהווה קידוש השם?
הדברים מתבארים בהמשך (יחזקאל לו, יט-כד): "וָאָפִיץ אֹתָם בַּגּוֹיִם... וַיְחַלְּלוּ אֶת שֵׁם קָדְשִׁי בֶּאֱמֹר לָהֶם, עַם ה' אֵלֶּה וּמֵאַרְצוֹ יָצָאוּ... וְקִדַּשְׁתִּי אֶת שְׁמִי הַגָּדוֹל הַמְחֻלָּל בַּגּוֹיִם אֲשֶׁר חִלַּלְתֶּם בְּתוֹכָם וְיָדְעוּ הַגּוֹיִם כִּי אֲנִי ה'... וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם מִן הַגּוֹיִם וְקִבַּצְתִּי אֶתְכֶם מִכָּל הָאֲרָצוֹת וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם אֶל אַדְמַתְכֶם".
יש להבין מדוע הפצת ישראל בין העמים היא חילול השם? הרי אומות העולם צודקים בדבריהם, שעם ישראל התחייב חובת גלות על חטאיו.
חז"ל מספרים שהקב"ה אומר למלאכים שהוא יורד למטה כדי לשמוע מהי תגובתם של אומות העולם על הגלות. והנה הוא שומע שאומות העולם לא רק מציינים את הגלות כעונש, אלא מסיקים מכך "אם עַם ה' אלה, אז למה מארצו יצאו?". כלומר, עד עכשיו ידעו כולם שישראל הם העם הנבחר, אך כשיצאו מארצו מוכיח הדבר שהקב"ה החליף את העם הנבחר באחרים, וזוהי הרי הוכחת הנוצרים לטענתם שה' החליף את ישראל בהם. וזהו חילול ה' הגדול, שה' מפר את הבטחתו. ועל כן החליט הקב"ה לקדש את שמו ע"י שיקבץ את ישראל לארצו, וזה יוכיח שכל הנבואות שבספרי הנביאים, לא על אחרים נאמרו אלא על ישראל.
ואכן זכה דורנו לראות את קידוש השם הגדול, שמתוך אפר הכבשנים, התנערה האומה ושבה לארצה, כשאומות העולם משפשפים את עיניהם ואינם מאמינים למראה התופעה הייחודית. לפני כמאה ושבעים שנה, כשהאיץ הגר"א בתלמידיו לעלות ארצה, משום שבשנת ת"ר מתחילה הגאולה - "וקול התר נשמע בארצנו", היו בא"י כששת אלפים יהודים. כשבעים שנה אח"כ, בזמן הכרזת בלפור, כבר היו כששים אלף. בשנת תש"ח היו בארץ שש מאות אלף, וכיום למעלה מששה מיליון יהודים. היש הוכחה גדולה מזו, שהקב"ה הוא המנהיג את העולם ואת ישראל עמו?
הרב יהושע שפירא, מהאתר: "ישיבת ההסדר רמת גן" - www.yrg.org.il
הרב מרדכי גרינברג, מהעלון: "שבת בשבתו" - www.zomet.org.il
להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן
דיונים - תשובות ותגובות (0)