לקט מביאור המלבי"ם לתורה – פרשת שמות

שמות א,ט-י: וַיֹּאמֶר, אֶל-עַמּוֹ:  הִנֵּה, עַם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל--רַב וְעָצוּם, מִמֶּנּוּ. הָבָה נִתְחַכְּמָה, לוֹ:  פֶּן-יִרְבֶּה: מלבי"ם: "מה שאמר 'עם בני ישראל רב' משמע שהם כבר רבים מהם, ואיך אמר 'פן ירבה'? ... פירוש 'רב' – שיתרבה יותר מן המצריים, למשל כשנתרבו ישראל מן שבעים נפש למספר שבעת אלפים, שהוא מאה פעמים ממה שהיו, לא נתרבו המצריים רק להיות כפליים ממה שהיו, והגם שעתה הם עדיין מועטים". מלבי"ם רואה כאן התרבות יחסית למצרים. מעניין. אי"ם רואה כן 'רב' כפשוטו, ו'פן ירבה' – ירבה עוד יותר, שהרי כבר עכשיו הוא בעוצמה ('ועצום') יותר מהמצרים.

ג,יב: וְזֶה-לְּךָ הָאוֹת, כִּי אָנֹכִי שְׁלַחְתִּיךָ:  בְּהוֹצִיאֲךָ אֶת-הָעָם, מִמִּצְרַיִם, תַּעַבְדוּן אֶת-הָאֱלֹהִים, עַל הָהָר הַזֶּה: מלבי"ם: "איך תלה האות בדבר שעתיד להיות אחרי ימים רבים? ... אינך כשליח שהמְשַלֵּח יושב במקומו ... רק כשליח שהמלך הגדול משלחו ... וכזה אין צריך לשלוח איש גדול ונכבד ... וזה לך האות, ובדבר הזה תהיה ניכר שאתה שלוחי, לפי שאהיה עמך וכל אשר תרצה אעשה". העתיד כבר כאן, שכל דברי משה יתקיימו, ברצון ה' ושליחותו שעל משה.

ג,יד: אֶהְיֶה אֲשֶׁר אֶהְיֶה; וַיֹּאמֶר, כֹּה תֹאמַר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל, אֶהְיֶה, שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם: אם שם ה' הוא 'אהיה אשר אהיה' מדוע אמר רק 'אהיה שלחני'? מלבי"ם: "כי בשם 'אהיה' כבר כללת כל התארים והשלמויות, ולא תאמר רק 'אהיה שלחני אליכם', שזה כולל הכל". לפי המלבי"ם 'אהיה ' השני בא להורות על חכם או גיבור וקדוש, ואינו נצרך לדבר משה לעם.

ג,יח: וְשָׁמְעוּ, לְקֹלֶךָ: מלבי"ם: "אחר שאמר לו 'ושמעו לקולך', איך אמר משה 'הן לא ישמעו בקולי' (ד,א)? ... יש הבדל בין שמיעה לקול ובין שמיעה בקול. שמיעה בקול הוא שמקבל דברי הפוקד ועושה כדברו, ושמיעה לקול מציין שמטה אזנו לדבריו ושומע אל ראיותיו וחוקר ודורש עליהם ... ה' לא הבטיחו רק שישמעו לקולו, לא שישמעו בקולו ויעשו כדבריו". יש שמיעה לציות ויש שמיעה לעיון. מעניין.

ד,יב: וְעַתָּה, לֵךְ; וְאָנֹכִי אֶהְיֶה עִם-פִּיךָ, וְהוֹרֵיתִיךָ אֲשֶׁר תְּדַבֵּר: מדוע ה' לא הבטיח למשה שירפאנו, בהתאם לתלונת משה 'ואני ערל שפתים' (ו,יב), 'כבד פה וכבד לשון אנוכי'? מלבי"ם: "כדי שיידעו כולם שמה שהצליח בשליחותו אל פרעה ואל ישראל לא היה על ידי שהיה בעל לשון ... ובכל זאת חלו מפניו מלך ושרים, ידעו כי יד ה' עשתה זאת, לא תחבולה אנושית וחלקת לשון ופיתוי שפתיים, ולי עוד בזה טעם ... שבזה יידעו כולם שה' הוא הדובר בו והוא אשר שם הדברים בפיו". ואני הקטן וקשה הגיבור מוסיף שבכך אנשים שמים לב יותר לדבריך.

שבת שלום, שבת של ריבוי ועוצמה, התלוות לה', שלמות, שמיעה בקול ה', ודיבור בשם ה', אורן.

*****