פרשת שמות - פרשת המקדש

השליחות עושה את האדם - ל'בריה חדשה'

הרב ישראל אריאל שליט"א

ראש ישיבת המקדש

וראש ומייסד מכון המקדש

 

'לכה ואשלחך!' זאת הקריאה אשר קרא ה' אל משה בעת שנשלח להוציא את ישראל ממצרים. אך כבדה היא המעמסה וגדולה, וכיצד יוציא משה, שאינו אלא רועה צאן במדבר - עם עבדים ממצרים?

- וכי שיג ושיח לו עם מלכי מדינות? וכי שר צבא הוא? וכי מלך הוא? וכי משטרה ושרים עומדים לרשותו? וכי איש כלכלה הוא להאכיל ששים ריבוא במדבר? או שמא בעל מופת הוא להוביל עם עבדים בדרך הנפתלת ארצה, ולעשות מהם שנים עשר מחנות צבא הערוכים למלחמה מול עמי כנען?

ומתברר, שלמרות שמשה מרגיש את עצמו אין ואפס לעומת המשימה הגדולה - זאת התביעה וזאת המטלה!

כך כל אדם. יש לו שעות אשר מרגיש הוא כי שליחות מוטלת על כתפיו. וגדולה היא השליחות, וכבדה. וצריכה היא כלים רבים, ואמצעים, ואנשים. והמטרה נישאה ונפלאה. יתירה מזו: היא מחוייבת המציאות. עם זאת, דומה, שכל כמה שהיא חשובה וחיונית - כך גם נראה שהשגתה מעבר לכוחות אנוש.

מה יעשה האיש המרגיש עצמו ננס ודל כוח מול מטרה כה נשגבה?

ישים לנגד עיניו את אשר נאמר למשה (שמות ד, יב): "ועתה לך! ואנכי אהיה עם פיך והוריתיך אשר תדבר!" הווה אומר: דבר ראשון – פתח בצעד ראשון! לך! בלא הכנות, בלא אמצעים, בלא תכניות. אין לך אלא לעשות מעשים - כמתחייב! שכן, המעשים, הם שיולידו את האמצעים, הם שיולידו את האנשים. המעשים יולידו רעיונות. כך גם יבואו הפתרונות לשאלות שנראות כרגע 'בשמים'.

האדם אינו אלא כלי שרת בידי הקדוש ברוך הוא. האדם אינו אלא שליח למילוי רצונו. אין לו אלא להעמיד עצמו לרשות הבורא, להתמסר, כדברי ישעיהו (ו): "הנני שלחני!" השאר כבר יבוא. הקדוש ברוך הוא יברא בך את הכוחות שאינם בך כרגע, ויתגלו לך כוחות חדשים שהיו גנוזים בך ולא ידעת על קיומם.

כך אומרים חז"ל בשמות רבה ג, טו: "'ויאמר ה' אליו: מי שם פה לאדם!' אמר לו: אם אין אתה איש דברים - אל תחוש! הלא אני בראתי כל פיות שבעולם… ואם אני חפצתי שתהיה איש דברים - תהיה כמו כן!"

גם אדם כבד פה, משעה שהעמיד עצמו לרשות השכינה – פיו ימלל דברים חוצבי להבות. כי לא דברי אדם דבריו, אלא השכינה מדברת מתוך גרונו.

וראה שם במדרש, שדרשו חכמים את המשפט: "ואנכי אהיה עם פיך והורתיך" - מהו והוריתיך? רבי אבהו אמר: מורה אני דברי לתוך פיך כמו חץ… ר' סימון אומר: בורא אני אותך בריה חדשה". רבי אבהו רואה במלה 'והוריתיך' לשון 'יריה', היינו, אדם צריך לשים עצמו כקשת. הקשת אינה יורה, אלא אם כן יחזיק בה אדם, ישים חץ על המיתר, ימתח אותה – והקשת יורה. משהפך אדם עצמו לכלי ולמכשיר יריה, מעתה, באמצעותו ירה ה' את יריותיו. ובהתיצבו לפני מלכים, יעלו בפיו המילים הנכונות, המילים אשר יחוללו את המהפך המבוקש, המילים אשר יפתחו את שערי מצרים לרווחה.

לעומתו רבי סימון רואה במלה 'והוריתיך' לשון הורות והריון. היינו, גם אם מרגיש אתה בעת קבלת השליחות, שאין בך התכונות הנדרשות, ואין לך הכלים להוצאת הרעיון הגדול לפועל, מבטיח הקב"ה למשה: "ועתה לך, ואנכי אהיה עם פיך, והוריתיך", היינו: צא לדרכך בידיעה כי הנך אין ואפס, אך דווקא באיש כמוך שאינו מחשיב עצמו למאום, דווקא דרכו יתחולל הנס. דע! כי תיוולד מחדש! כאותה אשה בהריון אשר הוולד הולך ומתפתח, עד אשר ייצא לאויר העולם. כוחות נעלמים שלא ידעת על קיומם יצופו ויעלו, ועמם, כארי תקום וכלביא תתנשא, עדי תושלם המלאכה, ותתבצע המשימה!

 

 

שבת שלום