"ויקם מלך חדש על מצרים אשר לא ידע את יוסף" (שמות א,ח). '"ויקם מלך חדש" וגו'. רב ושמואל, חד אמר חדש ממש, וחד אמר שנתחדשו גזירותיו. מאן דאמר חדש ממש, דכתיב "חדש", ומאן דאמר שנתחדשו גזירותיו, דלא כתיב וימת וימלוך. "אשר לא ידע את יוסף" דהוה דמי כמאן דלא ידע ליה כלל. (שמות א, ט) "ויאמר אל עמו הנה עם בני ישראל", תנא: הוא התחיל בעצה תחילה, לפיכך לקה תחילה, הוא התחיל בעצה תחילה, דכתיב "ויאמר אל עמו", לפיכך לקה תחילה כדכתיב (שמות ז, כט) "ובכה ובעמך ובכל עבדיך"' (סוטה יא,א). מה זה משנה אם היה חדש ממש או שרק חידש גזרותיו? אולי ההבדל רומז להבדל בדרשות על גרימת הגזרות, שכאן מובא שפרעה החל בעצה, שזהו מלך חדש, שעלה למלכות ורצה להזיק מעצמו. לעומת זאת הדעה שחידש גזרותיו, זה כדעה שמופיעה במדרש: 'רבנן אמרי: למה קראו מלך חדש, והלוא פרעה עצמו היה? אלא שאמרו המצריים לפרעה בוא ונזדוג לאומה זו. אמר להם: שוטים אתם עד עכשיו משלהם אנו אוכלים, והיאך נזדוג להם? אלולי יוסף לא היינו חיים! כיון שלא שמע להם, הורידוהו מכסאו שלושה חדשים, עד שאמר להם: כל מה שאתם רוצים הריני עמכם. והשיבו אותו. לפיכך כתיב "ויקם מלך חדש"' (שמו"ר א,ח). [אמנם בפשטות משמע שזו דעה שלישית, אולם אפשר שזה המשך לדעה שחידש גזרותיו, שרבנן מסבירים מדוע נקרא "מלך חדש" כשזה אותו אדם. בכ”א גם אם זו דעה שלישית אפשר שהדעה שחידש גזרותיו מודה שזה מה שקרה במציאות (ורק חולק על “חדש” למה מתכוון)]. אפשר ששתי הדעות נכונות, שהורידוהו מגדולתו כדי שיפגע בבנ"י, אבל לאחר שהורידוהו והמליכוהו כמלך מחדש, כבר נעשה רשע מעצמו, והוא החל בגזרות קשות מדעת עצמו הרבה יותר ממה שרצו תחילה המצרים ולכן נחשב כמו שהחל ממנו. אולי אפשר שזה קשור גם לדרשה שאח"כ: '(שמות א, י) "הבה נתחכמה לו", להם מיבעי ליה? א"ר חמא ברבי חנינא: באו ונחכם למושיען של ישראל. במה נדונם? נדונם באש – כתיב (ישעיהו סו, טו) "כי הנה ה' באש יבא", וכתיב "כי באש ה' נשפט" וגו'. בחרב – כתיב (ישעיהו סו, טז) "ובחרבו את כל בשר". אלא בואו ונדונם במים, שכבר נשבע הקב"ה שאינו מביא מבול לעולם, שנאמר (ישעיהו נד, ט) "כי מי נח זאת לי" וגו'. והן אינן יודעין שעל כל העולם כולו אינו מביא, אבל על אומה אחת הוא מביא. אי נמי, הוא אינו מביא, אבל הן באין ונופלין בתוכו' וכו'. שאולי כנגד זה חלקו מה נאמר במלך חדש שבגלל זה גזר, שע"פ זה בא גם העונש. למ"ד שהיה מלך חדש הוא עכשיו חדש לגמרי, שזהו כמו שנפלו לתוך המים, שאין זה בכלל כמו השבועה של אי הבאת מבול לעולם, שהרי המים לא הגיעו אליהם כמו במבול, אלא זה כעין שהם קפצו למים וטבעו, לכן זה דבר אחר לגמרי, כמו מלך חדש שהוא אחר לגמרי מהקודם, שאין קשר ביניהם. לעומת זאת למ"ד שחידש גזרותיו, זה אותו פרעה, שכך זה כמו שה' נשבע שלא מביא מבול לעולם, ולכאורה נשמע מזה שלא מביא כלל, אלא שעכשיו מתברר שעל כל העולם אינו מביא אבל על אומה אחת כן מביא, שזה לא היה כ"ך ברור קודם, כמו שפרעה עכשיו חידש גזרותיו, שהביע דעתו מה רוצה ומתכוון. ובנוסף, דינם דומה למבול, רק שיש פרט שהשבועה לא חלה על זה (כיון שזה לא לכל העולם), ולכן זה כמו אותו פרעה שממשיך ממקודם, שהוא אותו אחד (רק שמשנה גזרותיו). שבאו לומר מה מתגלה ביסוד הגזרה של פרעה, שכך גם יתגלה אח"כ בדינם כדי להענישם. אולי אפשר גם שזה קשור לדרשה שאח"כ: 'א"ר חייא בר אבא א"ר סימאי: שלשה היו באותה עצה: בלעם, ואיוב ויתרו. בלעם שיעץ, נהרג. איוב ששתק, נידון ביסורין. יתרו שברח, זכו מבני בניו שישבו בלשכת הגזית, שנאמר (דברי הימים א ב, נה) "ומשפחות סופרים יושבי יעבץ תרעתים שמעתים סוכתים המה הקנים הבאים מחמת אבי בית רכב", וכתיב (שופטים א, טז) "ובני קיני חתן משה" וגו''. מצד אחד יש את בלעם שיעץ להרוג, ולכן נהרג. איוב שתק ולכן נענש ביסורים, לכאורה מדוע שיענש הרי לא יעץ לרעה? אלא שכיון שלא יעץ לטובה יצא שהדעות שקולות בין טוב (יתרו) לרע (בלעם), ולכן פרעה הכריע בעצמו להזיק לבנ"י, וממילא יוצא שאיוב גרם בעקיפין להזיק לבנ”י, כיון שאילו היה אומר כיתרו לא היו מזיקים לנו. אולי לזה רומזים הדעות, שרומזים ששמע ליועציו והחליט בעצמו להרעה, למ"ד שהוא מלך חדש זה בא לרמז שלא הוכרע, ולכן היה עליו להכריע, והוא הכריע לרעה כעין מלך חדש שלא מתחשב במה שהיה קודם. לעומת זאת הדעה שחידש גזרותיו זה כעין רמז להדגיש את הגזרות, שבא לרמז על תהליך מסודר של קבלת הגזרות, שהיה מתייעץ עם יועציו קודם שהחליט, והם לא הגיעו להכרעה שלכן היה עליו להכריע. ששתי הדעות משלימות שמצד אחד הוא לא קבע גזרות מבלי להתייעץ כרגיל עם יועציו, ומצד שני הוא עצמו זה שהכריע לגזור גזרות על בנ"י.