סיכום קצר מתוך שיעורו של הרב יגאל שנדורפי

להערות או הצטרפות לרשימת תפוצה -  [email protected]

אפשר לשלוח למייל זה גם שאלות לרב ובע"ה במידת האפשר הרב יתייחס לשאלות

המשימה שלנו היא, להכניס את נוכחות ה' ואת הדעת האלוקית (דעת רבינו) לפרטי הפרטים של החיים שלנו - להבין שאם אני עכשיו תקוע בפקק - זה מכוון בדיוק אלי מה' יתברך וזה הדבר הכי טוב שיכול לקרות לי עכשיו וממילא לשמוח בכך. ואם בבית הדברים לא מסתדרים בדיוק איך שאני חושב שצריך להיות - אז דווקא זה מה שצריך להיות[1].

יצר המריבות והמחלוקת

יש יצר הרע מיוחד שמחפש בכל דרך אפשרית לקלקל את השלום בית למנוע חיבור. כפי שאומר רבי נחמן "אמר שזה מעשה בעל דבר שמניח את עצמו על זה מאד לקלקל השלום... כי הוא אורב על זה מאד לתפסם בנעוריהם על ידי קלקול השלום בית חס ושלום שגורם בערמומיותו לקלקל השלום שביניהם" (שיחות הר"ן רס"ג).

התארגנות לשבת

אחת מנקודות החיכוך הגדולות היא בזמן ההכנות לשבת, צריך להוריד לחץ מיום שישי. אחד הדברים שפוגעים בחיבור - זה העייפות והלחץ של יום שישי, צריך להתארגן באופן כזה שמתחילים את ההכנות כמה שיותר מוקדם צריך להוריד לחץ מיום שישי.

בשיר של יום רביעי לפי נוסח אשכנז וספרד מוסיפים את הפסוקים הראשונים של קבלת שבת "לכו נרננה" אחד העניינים בזה - לרמוז לנו להתחיל להתכונן לשבת כבר ביום רביעי. אפשר להגיע לשבת "רגל על רגל" - בנחת זה לא חייב להיות במריבות.

 התדר הנכון בבית

איך נכון לכבד את האישה ע"פ התורה? עונה על כך הרמב"ם, "וְכֵן צִוּוּ חֲכָמִים שֶׁיִּהְיֶה אָדָם מְכַבֵּד אֶת אִשְׁתּוֹ יוֹתֵר מִגּוּפוֹ וְאוֹהֲבָהּ כְּגוּפוֹ. וְאִם יֵשׁ לוֹ מָמוֹן מַרְבֶּה בְּטוֹבָתָהּ כְּפִי מָמוֹנוֹ. וְלֹא יַטִּיל עָלֶיהָ אֵימָה יְתֵרָה. וְיִהְיֶה דִּבּוּרוֹ עִמָּהּ בְּנַחַת. וְלֹא יִהְיֶה עָצֵב וְלֹא רַגְזָן" (נשים אישות טו' הלכה יט') מדובר גם בדברים חיצוניים (אם נשאר עוף אחד בסיר - האישה צריכה לקבל אותו...) וגם בדברים יותר פנימיים - גילויי אהבה ומחמאות. "אוהבה כגופו" - עיקר קיום מצווה ואהבת לרעך כמוך - זה בקשר עם האישה. כל מה שאתה עוזר בבית - זה "מכבדה יותר מגופו".

"ויהיה דיבורו עמה בנחת" - האווירה הכללית בבית צריכה להיות "נחת" - זה האנרגיה של הבית. אם נשפך משהו - במקום להתעצבן ולצעוק - אפשר לומר "ברוך ה' שנשפך - יש שפע!"

בבית הזה מרגישים רגיעה - כאן הרגשה "סבבה". לכל אחד יש בחירה איך להסתכל על המציאות – אם להסתכל עליה כמעצבנת או לראות את הטוב שבה ולשמוח.

למשל, אם יש בלגן בבית, הרבה טיטולים משומשים, הרבה שקיות לזרוק לפח... זה יכול להיות מאוד מעצבן "למה אני חוזר הביתה אחרי יום עבודה קשה וצריך לראות את כל הבלגן הזה?!?"

או מצד שני אפשר לראות את ה"בלגן" והזבל כסימן לחיים[2]! בית שאין בו ילדים - הרבה יותר מסודר... יש אנשים ל"ע חשוכי ילדים שהבית שלהם מאוד מסודר והם הם מתפללים בכל יום שיהיה להם מי שיעשה בלגן...

אפשר לראות את הבלגן ולומר "ברוך ה' יש לנו ילדים והם מלאי חיים, יש הרבה אשפה וגם טיטולים לזקוק לפח!" עבודת ה'סילוק' היא אחת העבודות של כהן גדול ביום הכיפורים - הוא טובל ונכנס במיוחד לקודש הקודשים כדי להוציא את המחתה[3]. (מקור?)

מילת המפתח היא "בנחת" (כדברי הרמב"ם) - סבבה לנו, אשרינו! זה התדר בבית.

שאלה: מה עושים כשהבית מייצר לחץ. אתה חוזר הביתה מיד ממהרים לספר לך את כל מה שיהיה בבית וממש מנסים לגרום לך להיות בלחץ.

תשובה: דיברנו על זה בשיעורים הראשונים - צריך לסכם עם האישה שבדקות הראשונות שנכנסים הביתה יש "עשר דקות של נחת" - קודם כל מקבלים אחד את הפנים של השני - שמחים לראות אחד את השני קצת נרגעים "נוחתים בבית" (כמובן לא מתעלמים משום דבר שהאישה רוצה לספר - אחרי העשר דקות האלו יושבים ושומעים את כל מה שיש לה לספר ומשתתפים בעול הבית).

מכבדה יותר מגופו

על הבעל להיות מוכן לוותר על כבודו לטובת השכנת השלום בבית. כדברי הגמרא "הנעלבין ואינן עולבין שומעין חרפתן ואינן משיבין עושין מאהבה... ואוהביו כצאת השמש בגבורתו" (יומא כג.). השמש נעלבה מהירח ובכל זאת המשיכה להאיר עליה ובכך הירח החשוך הפך להיות גם הוא מקור אור לחושך של הלילה. וזאת היא עשתה בשמחה בלי לנסות להתגאות או להתגדל על הירח בגלל שהיא מאירה עליה[4], כפי שרמוז בדברי הגמרא "מעולם לא ראתה חמה פגימתה של לבנה" (ר"ה כג:).

זאת ועוד על הצורך לכבד את האישה, "הזהיר לכבד וליקר את אשתו. כי אמר: הלא הנשים הם סובלים צער ויסורים גדולים מאד מאד מילדיהם, צער העבור והלדה... על כן ראוי לרחם עליהם, וליקרם, ולכבדם" (שיחות הר"ן רס"ד).

צער גידול בנים?

מסופר על יהודי שהגיע לאחד הצדיקים והתלונן בפניו שיש לו צער "גידול בנים" מזמינים אותו לבית הספר בגלל השובבות של בנו, ובבית יש בלגן ובקושי הוא מוצא את הידים והרגלים שלו. אמר לו אותו צדיק בפליאה - "זה צער גידול בנים?!? - זה גידול בנים! צער גידול בנים זה אם אחד הבנים יורד מהדרך ח"ו או שעבר תאונה ח"ו. אבל מה שאתה מספר זה נורמלי לחלוטין"

המציאות היא מציאות - השאלה היא איך אתה מפרש אותה לעצמך.  מה ה"דעת" שלך?

לחזור לגן עדן

בתחילת הבריאה אדם וחווה היו בגן עדן וגורשו משם בעקבות החטא, אבל אנחנו לא צריכים להשלים עם המצב הזה אלא לנסות לחזור לשם לבנות את גן העדן שלנו! ככל שאנו מפנימים שכל מה שקורה לנו זה בעצם לטובתנו אנו יותר ויותר חוזרים למציאות הנפלאה הזאת, כדברי רבי נחמן "כשאדם יודע שכל מארעותיו הם לטובתו, זאת הבחינה היא מעין עולם הבא" (ליקוטי מהר"ן ד') - והדברים אמורים במיוחד לגבי ההתנהלות בבית. אמנם בהתחלה הדבר יכול להיות יותר קשה אבל עם הזמן עצם ההשקעה באווירה הנעמה ובשלום - תהיה נעימה יותר ויותר[U1] !

עושה רצון בעלה

מלבד הפרוש הפשוט יש הסבר עמוק ומשמעותי מאוד לאמרה, "אישה כשרה עושה רצון בעלה" - אישה עושה (מייצרת עוזרת לבעלה להוציא לפועל) את הרצונות הטובים שלו[5]!

ההבדלים בין האיש והאישה נוצרו כדי לקדם את הזוגיות היה אפשר לעשות את הבעל והאישה "תאומים סיאמים" אבל זה היה מביא לקיבעון, ודווקא השוני ביניהם נועד כדי להביא לצמיחה. לאישה יש "כוח נשי" שפועל ברקע ויכול להניעה את הרצון הטוב והעשייה החיובית של הבעל.

דוגמה קיצונית לכך אנו פוגשים בפרשה המצערת של דינה בת יעקב. שכם בן חמור מתנהג כמו בהמה גסה בתאווה חסרת רסן. ולהפתעתנו הרבה לאחר שסיפק את תאוותו לא רק שלא שונא אותה (כמו שקרה במקרה אמנון ותמר) אלא גדלה אהבתו אליה והוא רוצה להתחתן איתה. ולא זו בלבד אלא אף היה מוכן למול ובכך למעט את תאוותו - בעקבות החיבור עם דינה הוא עובר מהפך[6]. זהו כאמור מקרה קיצוני מאוד אבל יש לנו ללמוד ממנו על כוחן של הנשים - אל תזלזל באשתך - יש לה כוח להרים אותך!

דוגמה נוספת, בזמן שיעבוד מצרים הגברים כבר היו מיואשים בלי רצון לחיות ובזכות הנשים התקיים עם ישראל וזכו להיגאל, כדברי הגמרא, "בשכר נשים צדקניות שהיו באותו הדור - נגאלו ישראל ממצרים. בשעה שהולכות לשאוב מים הקב"ה מזמן להם דגים קטנים בכדיהן ושואבות מחצה מים ומחצה דגים ובאות ושופתות שתי קדירות אחת של חמין ואחת של דגים ומוליכות אצל בעליהן לשדה ומרחיצות אותן וסכות אותן ומאכילות אותן ומשקות אותן" (סוטה יא:).

להתאמץ בשביל השלום

למען ערך השלום יעקב אבינו עושה מאמצים רבין וגם נותן רכוש רב, הכל כדי למנוע מריבה עם אחיו, עשיו הרשע שהולך במטרה להתנקם בו. יעקב, מוחל על כבודו מתחנחן ומשתחווה לעשיו שבע פעמים - הכל בשביל השלום. על אחת כמה וכמה יש לנו להתאמץ על שלום עם נשותינו, "וְהִיא חֲבֶרְתְּךָ וְאֵשֶׁת בְּרִיתֶךָ (מלאכי ב' יד').

 לא לענות את האישה

תורתנו הקדושה מספרת לנו על ההסכם של לבן עם יעקב, הוא דורש ממנו שלא ימנע ממנו את מה שיגרום להן להיות מאושרות. לא תתחתן עם נשים נוספות - כדי שלא למעט את תשומת הלב שאתה יכול לתת לנשים שלך, ולא תמנע מהן את שמחת החיבור במצוות עונה, "אִם תְּעַנֶּה אֶת בְּנֹתַי וְאִם תִּקַּח נָשִׁים עַל בְּנֹתַי"[7] (בראשית לא' נ') ומסביר רש"י "אם תענה את בנתי - למנוע מהם עונת תשמיש".

הבן המובחר

כאשר אדם משקיע בזוגיות ובשלום בית, הוא בונה ומפתח את הילדים באופן הוא לא מתאר, הרבה יותר מעצות שונות בחינוך ילדים, אם יש נחת בבית זה משפיע באופן מאוד עמוק על הילדים.

לעומת שני הבנים הראשונים של לאה שנולדו מתוך תחושת ריחוק - "וַתֵּלֶד בֵּן וַתִּקְרָא שְׁמוֹ רְאוּבֵן כִּי אָמְרָה כִּי רָאָה ה' בְּעָנְיִי כִּי עַתָּה יֶאֱהָבַנִי אִישִׁי... וַתֵּלֶד בֵּן וַתֹּאמֶר כִּי שָׁמַע ה' כִּי שְׂנוּאָה אָנֹכִי" (בראשית כט' לב'), הבן השלישי נולד מתוך חיבור ושלום בית "וַתַּהַר עוֹד וַתֵּלֶד בֵּן וַתֹּאמֶר עַתָּה הַפַּעַם יִלָּוֶה אִישִׁי אֵלַי... עַל כֵּן קָרָא שְׁמוֹ לֵוִי" - הפך להיות משרת ה' בבית המקדש ומקרב בין ישראל לאביהם שבשמים לכל הדורות!