"ויצוו אל יוסף לאמר אביך צוה לפני מותו לאמר. כה תאמרו ליוסף אנא שא נא פשע אחיך וחטאתם כי רעה גמלוך ועתה שא נא לפשע עבדי אלקי אביך ויבך יוסף בדברם אליו" (בראשית נ,טז-יז). 'וא"ר אילעא משום רבי אלעזר בר' שמעון: מותר לו לאדם לשנות בדבר השלום, שנאמר (בראשית נ, טז) "אביך צוה" וגו' "כה תאמרו ליוסף אנא שא נא" וגו'. ר' נתן אומר: מצוה, שנאמר (שמואל א טז, ב) "ויאמר שמואל איך אלך ושמע שאול והרגני" וגו'' וכו' (יבמות סה,ב). וכן מובא במסכת דרך ארץ (פרק השלום): 'רבי שמעון בן גמליאל אומר: גדול הוא השלום שמצינו שדברו השבטים דברי בדאות כדי להטיל שלום בין יוסף לאחיו. שנאמר: "ויצוו אל יוסף לאמר אביך צוה" וגו' (בראשית נ). אין אנו מוצאים שצווה להם כלום'. עניין השלום הוא דבר גדול וחשוב (ראה במסכת דרך ארץ [שם] שמביא הרבה ראיות למעלת השלום). השלום הוא שמו של הקב"ה: 'אמר רבי יהושע: גדול הוא השלום ששמו של הקב"ה נקרא שלום, שנאמר: "ויקרא לו ה' שלום" (שופטים ו)' (מסכת דרך ארץ, השלום). נראה שהחיבור בין הפרטים השונים, שזהו השלום, זהו מעלה של הקב”ה, שיש בו את השלמות ולכן הכל מחובר בהתקשרות אליו (שהפירוד הוא מהריחוק ממנו, שאז נראים כנפרדים, אבל הכל ממנו ולכן הכל מאוחד במקורו). ששלום זה גם מלשון שלמות, שהשלמות זה רק ה', ולכן בקרבה אליו יש קשר לשלמות ולכן גם לשלום בעקבותיו, שהכל מתאחד לשלמות אחת מלאה, ביעוד לגלות את שם ה'. לכן שלום אותיות 'ו שלם', שכל הבריאה (שנבראה בששה ימים, וכן העולם ששת אלפים שנה ['תנא דבי אליהו: ששת אלפים שנה הוי עלמא' וכו'. סנהדרין צז,א]) כולה תתאחד בשלמות של גילוי שם ה' בעולם. שזהו שלום אותיות 'מושל', שה' מושל בעולם בשלמות, וזה מתגלה ונעשה ע"י בנ"י, שזהו 'שם לו', שבנ"י ובפרט ל"ו הצדיקים שקשורים לגילוי שכינה (שהם כגילוי יסוד בבנ”י בקשרם לשכינה): 'אמר אביי: לא פחות עלמא מתלתין ושיתא צדיקי דמקבלי אפי שכינה בכל דרא, שנאמר "אשרי כל חוכי לו" לו בגימטריא תלתין ושיתא הוו' (שם,ב), הם גורמים ששם ה' יתגלה בעולם, שהכל יהיה 'לו' – לה' ע”י גילוי 'שם' ה' בכל (ובפרט ע”י גילוי 'שם' ה' ע”י ה'לו' צדיקים שמחברים את העולם לגילוי שכינה). לכן גילוי שם ה' בשיאו זה במקדש בירושלים, ולכן ירושלים מרמזת על השם שלום, שדרכה בכל העולם יראו את גילוי שם ה', וייראו ממנו, שזהו 'ירושלם' (בנ”ך בדר”כ נכתב חסר), כעין אותיות 'ירו' (כעין קרי יראו\ייראו) 'שלם' משם ה' שהוא שלום (כעין קרי 'שלום'), שזה בשל מהות ה' שהוא מתגלה בשלום ושלמות (שלם), ובכך הם ייראו לשם ה' (שלם אותיות ל-שם). [ולעתיד יתגלה שהכל ייראו לשם ה', שזהו 'ירושלים' אותיות יר(א)י שלום]. לכן גם הקרבנות קשורים לשלום: '"ואם זבח שלמים קרבנו" – רבי יהודה אומר: כל המביא שלמים מביא שלום לעולם. אין לי אלא שלמים ומנין לרבות את התודה? ארבה את התודה שהיא באה מן השלמים. ומנין לרבות את העולה? ארבה את העולה, שהיא באה בנדר ובנדבה. ומנין לרבות את הבכור ואת המעשר ואת הפסח? ארבה את הבכור ואת המעשר ואת הפסח שאינן באין על חטא. ומנין לרבות חטאת ואשם? תלמוד לומר: "זבח”. ומנין לרבות את העופות והמנחות והיין והלבונה והעצים? תלמוד לומר: "שלמים קרבנו”, הא כל המביא שלמים מביא שלום לעולם' (ספרא טז [ויקרא ג,א]). השלום הוא מהותי במקדש בהיותו קשור לגילוי של ה' בעולם, לכן המשכן מגלה שלום: 'אמר רבי ברכיה הכהן, בשם ר' יהודה ב"ר סימון: אמר הקדוש ברוך הוא למשה: לשעבר היתה איבה ביני לבין בני, שנאה ביני ובין בני, תחרות ביני ובין בני, אבל עכשיו, שנעשה המשכן, אהבה ביני ובין בני, שלום ביני ובין בני. הוי, "כי ידבר שלום אל עמו”, אלו ישראל, על שעשו המשכן... אימתי היתה שלום לישראל? בזמן ששכן כבוד הקב"ה במשכן, כמה דתימא (שמות מ): "וכבוד ה' מלא את המשכן”' (במדבר רבה יב,א) [לכן מעלת המקדש היא בירושלים שקשורה לשלום]. לכן בקרבנות הנשיאים נשיא שבט שמעון הקריב כנגד המשכן בשל הדימוי בין שבטו למשכן שיש בו בדיקת סוטה (במדבר רבה יג,יט), כך שמגלה שיש מעלה מיוחדת בגילוי של סוטה, אולי זה רמוז בכך שבודקים דווקא במשכן, וגם לוקחים מאדמת המשכן (במדבר ה,יז), שזה מראה שיש קשר מהותי למשכן. נראה שזה משום שבקשר בין איש ואשתו יש השראת שכינה ('דריש ר"ע: איש ואשה, זכו שכינה ביניהן' וכו' [סוטה יז,א]), שיש בזה כעין דימוי לקשר בין הקב"ה ובנ"י, שיש בזה שלמות של השלום (שלמות חיבור בנ”י והקב”ה), וממילא השראת שכינה בעולם (וגילוי שכינה, להיפך ממה שהיה כשחוה החטיאה את אדם, שהיה בזה חוסר אחדות). נראה שיש גילוי של שלום גם בארץ, ששולחים לגוים שלוש אפשרויות: 'דאמר רבי שמואל: שלש פרסטיניות שלח יהושע לארץ ישראל עד שלא יכנסו לארץ, מי שהוא רוצה להפנות יפנה, להשלים ישלים, לעשות מלחמה יעשה' (יר' שביעית ו,א). יכולים לעשות שלום, או ללכת מכאן ולא לילחם בנו שגם זה סוג של כעין שלום (ממלחמה), או לילחם שזה חוסר בשלום ולכן משמידים אותם. כך שיש כעין גילויים שונים של קשר לשלום בא"י שהיא מקום השכינה (והשכינה קשורה לשליטתנו בא”י). נראה שלכן במקדש זה התגלה בשלושה מקדשים כנגד עניין השכינה והשלום כגילוי א"י. יישובנו בארץ בבית ראשון היה בעקבות מלחמה על א"י, שזהו כעניין מלחמה. בית שני היה בזמן שקיבלנו רשות מהגוים לעלות, ולכן זה כמו שיצאו הגוים מהארץ – שנתנו לנו ליכנס ולחיות בה. בבית שלישי לעתיד לבא יהיה כל העולם מתוקן, ולכן זהו כמו שעושים אתנו שלום ממש (שמגלים שלום ממש). לכן בית שני היה בצורתו מעין בית ראשון ובית שלישי, כעין שהוא לא מלחמה אבל גם לא שלום גמור, ולכן ביניים. וכן בית ראשון שקשור להשמדה של מתנגדי השלום, היתה השראת שכינה מכח גילוי שלום (אי הסרת מונעי השלום), ואילו בית שני שכעין כנגד שיצאו מהארץ, שלא עשו ממש שלום אלא לא רצו קשר לזה, אז בזה יש חוסר בגילוי השלום, ולכן היה חוסר בהשראת שכינה (יומא כא,ב), ובית שלישי שהוא גילוי שלום ממש, אז תהיה השכינה במלואה כשכל העולם מתוקן.