"וַיִּשְׁלַח פַּרְעֹה וַיִּקְרָא אֶת יוֹסֵף וַיְרִיצֻהוּ מִן הַבּוֹר... וַיָּבֹא אֶל פַּרְעֹה"

(בראשית מא, יד)

מכירתו של יוסף לעבד היתה שלא בצדק, ואף ישיבתו בבית האסורים היתה שלא בצדק. בדרך הטבע לא יכול היה יוסף לצפות ליציאה לחירות אי פעם. התגובה הטבעית למצב כזה עלולה להיות ייאוש, חידלון וחוסר תקווה.

תגובתו של יוסף למצב העגום היתה שונה. בכל מקום אליו הגיע, פעל בשיא כוחו ובמלוא עוצמתו, ועשה את כל המוטל עליו בצורה מלאה. יוסף לא נתן למציאות להשתלט עליו ולהסיטו מדרכו, אלא פעל מתוך מבטו אל תוך המציאות וניצל את יכולתו וכישוריו בכל מקום אליו הגיע.

חירות איננה רק ענין פיזי או גיאוגרפי, אלא בעיקר מצב נפשי. בן חורין הוא מי שפועל בכל מקום בגדלות ובעוצמה, ודרכו זו תוביל אותו גם לחירות פיזית. החירות הפנימית היא אשר מובילה לחירות מעשית, ולא להיפך, וחירות פנימית היא היכולת לפעול נכון בכל מקום ובכל מצב שאליו מגיע האדם.

דרכו זו של יוסף הובילה אותו להתייצב, בסופו של דבר לפני המלך פרעה. יוסף ידע להבדיל בין דברים שונים אותם הוא פגש במצרים, ולברור את הטוב מין הסיגים העוטפים אותו. הוא לא למד מהחושך של מצרים - הזימה, עבודה זרה ושאר דברים שלילים שהיו במצרים, אלא קלט מן המציאות רק את אשר הוביל אותו קדימה, רק מה שתרם לעשיית מלאכתו נאמנה.

העולם מעורב מטוב ורע והאדם במלאכתו בורר את הטוב מן הרע. השאלה שצריכה להישאל היא: "לשם מה ניתנו החיים לעולם? - האם האדם נשלח לעולם, או בא אליו במקרה, ומתוך כך: האם האדם בא לעולם כדי לתת או כדי לקבל".

לשאלה זו יש שתי תשובות מקובלות, האחת מפי בעלי ההשקפה התורנית על העולם, והשניה מפי בעלי ההשקפה המתירנית.

ההשקפה המתירנית - רואה את האדם כיצור שבא לעולם במקרה, בנקודת זמן מקרית, והוא עוזב את העולם בנקודה מקרית אחרת. החיים הם הזמן החולף בין נקודה לנקודה. אין מטרה מסויימת לחיים, וההנאות הן הצורה הטובה ביותר למילוי הזמן החולף.

לעומתה, ההשקפה התורנית - רואה את האדם כיצור שנשלח לעולם, בנקודת זמן המתאימה למילוי שליחותו, והוא עוזב את העולם לאחר מילוי השליחות. את חייו עליו להעביר במילוי שליחותו בצורה הטובה ביותר - בנתינה ובהענקה לעולם.

חיינו בעולם הזה דומים במידה רבה לחייו של יוסף. אנו נמצאים בעולם נתון, ויכולים להגיע לייאוש מחוסר היכולת שלנו להשפיע על מהלכי המציאות, הן בחיינו הפרטיים והן בחייו של עם ישראל. במצב זה עלינו לזכור שיש לנו שליחות לבצע, ולפעול ללא לאות וללא ייאוש על פי התבוננות במציאות וניסיון להבין את עומקה ואת אשר נדרש ממנו בעת כזאת.

הרב יהושע ויצמן, ראש ישיבת מעלות, מהספר: "רבה אמונתך – שיעורים במדרש רבה, שיר השירים רבה פרשה א"

הרב מנחם ויצמן, מהאתר: ישיבת ההסדר מעלות יעקב - www.yesmalot.co.il