"ויהי מקץ שנתים ימים ופרעה חלם והנה עמד על היאר" וגו' (בראשית מא,א). 'ולא היה צריך לעשות שם אלא עשר שנים, ולמה הוסיפו לו שם ב' שנים? אמר הקב"ה: אתה השלכת בטחוני ובטחת בשר המשקים, ואמרת לו שתי זכירות "כי אם זכרתני והזכרתני" תשתכח ב' שנים בבית הסהר, לכך כתיב "ויהי מקץ שנתים ימים" ב' שנים ליציאת שר המשקים מבית הסהר' (תנחומא "וישב" סימן ט). חז"ל מביאים שיוסף היה צריך להיות עשר שנים בכלא, אלא שהתווסף לו עוד שנתים בשל בקשתו משר המשקים. ראה בירור והרחבה בזה ב'מעשי אבות' ב' “מקץ" 'בטחון בה' והשתדלות', למרן גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן שליט"א, שמסביר שהפגם היה שלא הדגיש לפני שר המשקים את הקשר לה' (ראה שם). אולי אפשר שזה רמוז במדרש, שמביא מיד קודם לאמירה שהיה צריך יוסף להיות עשר שנים בכלא: 'ובכל יום ויום הולכת אצלו, ואומרת לו: התרצה לי? והוא אומר: כבר נשבעתי. והיא אומרת לו: אני מעוורת עיניך. והוא אומר: "ה' פוקח עורים”. - כאן תהא מיתתך בכבלים, והוא אומר: "ה' מתיר אסורים”. - אני מוכרת אותך בארץ רחוקה, הוא אומר: "ה' שומר את גרים” (תהלים, קמו)'. נראה שלא סתם הביאו את העניין שיוסף היה צריך להיות עשר שנים והתווספו לו שנתיים, לאחר הדו שיח עם אשת פוטיפר (שמובן בפשטות שהובא כיון שזה קשור לדברים שעברו עליו בכלא), אלא למדו שזה קשור בזה, שבתהלים בפרק שמופיע מה שיוסף עונה לה, נאמר גם "אל תבטחו בנדיבים בבן אדם שאין לו תשועה" (תהלים קמו,ג), כך שלמדו שזה מרמז על דבריו של יוסף לשר המשקים, וההמשך רומז למה שענה לאשת פוטיפר (וזה ברמזים ולכן לא נאמר כסדר [שקודם מובא רמז לשר המשקים ואח”כ לאשת פוטיפר], או שאשת פוטיפר המשיכה לבא אליו עד שהשתחרר, ולכן זה המשיך גם לאחר סיפור שר המשקים [לכן נאמר בסדר הזה כדי לרמז שהמשיכה כל הזמן ולא התייאשה לנסותו]). תחילת המזמור הוא "הללו י'ה הללי נפשי את  ה'” (שם,א), שהדגש הוא להלל תמיד את ה', שזה היה הפגם בדברי יוסף, שלא הדגיש את ה' בדבריו לשר המשקים (שהחסיר להלל את ה' בזה). לכן במדרש הובא קודם מה ענה לאשת פוטיפר, שהדגיש לה את בטחונו בה', שבזה בא להדגיש את ההבדל בין דבריו לאשת פוטיפר לבין דבריו לשר המשקים (שאצלו לא הזכיר את ה' כלל), שלכן בדבריו שיזכור אותו חטא ונענש. לכן גם מובן דברי המדרש בב"ר: 'דבר אחר, "ויהי מקץ”, "ראיתי את כל החיים המהלכים תחת השמש", זה יוסף. "עם הילד השני", אלו שתי שנים שנתוספו לו, ולמה נתוסף לו שתי שנים? כדי שיחלם פרעה ויתגדל על ידי חלום, שנאמר: "ויהי מקץ שנתים ימים"' (ב"ר פט,ג). לכאורה לפי דברי המדרש הזה אין פגם בדברי יוסף, אלא היתה סיבה אחרת להוספת שנתיים, והיא כדי שיצא למלוך. אולם זה תמוה לשם מה צריך להוסיף שנתיים, לא יותר פשוט שיחלום שנתיים קודם? בפשטות י"ל שזמני השובע ורעב הם של כל העולם, ולכן רק בשביל יוסף לא ישנו זאת, או שזמני הרעב קשורים לירידת יעקב למצרים, שירדו בשל הרעב שאז ירד יעקב גם כדי לראות את יוסף וגם לשרוד, לכן אין לשנות את הזמנים כיון שצריך בדיוק בזמנים אלו כדי שיקבל יעקב עונש על הריחוק מיצחק (רש"י. בראשית כח,ט [מגילה יז,א]). אלא שבכ"ז מדוע שלא ישתחרר, ואחרי שנתיים יבוא לפתור את החלום? בפשטות אם ישתחרר יחזור לא"י (או אפילו יסתובב ויעלם במצרים), ולכן אח"כ לא ישיגו אותו, לכן היה צריך שישאר בכלא. אולם נראה שאין זה הפשט, אלא זה כעין רומז לדרשה הקודמת שיוסף נענש, ומובא דבריו מול פרעה: '(תהלים מ, ה): "אשרי הגבר אשר שם ה' מבטחו", זה יוסף. "ולא פנה אל רהבים", על ידי שאמר לשר המשקים (בראשית מ, יד): "זכרתני והזכרתני", נתוסף לו שתי שנים. "אשרי הגבר אשר שם ה' מבטחו", רבי יודן אמר: המון רבי רברביא שהם שטים אחרי כזב, אוי לו למי שהוא בוטח בהם. (קהלת ה, ב): "כי בא החלום ברב ענין", אמר פרעה: מי מתקים על מי? אני על אלהי או אלהי עלי? אמר לו אתה על אלהיך, הדא הוא דכתיב: "ויהי מקץ" וגו'. (שם ד, יד) "כי מבית הסורים יצא למלך", זה יוסף שיצא מבית האסורים של פרעה. יצא למלך, (בראשית מא, יד): "וישלח פרעה"' וכו' (ב"ר שם). שמובא שיצא למלוך (כמו בדרשה השניה שיצא כדי שיחלום פרעה ויתגדל), ואמר לפרעה שהא מעל אלוהיו (הע"ז), שזה בעצם גם אומר במילים אחרות שבע"ז אין כלום, להבדיל מהקב"ה שהוא אלוק אמת. ממילא זה מסביר את מה שנאמר קודם שחטא בדבריו כשפנה לשר המשקים שיוציאו, שבדבריו היה נשמע שתלוי בו, כי לא שיתף את שם ה', (ולכן יוצא גם כעין שתחת האלוה-הע"ז של שר המשקים), ולכן נענש. ממילא זה מסביר את הדרשה השניה, שהתווסף שנתיים כדי שיצא בחלום, לא שהחלום לא יכול היה להיות בזמן אחר, אלא יענש שנתיים וילמד לקח, ואז יצא מוכן לחלום ויזכיר בגאוה ובגלוי את שם ה'. לכאורה מניין שהיה צריך לצאת לאחר עשר שנים? (פעם כבר עמדנו על זה שזה עונש נגד הדיבה על עשרת אחיו [ועוד],) אולי אפשר שלזה רומז המשך המדרש: 'אמר ריב"ל: בא וראה שלא כמדת הקדוש ברוך הוא מדת בשר ודם, מדת בשר ודם מכה באיזמל ומרפא ברטייה, והקב"ה במה שהוא מכה הוא מרפא. שנאמר "כי אעלה ארוכה לך וממכותיך ארפאך" (ירמיה, ל), יוסף לא נמכר אלא על ידי חלום שנאמר "ויאמרו איש אל אחיו הנה בעל החלומות הלזה בא לכו ונמכרנו" וגו', ולא מלך אלא ע"י חלום, שנאמר "ויהי מקץ שנתים ימים ופרעה חולם"' (תנחומא שם). שנמכר ועלה ע"י חלום, כך שיש קשר לחלומות, ולכן נראה שנענש על שהכעיס את אחיו בסיפור החלומות, שחלם שישתחוו לו בשני חלומות, בראשון: "והנה אנחנו מאלמים אלמים בתוך השדה והנה קמה אלמתי וגם נצבה והנה תסבינה אלמתיכם ותשתחוין לאלמתי" (בראשית לז,ז), ובשני: "ויחלם עוד חלום אחר ויספר אתו לאחיו ויאמר הנה חלמתי חלום עוד והנה השמש והירח ואחד עשר כוכבים משתחוים לי" (שם,ט). בחלום הראשון נאמר "ויאמרו לו אחיו המלך תמלך עלינו אם משול תמשל בנו ויוספו עוד שנא אתו על חלמתיו ועל דבריו" (שם,ח). על החלום השני נאמר: "ויספר אל אביו ואל אחיו ויגער בו אביו ויאמר לו מה החלום הזה אשר חלמת הבוא נבוא אני ואמך ואחיך להשתחות לך ארצה. ויקנאו בו אחיו ואביו שמר את הדבר" (שם,י-יא). בראשון כעסו כ"ך עד ששנאו אותו יותר, בשני כיון שיעקב גער בו זה קצת הוריד מכעסם ולכן על זה נאמר רק שקנאו בו. לכן נראה שעיקר העונש היה על סיפור החלום הראשון, שבו כעסו ביותר ולא נענש כלל (לעומת השני שנענש קצת, שקיבל גערה מאביו), לכן היה צריך להענש בעשר שנים כנגד עשרת אחיו שכעסו, כי בנימין אהבו מאוד (שלכן אפילו קרא לבניו ע"ש יוסף [ילקו"ש רמז קנ]) ולכן לא כעס על החלום, לכן דווקא עשרה אחים כעסו, ולכן כנגדם עשר שנים בכלא לפני שיעלה לגדולה כבחלומו. אבל כיון שסמך על שר המשקים, בזה היה פגם בעניין פתרון החלום לפרעה, שלכן צריך להתעכב עוד שנתיים שילמד את הלקח ויתחזק בדעתו לומר בקול את שם ה' (וכך יפעל כשיפתור את חלום פרעה), ולכן אז החלום יתחבר כראוי עם חלומו לעלות לגדולה. לכן אז נענש כאגב זה גם על החלום השני, שבו אמר גם על אביו שיכל להכעיסו בזה, ואף על דבריו כלפני בנימין שיכל להביא לידי כעסו (על אמו לא, כיון שכבר נפטרה כך שאין בזה כלום), ולכן נענש לשנתיים נוספות כדבריו לשר המשקים שהתבטא בפעמיים שיזכרהו (שכך נענש יחד לשנתיים נוספות, על דבריו לשר המשקים ועל מעשהו שעשה בשל חלומו, וזה מחובר לחלום פרעה). [או שתי שנים כנגד שני החלומות, שכיון שסיפר גם את החלום השני, אז התגלה בשנתיים כרמז לחטא שהיה פעמיים].