עגלה ערופה וסוף חנוכה
נכתב על ידי izik28, 13/12/2020
בסד
ד"ת לשבת מקץ ג טבת תשפא ,לע"נ הנספים שואה שלא נודע מקום קבורתם ולע"נ כל נשמות ישראל שנפטרו מיום בריאת העולם ז"ל ת.נ.צ.ב.ה
עגלה ערופה וסוף חנוכה
--------------------------------------------------------------
ויהי מקץ שנתים ימים, ופרעה חולם והנה עומד על היאור. והנה מן היאור עולות שבע פרות יפות מראה ובריאות בשר, ותרעינה באחו... ויישן ויחלום שנית, והנה שבע שבלים עולות בקנה אחד בריאות וטובות... (בראשית מא א),מה העניין שפרעה יחלום דווקא על פרות? למה לא על כבשים ? שהוא אליל מצרים? או גמל? או כל חיה אחרת?
אם נחזור אחורה נראה לפי הפרשנים שטרם יציאת יוסף לדותן לחפש את אחיו טרם מכירתו למצרים הוא למד עם אביו יעקב את הלכות עגלה ערופה,אם נתקדם בפרשות נראה את הכתוב,"וידברו אליו את כל דברי יוסף אשר דבר אלהם וירא את העגלות אשר שלח יוסף לשאת אתו ותחי רוח יעקב אביהם"
מפרש הכלי יקר, "וירא את העגלות אשר שלח יוסף וגו'". פירש רש"י סימן מסר להם במה היה עוסק כשפירש ממנו בפרשת עגלה ערופה, לפיכך וירא את העגלות אשר שלח יוסף ולא אשר שלח פרעה. ופירושו רחוק מאוד וכי דרכו של רש"י להוציא המקרא מפשוטו לגמרי, שהרי הכתוב אומר אשר שלח יוסף לשאת אותו, ועוד עגלות למה לי די בעגלה אחת. ע"כ אומר אני שגם רש"י הבין עגלות כפשוטו, אך מה שנאמר אשר שלח יוסף ולא נאמר אשר שלח פרעה, הבין רש"י מזה ששלח פירושו לויה, שיוסף עשה לויה לאותן עגלות אשר שלח, שכן נאמר וישלח את אחיו וילכו ואין שילוח זה אלא לויה, ויוסף למד דין הלויה מן יעקב, שכן נאמר (לז.יג) לכה ואשלחך אליהם, וכי אחר שילך ישלחו, ומה היה המקרא חסר אם היה אומר לכה אליהם, אלא שאמר ללותו, ויעקב למד דין הלויה מן אברהם, שנאמר (בראשית יח.טז) ואברהם הולך עמם לשלחם, פירש"י ללותם, וז"ש וישלחהו מעמק חברון, ששלוח זה היינו לויה, ולמד דין הלויה מעמק אותו צדיק הקבור בחברון, כי אברהם התחיל בלויה ויטע אשל. נוטריקון אכילה שתיה לויה, וכשליוה יעקב את יוסף מסתמא הגיד לו מצות הלויה שמקורה מן פרשת עגלה ערופה, שיאמרו זקני העיר ידינו לא שפכה את הדם הזה שלא פטרנוהו בלא לויה (סוטה מה:) וכן עשה גם יוסף כשליוה את אחיו מסתמא היה נפטר מהם מתוך דברי הלכה הליכות עולם, להגיד להם דין הלויה אשר בה היה עסוק, וכתיב וידברו אליו את כל דברי יוסף אשר דבר אליהם וכללו בזה כל הדברים, הן הדברים שדבר להם בביתו,הן הדברים אשר דבר אליהם כשליוה אותם, ושם דבר עמהם דין פרשת עגלה ערופה.
וירא את העגלות. ראייה זו ענינה התבוננות, כי התבונן יעקב במה שספרו לו כי יוסף עשה הלכה למעשה וליוה אותן העגלות, בזה ידע יעקב כי הוא יוסף כי אין בכל ארץ מצרים עושה טוב אין גם אחד שומרי משמרת ה', לפיכך ותחי רוח יעקב אביהם. אבל מן הדברים אשר שם יוסף בפיהם אין ראיה כי שמא יוסף למד דין זה לאחרים, אך מן המעשה לקח ראיה. ומה שתלה הלויה בעגלות, ובודאי שלצורך אחיו עשה הלויה ולא לצורך העגלות, והיה לו לומר וירא כי שלח את אחיו. ביאור הדבר כך הוא, כי מהידוע שמה שאמרו לא פטרנוהו בלא לויה אין זה הלכתא בלא טעמא, כי מה ענין הלויה אל ידינו לא שפכה את הדם הזה. וטעמו של דבר הוא שכל ההולך בלא לויה מן העיר יש לחוש שמא יראו הלסטים שהוא הולך לבדו ויחשבו שאין לו גואל וקרוב, כי אין פרידתו קשה על שום אדם כי אין לו גואל הדם גם בן ואח אין לו, לפיכך כל מוצאו יהרגהו בחשבו שאין מי אשר ידרוש דמו מידו, ואפילו הלסטים אשר לא ראהו יוצא מן העיר, מכל מקום לפחות הצלה פורתא מיהא הוי הלויה, שמצלת מן הלסטים הרואים שמלוין אותו ויש לו גואלים אז מפחדים לפגוע בו ולהמיתו, פן ידרשו ויחקרו אחריו קרובים או אוהביו ודורש דמים אותם ימצא ודמו מידם ידרוש, גם קרוב לומר שסתם לסטים אינן פוגעים בו, כי אם אחר החקירה והדרישה אם ליוהו אדם או לא" ,אפשר לשאול שאלה פשוטה, איך אדם זוכר מה הוא למד לפני 22 שנה?? שאלה זו שואל רשי על פירוש המהרש"ל , אומר המהר"ל: כשיעקב שולח את יוסף כתוב "וישלחהו מעמק חברון" - יעקב ליווה את יוסף עד העמק ויוסף אמר לאביו שיחזור הביתה. אך יעקב התעקש ללוותו והסביר לבנו שמי שלא מלווה את חברו כאילו שופך דמים, כמו שלומדים מפרשת עגלה ערופה,הבה ניזכר בה".כי-ימצא חלל, באדמה אשר ה"אלהיך נתן לך לרשתה, נפל, בשדה: לא נודע, מי הכהו. ויצאו זקניך, ושפטיך; ומדדו, אל-הערים, אשר, סביבת החלל. והיה העיר, הקרבה אל-החלל--ולקחו זקני העיר ההוא עגלת בקר, אשר לא-עבד בה, אשר לא-משכה, בעל. והורדו זקני העיר ההוא את-העגלה, אל-נחל איתן, אשר לא-יעבד בו, ולא יזרע; וערפו-שם את-העגלה, בנחל. ונגשו הכהנים, בני לוי--כי בם בחר יהוה אלהיך לשרתו, ולברך בשם יהוה; ועל-פיהם יהיה, כל-ריב וכל-נגע. וכל, זקני העיר ההוא, הקרבים, אל-החלל--ירחצו, את-ידיהם, על-העגלה, הערופה בנחל. וענו, ואמרו: ידינו, לא שפכה (שפכו) את-הדם הזה, ועינינו, לא ראו. כפר לעמך ישראל אשר-פדית, ה"ואל-תתן דם נקי, בקרב עמך ישראל; ונכפר להם, הדם. ואתה, תבער הדם הנקי--מקרבך: כי-תעשה הישר, בעיני ה""
בכתוב אנו רואים שעניין עגלה ערופה הוא כאשר לא עלינו נמצאת גופת חלל , אצל יוסף כביכול אין לו שריד וזכר כפ"ס," ויקחו את כתנת יוסף וישחטו שעיר עזים ויטבלו את הכתנת בדם וישלחו את כתנת הפסים ויביאו אל אביהם ויאמרו זאת מצאנו הכר נא הכתנת בנך הוא אם לא ויכירה ויאמר כתנת בני חיה רעה אכלתהו טרף טרף יוסף " ,מפרש הרמבן," "וישלחו את כתונת הפסים ויביאו אל אביהם" - בצווי או ויביאו השלוחים המביאים כי שלחו אותה ועודם בדותן ואמרו זאת מצאנו הכר נא או ששלחוה אל חברון לבית האחד מהן ובבואם הכניסוה לפני אביהם ואמרו לו זאת מצאנו וכל זה להתנכר בענין כי אם שתקו היה חושד אותם לאמר אתם הרגתם אותו כי ידע קנאתם בו ויש מפרשים וישלחו שתקעו בה השלח לקרעה במקומות רבים כדמות שני חיות מלשון בשלח יעבורו (איוב לו יב) וטעם הפסים כי שלחו אותה שיכירנה בפסים אשר עשה לו" המלבים מפרש " חיה רעה אכלתהו." הם שתי פליאות. א] איך "חיה רעה אכלתהו", שגם אם נענש ע"י חטא לא היה ראוי שתאכלהו, כמו הנביא שנשלח לבית אל שנגזר עליו שימות ע"י אריה לא נגע האריה לאכלו. ב] למה "טרף טרף יוסף" ואין חיה רעה מושלת באדם עד שנדמה לה כבהמה, וגם שתמה אם נשאר כתנת הפסים שלמעלה איה הכתנת שלמטה וכי "כתנת בני אכלתהו חיה רעה," והיה ראוי שישאר גם הכתנת התחתון, ואמר טרף טרף ע"י בעלי בחירה כמו שפרשו חז"ל, וע"כ לא רצה לקבל תנחומים:" יעקב כפי שמפרש המלבים מסרב לקבל תנחומים! הוא ידע על קנאת אחיו של יוסף בו ומשהו נראה לו חשוד ,רשי מסביר "חיה רעה אכלתהו" - נתנצה בו רוח הקדש (ב"ר) סופו שתתגרה בו אשת פוטיפר ולמה לא גלה לו הקב"ה לפי שהחרימו וקללו את כל מי שיגלה ושתפו להקב"ה עמהם (תנחומא) אבל יצחק היה יודע שהוא חי אמר היאך אגלה והקב"ה אינו רוצה לגלות לו" , פרעה חלם על שבע פרות כסמל אולי לשבעת הקנים במנורה שהודלקה במקדש ע"י אהרון הכהן הגדול וכמובן ע"י כהנים אחרים . היוונים ניסו ובחסדי ה" לא הצליחו לכבות את אש המנורה אותה סיימנו להדליק אשתקד , פרעה ניסה גם הוא לכבות את אש עם ישראל ע"י עבדות מצרים ושוב בחסדי ה" עם ישראל יצא ממאורת המצרים לאור התורה ! אותה אי אפשר לכבות, פרעה חשב עצמו לאלוה ,לכן הוא חלם שהינו עומד על היאור , שהוא כביכול אליל מצרים כבשים , חלום פרעה לימד אותנו על עניין ערבות הדדית , הפרות השמנות בלעו את הפרות הרעות" ולא נודע כיבאו אל קרבנה" כאילו כלום? מוכר לכם"? העניין דומה ליוסף, כאילו בלעה אותו האדמה? , הרב אביש קראוס מישיבת ההסדר קרית שמונה מסביר, " הרעיון שפרשת עגלה ערופה באה ללמד אותנו זה שצריך ערבות הדדית ודאגה בין איש לרעהו במעגלים החברתיים הקרובים לאדם- העם, השבט, העיר, השכונה וכמובן, במעגל הקרוב ביותר, במשפחה. כעת נראה שאפשר להבין מדוע למד יעקב עם יוסף דווקא פרשה זו לפני ששלח את בנו. יעקב ידע שבניו מקנאים ביוסף ושונאים אותו ואף "שמר את הדבר" בלבו. ולכן לפני שהוא שולח את יוסף אליהם הוא מנסה ללמדו את הערך החשוב הזה של ערבות הדדית, ודווקא בתוך המשפחה, במעגל הקרוב ביותר. א"כ מובן גם כיצד זכר את הדבר 22 שנים- הם לא למדו סתם "וורט", הם למדו דבר שנגע ליחסים במשפחה במיוחד לקראת ההליכה של יוסף לבדו אל האחים, שבה נעלם." בעגלות שיוסף שלח יעקב אביו הוא רומז לו שהוא לא שכח אותם למרות כל 22 השנים שבהם הוא אמנם יכל לנסוע בעצמו ליעקב אביו ולגלות את האמת וזה נושא אולי לד"ת אחר בל"נ ,ואז" ותחי רוח יעקב אביהם" יעקב שמח כמובן על כך שהוא חי , ועוד יותר שהוא זוכר מה הם למדו לפני 22 שנה!! בניגוד לאחיו... יוסף לא שכח את האור ,אותו אור באפלה , והאור הזה ליווה אותו בדרכו הישרה ,עלינו ללמוד מכך על כל עניין הערבות ההדדית ,ליווי האדם לדרכו בה הוא בחר כליווי חתן וכלה בשמחה גדולה ! אמן
להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן
דיונים - תשובות ותגובות (0)
