סיכום קצר מתוך שיעורו של הרב יגאל שנדורפי - ראש ישיבת ישועת מרדכי

הסבר פנימי להלכות חנוכה.

מספר שאלות נשאלות מתוך עיון בהלכות חנוכה לרמב"ם. מצווה זו מקיימים דווקא מחוץ לבית והיא מכוונת כלפי חוץ, מדליקים את הנרות כדי שהעוברים בדרך יראו אותה, "ומדליקין בהן הנרות בערב על פתחי הבתים בכל לילה ולילה משמונת הלילות להראות ולגלות הנס" (רמב"ם הל' חנוכה פ"ג ה"ג). יש גם ברכה מיוחדת למי שרואה את הנרות ולא עתיד להדליק בביתו, "וכל הרואה אותה ולא בירך מברך שתים (שם, פ"ג ה"ד) לא פגשנו הלכה כזו בשום מצווה אחרת. אדם יכול להניח תפילין גם בחדר סגור ולקיים את המצווה ואין ברכה מיוחדת למי שרואה אותו, כמו כל מצווה אחרת שאדם אחר עושה.

זאת ועוד, אנו רואים חיוב מיוחד על כל יהודי להדליק נר חנוכה. אפילו עני צריך למכור את מעילו האחרון כדי לקנות נרות, "אפילו אין לו מה יאכל אלא מן הצדקה, שואל או מוכר כסותו ולוקח שמן ונרות ומדליק" (שם, פ"ד הי"ב).

עוד יש לשאול, מדוע נר חנוכה קודם ליין לקידוש של שבת "הרי שאין לו אלא פרוטה אחת ולפניו קידוש היום והדלקת נר חנוכה מקדים לקנות שמן להדליק נר חנוכה... שיש בו זכרון הנס" (שם, פ"ד הי"ג).

עם זאת, חיוב הדלקת נרות חנוכה אינו קודם לנרות שבת, "היה לפניו נר ביתו ונר חנוכה או נר ביתו וקדוש היום, נר ביתו קודם, משום שלום ביתו שהרי השם נמחק לעשות שלום בין איש לאשתו. גדול השלום שכל התורה ניתנה לעשות שלום בעולם" (שם, פ"ד הי"ד).

לבסוף נשאל, מדוע כאשר אדם נאלץ לקיים רק אחת משלושת מצוות אלו זה סדר הקדימויות ביניהן: נר שבת, אחריו נר חנוכה ואחריו קידוש היום על היין?

החשמונאים מסרו נפשם למען עם ישראל

בזמן גזרות היוונים הייתה אפשרות להינצל מן הגזירות גם בלי להתיוון, היה אפשר לברוח לחוץ לארץ ושם לשמור את המצוות בסתר. אבל החשמונאים לא הסתפקו בכך, הם הלכו בכוונה תחילה למסור את נפשם בגלל ההתייוונות ההולכת ומתפשטת בעם ישראל. היו כאלו שסגדו לתרבות היוונית וכאלו שעדיין "יושבים על הגדר" ומטלבטים, והיו כאלו שנסחפים עם הזרם אחרי ה"אליל" היווני, תרבות יוון שנראית כה מושכת ומפתה. במציאות הזו צריך להישמע קול אמיתי של אחיזה טהורה בתרבות ישראל המקורית. אמנם אפשר להשתמש בגשרים שבנו הרומאים או בטכנולוגיה של המערב, כאשר השימוש מושכל ולצרכים חיוביים. אבל לא להיגרר לתרבות שלהם ולא לסגוד להם. על כך מסרו החשמונאים את נפשם, להציל את עם ישראל מסגידה לתרבות יוון.

במקרים מסוימים יש מצווה למסור את הנפש כדי לא לחלל את שם ה', "וּשְׁמַרְתֶּם מִצְוֹתַי וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם אֲנִי ה'. וְלֹא תְחַלְּלוּ אֶת שֵׁם קָדְשִׁי וְנִקְדַּשְׁתִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲנִי ה' מְקַדִּשְׁכֶם" (ויקרא כ"ב לא). הרמב"ם אומר שצריך למות על קידוש ה' רק אם הדבר נעשה 'בתוך בני ישראל', כלומר בנוכחות עשרה מישראל, "כל בית ישראל מצווין על קדוש השם הגדול הזה שנאמר (ויקרא כב-לב) ''ונקדשתי בתוך בני ישראל''. ומוזהרין שלא לחללו שנאמר 'ולא תחללו את שם קדשי'... אם נתכוין להעבירו על המצות בלבד(= ולא בשביל תועלת אחרת כמו לבנות לו בית וכו'). אם היה בינו לבין עצמו ואין שם עשרה מישראל יעבור ואל יהרג. ואם אנסו להעבירו בעשרה מישראל יהרג ואל יעבור (יסודי התורה פ"ה ה"א-ב).

שינוי התודעה בם ישראל

החשמונאים אמרו לעצמם, אנחנו לא רוצים רק להציל את עצמנו, אנחנו רוצים ששם ה' יתקדש "בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל". הם לא העלו על דעתם שהם יכולים לנצח לבדם את כל האימפריה היוונית. מטרתם כשיצאו לקרב הייתה, לפגוע בכוח ההשפעה של תרבות יוון על עם ישראל, "לנפץ את המיתוס", להוציא את האוויר מה"בועה" היוונית. הם לקחו בחשבון שיש סיכוי גדול שלא יחזרו בחיים מאחד הקרבות (כפי שקרה כמעט לכולם בסופו של דבר). תקוותם הייתה לעורר שינוי ברוח של עם ישראל. הם ציפו שאם תהיה להם הצלחה, תתחזק הרוח של עם ישראל בכל שכבות האוכלוסיה ויצטרפו אליהם עוד אנשים. חלקם יבואו להילחם בפועל, וכאלו שעל סף התייוונות יחזרו בהם, ה"רוב הדומם" שהולך אחרי העדר יראה שיש גם כיוון אחר ואולי המתייוונים עצמם יחזרו בתשובה.

התכנית של החשמונאים הצליחה. בעקבות הקרב הראשון הצטרפו עוד יהודים ובקרב הבא עוד יותר. כך התחיל תהליך המלחמה בהתייוונות והחזרה של עם ישראל לעצמו.

זכר למסירות הנפש

מסירתו נפשם הייתה במדרגה הגבוהה ביותר והדלקת הנרות הינה זכר למעשיהם, כפי שאנו אומרים לאחר ההדלקה, "הַנֵּרוֹת הַלָּלוּ אָנוּ מַדְלִיקִין עַל הַנִּסִּים וְעַל הַנִּפְלָאוֹת וְעַל הַתְּשׁוּעוֹת וְעַל הַמִּלְחָמוֹת. שֶׁעָשִׂיתָ לַאֲבוֹתֵינוּ בַּיָּמִים הָהֵם בַּזְּמַן הַזֶּה. עַל יְדֵי כֹּהֲנֶיךָ הַקְּדוֹשִׁים".

חז"ל קבעו את מצוות הדלקת הנרות כענף של מצוות מסירות נפש, כשם שהחשמונאים נלחמו על הבית היהודי, על שמירת היהדות בתוך המשפחה והמשך החיים היהודיים, כך גם אנו בעקבותיהם מדליקים את הנרות על פתחי הבתים שלנו דווקא.

כשם שהחשמונאים כוונו במעשיהם שהיהודים יראו את מעשיהם ובכך תתעורר ותתרומם רוחם, וגם הם יצטרפו למאבק מול הרוע בעולם, כך גם אנו בהדלקת הנרות מכוונים שיראו אותם, עד כדי כך הדבר משמעותי שנתקנה ברכה מיוחדת לרואה שאינו מדליק.

כשם שלחמו במסירות נפש, היהודי יצטרך קצת 'למסור את נפשו' ולמכור את מעילו כדי לפרסם את הנס, ובכך להיות שותף במסירות נפשם של היהודים בזמן החשמונאים. זו גם הסיבה שנר חנוכה קודם גם ליין של קידוש היום, כדברי הרמב"ם, "מקדים לקנות שמן להדליק נר חנוכה... שיש בו זכרון הנס".

שלום בית – מעל הכל

אמנם, בהלכה האחרונה הרמב"ם פוסק שאם יש אדם שאין לו בגד למכור והוא נמצא במצב שהוא צריך לבחור בין נרות שבת לבין נרות חנוכה עליו לקנות נרות שבת מפני שהדבר החשוב ביותר הוא בנין המשפחה, שלום בית. את שם ה' שאסור למחוק משום חילול השם, אבל במקרה מיוחד של בעיה בשלום בית שם ה' נמחק! כאשר הבעל מקנה לאשתו שנסתרה עליהם להגיע לבית המקדש ובתהליך הבדיקה של אותה אישה נמחה שם ה' לתוך המים שהיא צריכה לשתות. בכך מלמד אותנו ה' יתברך שהחשיבות של שלום בית בעיניו עולה אפילו על האיסור של חילול ה'! כלשון הרמב"ם, "נר ביתו קודם, משום שלום ביתו שהרי השם נמחק לעשות שלום בין איש לאשתו. גדול השלום שכל התורה ניתנה לעשות שלום בעולם שנאמר (משלי ג-יז) ''דרכיה דרכי נעם וכל נתיבותיה שלום''.

מכאן נלמד בדרך אגב, שכאשר יש התנגשות בין האפשרות לקדש את ה' לבין שלום בית ואין אפשרות לקיים את שניהם ההלכה היא שיש לדאוג תחילה לשלום בבית.

 *** ישיבת ישועת מרדכי היא ישיבה לבחורים אוהבי תורה ועשייה.