'ת"ר: מצות חנוכה – נר איש וביתו, והמהדרין – נר לכל אחד ואחד, והמהדרין מן המהדרין – ב"ש אומרים: יום ראשון מדליק שמנה מכאן ואילך פוחת והולך, וב"ה אומרים: יום ראשון מדליק אחת מכאן ואילך מוסיף והולך' וכו' (שבת כא,ב). בחנוכה תיקנו שלוש אפשרויות בהדלקת נרות חנוכה. נראה שזה כרמז שבני חשמונאי הכהנים מלכו על ישראל, שהיה בזה בעיה, כמו שמביא הרמב"ן: 'זה היה עונש החשמונאים, שמלכו בבית שני, כי היו חסידי עליון, ואלמלא הם נשתכחו התורה והמצות מישראל, ואף על פי כן נענשו עונש גדול, כי ארבעת בני חשמונאי הזקן החסידים המולכים זה אחר זה, עם כל גבורתם והצלחתם, נפלו ביד אויביהם בחרב, והגיע העונש בסוף למה שאמרו רז"ל (בבא בתרא ג א): "כל מאן דאמר מבית חשמונאי קאתינא עבדא הוא", שנכרתו כלם בעון הזה. ואף על פי שהיה בזרע שמעון עונש מן הצדוקים, אבל כל זרע מתתיה חשמונאי הצדיק לא עברו אלא בעבור זה שמלכו ולא היו מזרע יהודה ומבית דוד, והסירו השבט והמחוקק לגמרי, והיה עונשם מדה כנגד מדה, שהמשיל הקדוש ברוך הוא עליהם את עבדיהם והם הכריתום. ואפשר גם כן שהיה עליהם חטא במלכותם מפני שהיו כהנים, ונצטוו (במדבר יח ז): "תשמרו את כהונתכם לכל דבר המזבח ולמבית לפרכת ועבדתם עבודת מתנה אתן את כהונתכם", ולא היה להם למלוך, רק לעבוד את עבודת ה'. וראיתי בירושלמי במסכת הוריות (ירושלמי הוריות פרק ג הלכה ב): "אין מושחין מלכים כהנים. אמר רבי יהודה ענתוריא על שם לא יסור שבט מיהודה. אמר רבי חייא בר' אבא למען יאריך ימים על ממלכתו הוא ובניו בקרב ישראל, מה כתיב בתריה לא יהיה לכהנים הלוים"' וכו' (רמב"ן, דברים מט,י). לכן נראה שעשו כמה דרגות כרמז לבעייתיות שגרמה לכך שאין בזה שלמות. מה שמלכו על ישראל והם אינם משבט יהודה ומבית דוד, כנגד זה תיקנו שמציינים את הנס בנרות, אבל ברמה נמוכה, שזהו נר איש וביתו, כרמז שהמלכות היא לבית דוד בלבד. כנגד שמלכו אע"פ שהיו כהנים, שאינם אמורים למלוך אלא רק לעבוד את ה', כנגד זה מדליקים כמהדרין לכל אחד ואחד, כרמז שיעודם של הכהנים הוא שיהיו עובדים את ה' בלבד, ולכן כרמז לזה יש נר כל אחד, שכל אחד ואחד מהכהנים חלה עליו החובה לעבוד רק את ה', ולכן אף אחד מהם לא יכול למלוך (שזהו לכל אחד, שאין אחד שיכול לצאת כחריג ולמלוך). [אפשר גם ההפך שנר איש וביתו כנגד כהנים, שהם מבית הכהונה ולכן אינם יכולים להיות מלכים, ונר לכל אחד כנגד שהמלכות רק לבית דוד, שרק האנשים שממנו יכולים למלוך, אבל כל אחד ואחד מהם יכול. שאפשר שלר”י ענתוריא שהעיקר זה משום בית דוד, אז זה כמו שאמרנו מקודם, ולדעת רחבר”א שהעיקר זה איסור לכהנים, אז זה כמו שאמרנו עכשיו, כיון שמה שיותר חמור אותו מציינים בפחות הידור בהדלקת נרות]. אבל במלכותם היה גם צד חיובי, שהם מרדו והנהיגו את המרד כדי שיוכלו בנ"י לקיים תורה ומצוות (וישוב א"י), שהיו קדושי עליון (ואף לדעת הרמב"ם לכן לא חטאו, כי עלו מתוך המרד, ראה ב'תורת המועדים' 'מלכות החשמונאים לאור ההלכה' למרן פאר הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א), ולכן כנגד זה יש את המהדרין מן המהדרין – כרמז למעלת קדושתם העליונה, ובו מוסיף בנרות כב"ה או פוחת כרמז לפחת הטומאה כב"ש, כרמז שהחשמונאים כבשו את הארץ עוד חלק ועוד חלק, עד הסרת שלטון יון וגזרותיהם. אולי גם תיקנו שלושה סוגים כרמז שבחנוכה חנכו את המזבח מחדש לאחר שנטמא ע"י היוונים, ולכן יוצא שהיה מזבח (במקדש) אחד בבית ראשון, ואחד בבית שני, ועכשיו לאחר סילוק היוונים הם חנכו את השלישי, ולכן כרמז לזה תיקנו שלושה סוגים בהדלקת נרות. אולי אפשר שבמעשיהם נעשו שלושה דברים, דבר ראשון התבטלו הגזרות נגד היהדות, כנגד זה מדליקים נר איש וביתו, שעכשיו בית ישראל יכול להתנהג בתו"מ כראוי לבנ"י, וכן לא יצטרכו לקיים מצוות רק בהתחבאות בבתים בסתר. דבר שני הם שחררו את הארץ מידי הגוים-היונים, שעשו בזה ישוב הארץ, שכנגד זה נר לכל אחד ואחד, כנגד שבמלחמת מצוה הכל יוצאים, כל אחד ואחד (וכן א”י שייכת לכל אחד ואחד מבנ”י). דבר שלישי הם הקימו מלכות שיש בזה מעלה גדולה של ייצוג ה' בעולם ע"י המלך (כעין הנאמר בשלמה "וישב שלמה על כסא ה'” וגו' [דה"י א כט,כג]), ולכן בזה יש קידוש ה' גדול מאוד שמוסיף ומתקן בעולם עוד ועוד, ולכן מוסיף אור כב"ה (או פוחת מטומאה כב"ש) [וכן יש הרבה מאוד נרות כמלכות שאינה חוסכת בדבר], וסה”כ יש ל”ו נרות כרמז לייצוג ה' בעולם, להראות שהעולם שלו, ולכן מרמז 'לו'. אולי אפשר גם כנגד שהעולם מתחלק לשלושה זמנים: 'תנא דבי אליהו: ששת אלפים שנה הוי העולם: שני אלפים תוהו, שני אלפים תורה, שני אלפים ימות המשיח' (ע"ז ט,א). לכן תיקנו כעין שלוש אפשרויות בהארה בעולם, יש נר איש וביתו כרמז שבזמן התוהו היה את שבע מצוות בן נח, שקיבלו על עצמם בני נח כשירדו מהתיבה (ולפני זה היה ע"פ רצון האדם, ראה ב'תורת המקרא' “נח" למרן פאר הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א), כעין נח האיש וביתו [התיבה, ואנשי ביתו שהיו עמו]. כנגד אלפים שנות תורה זהו נר לכל אחד ואחד, כרמז שהתורה חלה דרך כל אחד ואחד מבנ"י, שבכל אחד יש דבר שמשלים את הארת התורה בעולם (כמו שיש מצוות שרק בכהנים ויש שרק בישראל וכדו', וכן כל אחד מתחבר יותר למצוות כאלו ואחרות). כנגד אלפים שנות משיח, מרמזים באור הקדושה שמאיר את העולם (כב"ה, או מפחית את הטומאה כב”ש), עד שכל העולם יהיה מלא קדושה וראוי לשכינה. אולי גם כנגד שבמלכות יון נעשו כמה דברים, הארץ היתה בשלטון יון שזה פגם בכיבוש א"י, גזרו שלא לקיים את התורה שזה פגם בתורה, והרגו את מי שקיים את התורה שזה פגם בבנ"י. לכן כנגד זה תיקנו נר איש וביתו כנגד א"י, שהיא הבית של בנ"י. נר לכל אחד ואחד כנגד בנ"י, שהרגו בנו כל אחד ששמר את התורה. מוסיף והולך או פוחת והולך כנגד התורה, שבביטול הגזרות (ע"י הנצחון על היוונים) יכל אור ה' להאיר בעולם עוד ועוד ע"י קיום תו"מ. אולי גם כנגד גילוי שבשם 'חנוכה', שיש בו שלושה עניינים שיש בחנוכה (ראה 'לזמן הזה' 'שלמות חנוכה', למרן גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן שליט"א), שלכן כנגד 'חנוכת המזבח' זהו איש וביתו, כרמז לבית – בית המקדש. כנגד 'חנו-כה' זהו לכל אחד, שחיוב המלחמה חל על כל אחד בכל מצב. כנגד מלשון 'חינוך' שזה חינוך לעתיד לבא – זמן הגאולה, כנגד זה מוסיף והולך (כב"ה, או כב"ש פוחת...) שבעתיד יגדל האור עד שיהיה אור גדול בכל העולם – באור ה' (ובשמונה נרות כעין מעל הטבע, שתתגלה הקדושה כעין מעל הטבע שמסתיר את גילוי ה' בעולם). אולי גם חנוכה חל מכח סוכות שמדאורייתא, מהשפעה – רושם של קיום חג הסוכות, כדברי השפ"א (ראה בהרחבה ב'לזמן הזה' 'חנוכה וסוכות' למרן גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן שליט"א). אולי אפשר שאמנם ישירות זה קשור לרושם מזה, אבל כיון שיש השפעה של כל החגים (שכנגדם מתגלה הרושם בכנסת ישראל, ונעשה בחגים שנתקנו כנגדם) אז יש גם גילוי קטן גם לשאר. לכן כנגד פסח זה נר איש וביתו, כנגד שבפסח יצאו בית ישראל ממצרים (וכן בפסח מתו בכורי מצרים וחשוביו, שלכן "אין בית אשר אין שם מת" [שמות יב,ל], כך שיש רמז לבית). כנגד שבועות בו נתנה תורה שחלה על כל אדם מישראל, כנגד זה נר לכל אחד ואחד, כרמז לשייכות תו"מ ("נר מצוה ותורה אור" [משלי ו,כג]) לכל אחד ואחד מבנ"י. כנגד סוכות שהיה בזמן המדבר, שהסתובבו 40 שנה (גם) כדי שתתיישב בם התורה: 'אמר הקדוש ברוך הוא: אם אני מוליכן דרך פשוטה, עכשיו מחזיקין איש איש בשדה ובכרם ומבטלין מן התורה, אלא אני מוליכן דרך המדבר ויאכלו את המן וישתו מי באר, והתורה מתיישבת בגופן' (תנחומא "בשלח" סימן א), כנגד זה מוסיף והולך, שמתחברים עוד ועוד לתורה (כב"ה, או כב"ש שמתחברים לתורה ומתרחקים מהטומאה והתאוות בעולם). [מסוכות נעשה השפעת רושם ישירה לחנוכה, ולכן בזה הכי הרבה השפעת קדושה, ולכן זה המהדרין מן המהדרין, שבועות קרוב לזה כיון שגם בו זהו קשר לתורה, ולכן הוא תחתיו, מהדרין, ופסח הכי רחוק ולכן בו הגילוי הוא הכי פחות, רק לצאת ידי חובה].