כוח החכמה והחן, כיצד שינה יעקב אבינו את גורלו של עם ישראל בגיל חמש עשרה.

נשאלת השאלה כיצד יכול יעקב אבינו להתמודד עם השנאה התהומית של עשיו כלפיו? שמונים ושתים שנים לאחר שעשיו מכר את הבכורה ושלושים וארבע שנים לאחר שיצחק נתן את כל הברכות ליעקב, עשיו הולך לקראת יעקב עם ארבע מאות חיילים כדי סוף-סוף "לסגור חשבון". יעקב אבינו פועל בחכמה גדולה ומצליח למצוא חן בעיני אחיו וכך לגרום למהפך בנפשו ומסיר ממנו את השנאה ששמר בליבו שנים כה רבות, כמאמר הפסוק - "דִּבְרֵי פִי חָכָם - חֵן" (קהלת י' י"ב).

יעקב שולח מלאכים, "וָאֶשְׁלְחָה לְהַגִּיד לַאדֹנִי לִמְצֹא חֵן בְּעֵינֶיךָ". לאחר שהדיבורים לבד אינם עוזרים, הוא שולח "מנחה"[1] בסדר גודל עצום (חמש-מאות ושמונים[2] בהמות), משתחווה שבע פעמים, "וַיִּשְׁתַּחוּ אַרְצָה שֶׁבַע פְּעָמִים עַד גִּשְׁתּוֹ עַד אָחִיו" (בראשית ל"ג ד'), ברגע זה מתרחש שינוי תהומי בליבו של עשיו - "וַיָּרָץ עֵשָׂו לִקְרָאתוֹ וַיְחַבְּקֵהוּ וַיִּפֹּל עַל צַוָּארָו וַיִּשָּׁקֵהוּ וַיִּבְכּוּ". כדברי רבי שמעון בן יוחאי, "הלכה היא, בידוע שעשו שונא ליעקב, אלא שנכמרו רחמיו באותה שעה, ונשקו בכל לבו" (רש''י).

עשיו מנסה להתחמק מלקבל את המנחה, גם כאן יעקב מפעיל את כוח החן ומשפיע על רצונו של עשיו, "וַיֹּאמֶר מִי אֵלֶּה לָּךְ וַיֹּאמַר הַיְלָדִים אֲשֶׁר חָנַן אֱלֹוקִים אֶת עַבְדֶּךָ... וַיֹּאמֶר מִי לְךָ כָּל הַמַּחֲנֶה הַזֶּה אֲשֶׁר פָּגָשְׁתִּי וַיֹּאמֶר לִמְצֹא חֵן בְּעֵינֵי אֲדֹנִי... וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אַל נָא אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ וְלָקַחְתָּ מִנְחָתִי... קַח נָא אֶת בִּרְכָתִי אֲשֶׁר הֻבָאת לָךְ כִּי חַנַּנִי אֱלֹוקִים", עשיו מסכים לקבל את המנחה, "וַיִּפְצַר בּוֹ וַיִּקָּח".

עשיו מבקש ללכת עם יעקב, או לפחות לשלוח "משמר כבוד" שילווה את יעקב, אך גם רצון זה מתבטל בעקבות החן של יעקב אבינו, "וַיֹּאמֶר עֵשָׂו אַצִּיגָה נָּא עִמְּךָ מִן הָעָם אֲשֶׁר אִתִּי וַיֹּאמֶר לָמָּה זֶּה אֶמְצָא חֵן בְּעֵינֵי אֲדֹנִי". בשלב זה עשיו מוותר על כל רצונותיו ומניח לו ללכת לדרכו כפי שרצה.

בזמן מכירת הבכורה עשיו חשב שיעקב אחיו יצא "פרייר", הוא מכר לו דבר חסר ערך (הבכורה) וקיבל בתמורה דבר ממשי, נזיד עדשים ולחם. ארבעים ושמונה שנים הוא הרגיש "חכם", לימים הוא הבין שאחיו שהיה נראה כ"תמים" שאולי מבין בתורה אבל אין לו מושג בענייני העולם, תכנן כבר בגיל חמש עשרה, מהלך מחוכם ביותר שהניב פירות בגיל שישים ושלוש, כאשר זכה בברכות, לו ולזרעו עד עולם[3]. לא רק שיעקב הרוויח את הברכות, אלא עשיו מתגלה כ"כלי ריק" וכ"שוטה הכפר" שמוכן למכור את הדבר החשוב ביותר תמורת הנאה חולפת[4].

מה שהוא לא ידע באותו שלב, הוא שיעקב אבינו, הרבה יותר חכם מזה, לאחר שלקיחת הברכות הסתיימה בשנאה גדולה ורצון לנקמה, יעקב מצליח לאחר שלושים וארבע שנים, לשנות גם את רצונותיו ורגשותיו של עשיו ולהפוך לגמרי את הקללה לברכה. עשיו אמר, "וַיַּעְקְבֵנִי זֶה פַעֲמַיִם אֶת בְּכֹרָתִי לָקָח וְהִנֵּה עַתָּה לָקַח בִּרְכָתִי" (בראשית כ"ז ל"ו) אבל אנו במבט לאחור מחייכים ואומרים הוא "יַּעְקְבֵ" אתך עוד פעם אחת, והפעם בגדול ואתה בכלל לא תרגיש.

זאת ועוד, נצחונו של יעקב על עשיו לא היה רק לזמנו, היה זה ניצחון גם לכל הדורות הבאים, והברכה שיצחק אבינו ייעד בתחילה לעשיו "יַעַבְדוּךָ עַמִּים וְיִשְׁתַּחֲווּ לְךָ לְאֻמִּים הֱוֵה גְבִיר לְאַחֶיךָ וְיִשְׁתַּחֲוּוּ לְךָ בְּנֵי אִמֶּךָ" (בראשית כ"ז כ"ט), כלומר הברכה לעם ישראל תעבור דרך עשיו. פעל יעקב אבינו, שהברכות יגיעו אלינו באופן ישיר ובסופו של דבר עשיו הוא יהיה זה שכפוף לנו, כדברי רש"י על הפסוק, "וְהָיָה יְרֵשָׁה שֵׂעִיר אֹיְבָיו וְיִשְׂרָאֵל עֹשֶׂה חָיִל. וְיֵרְדְּ מִיַּעֲקֹב וְהֶאֱבִיד שָׂרִיד מֵעִיר" (במדבר כ"ד י"ח) כפי שמסביר רש"י, "והיה ירשה שעיר איביו - ישראל... והאביד שריד מעיר - מעיר החשובה של אדום והיא רומי, ועל מלך המשיח אומר כן, ... ולא יהיה שריד לבית עשו" שנזכה לגאולה שלמה במהרה בימינו.