מביא רש"י בתחילת פרשת בהעלותך: '"בהעלתך" – למה נסמכה פרשת המנורה לפרשת הנשיאים? – לפי שכשראה אהרן חנוכת הנשיאים, חלשה דעתו, שלא היה עמהם בחנוכה, לא הוא ולא שבטו. אמר לו הקב"ה: חייך, שלך גדולה משלהם, שאתה מדליק ומטיב את הנרות' (רש"י, במדבר ח,ב). אומר על זה הרמב"ן: 'בהעלתך" – למה נסמכה פרשת מנורה לחנכת הנשיאים? לפי שכשראה אהרן חנוכת הנשיאים, חלשה דעתו שלא היה עמהם בחנוכה, לא הוא ולא שבטו; אמר לו הקב"ה: חייך, שלך גדולה משלהם, שאתה מדליק ומטיב את הנרות בקר וערב", לשון רש"י ממדרש אגדה. ולא נתברר לי, למה ניחמו בהדלקת הנרות, ולא ניחמו בקטורת בקר וערב, ששיבחו בו הכתוב (דברים לג י): "ישימו קטורה באפך", ובכל הקרבנות, ובמנחת חביתין, ובעבודת יום הכפורים שאינה כשרה אלא בו, ונכנס לפני ולפנים, ושהוא קדוש ה' עומד בהיכלו לשרתו ולברך בשמו, ושבטו כלו משרתי אלקינו? ועוד: מה טעם לחלישות הדעת הזו? והלא קרבנו גדול משל נשיאים, שהקריב בימים ההם קרבנות הרבה כל ימי המלואים! ואם תאמר שהיו חובה ונצטוה בהם, וחלשה דעתו על שלא הקריב נדבה כמוהם לחנכת המזבח – גם הדלקת הנרות שנחמו בה חובה ונצטוה עליה! אבל ענין ההגדה הזו, לדרוש רמז מן הפרשה על חנוכה של נרות שהיתה בבית שני על ידי אהרן ובניו, רצוני לומר חשמונאי כהן גדול ובניו. ובלשון הזה מצאתיה במגלת סתרים לרבינו נסים, שהזכיר האגדה הזו ואמר: "ראיתי במדרש, כיון שהקריבו שנים עשר שבטים ולא הקריב שבט לוי וכו', אמר לו הקב"ה למשה דבר אל אהרן ואמרת אליו, יש חנכה אחרת שיש בה הדלקת הנרות ואני עושה בה לישראל על ידי בניך נסים ותשועה וחנכה שקרויה על שמם, והיא חנכת בני חשמונאי, ולפיכך הסמיך פרשה זו לפרשת חנכת המזבח", עד כאן לשונו. וראיתי עוד ב"ילמדנו" (תנחומא בהעלותך ה), וכן בבמדבר רבה טו ו: "אמר לו הקב"ה למשה: לך אמור לאהרן 'אל תתירא, לגדולה מזאת אתה מוכן, הקרבנות כל זמן שבית המקדש קיים הן נוהגין, אבל הנרות לעולם אל מול פני המנורה יאירו - וכל הברכות שנתתי לך לברך את בני אינן בטלין לעולם'". והנה, דבר ידוע שכשאין בית המקדש קיים והקרבנות בטלין מפני חורבנו אף הנרות בטלות, אבל לא רמזו אלא לנרות חנכת חשמונאי, שהיא נוהגת אף לאחר החורבן בגלותנו. וכן ברכת כהנים הסמוכה לחנכת הנשיאים נוהגת לעולם, דרשו סמוכין לחנכת הנשיאים מלפניה ומלאחריה בכבודו של אהרן שלא נמנה עמהם' (רמב”ן, שם). אמנם דברי הרמב"ן יפים ואמתים, אולם במדרש אין כל רמז לזה: 'מה כתיב למעלה מן הענין, שנאמר (במדבר ז, א): "ויהי ביום כלות משה ויקריבו נשיאי ישראל”, ואחר כך "דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן בְּהַעֲלֹתְךָ אֶת הַנֵּרוֹת", זה שאמר הכתוב (תהלים לד, י): "יְראוּ אֶת ה' קְדֹשָׁיו כִּי אֵין מַחְסוֹר לִירֵאָיו". את מוצא למעלה י"א שבטים הקריבו, ושבט אפרים הקריב, וכל הנשיאים הקריבו, חוץ מנשיאו של לוי. ומי היה נשיאו של לוי? זה אהרן. שנאמר (במדבר יז, יח): "ואת שם אהרן תכתב על מטה לוי", ואהרן לא הקריב עם הנשיאים, והיה אומר: אוי לי שמא בשבילי אין הקדוש ברוך הוא מקבל שבטו של לוי. אמר לו הקב"ה למשה: לך אמור לו לאהרן: אל תתירא, לגדולה מזו אתה מתוקן. לכך נאמר "דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן וְאָמַרְתָּ אֵלָיו בְּהַעֲלֹתְךָ אֶת הַנֵּרוֹת", הקרבנות כל זמן שבהמ"ק קיים הם נוהגים, אבל הנרות לעולם, "אֶל מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה יָאִירוּ", וכל הברכות שנתתי לך לברך את בני אינן בטלין לעולם' (במדבר רבה טו,ו). אמנם נכון שע"ד הדרש אפשר לומר כך, שלזה התכוון המדרש (לנרות חנוכה), ובפרט בשל מה שאומר ש'הנרות לעולם'. אולם בפשטות היה צריך לרמוז ברמז כל שהוא לחשמונאים, ולא נאמר רמז לזה. (אמנם ראה ב'לזמן הזה – כסלו', 'אור המנורה המאיר לדורות', ע"פ הסברו של מרן גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן שליט"א זה מובן שמתכוון למהות אהרן והלוים, ולכן אמנם יש בזה גילוי במיוחד בחנוכה, אבל בעצם זה קיים תמיד. לכן מובן שלכן לא אמרו על מנורת החשמונאים, כיון שזה חל גם על הרמז במנורת המקדש ממש). לכן נראה שהכוונה למנורה במקדש, ולא במקרה מוסיף המדרש שגם ברכת כהנים היא לעולם, שלכאורה מה קשורה ברכת כהנים, איך זה קשור לקרבנות? אלא שאהרן חלשה דעתו כיון שלא השתתף בחנוכת המזבח, שכעין אין לו חלק של עשיה לחיבור בין השמים לארץ, של הבאת השכינה לעולם. אמנם הוא מקריב בעצמו, אבל בקרבנות הנשיאים היה משום החלת המזבח בעולם, החלת החיבור להשראת שכינה, שאת זה הוא לא הביא בעצמו, ולכן היה נראה כאילו אין לו חלק בהקמת החיבור, אלא רק בעשיה בפועל של הקרבנות, כעין שליחם של בנ"י (על בסיס החיבור שבנ”י עשו), אבל בו עצמו אין מעלה של הקמת החיבור (אלא רק מקריב בפועל בשביל בנ"י), שלכן לא הקריב אתם. לכן ה' ענה לו שגם הוא עצמו קשור להבאת החיבור, ועוד יותר מזה, להיפך מדעתו, הוא העיקר, ולכן לא הקריב כמותם, שהיו צריכים הנשיאים להקריב כדי להיות שותפים להקמה, אבל מצד האמת אצלו זה העיקר ולכן לא צריך להקריב. לכן אומר שאצלו זה תמידי, שהוא קשור תמיד בחיבור שמים וארץ (ולכן לא צריך עשיה כדי להיות קשור לחיבור), שהוא תמיד מרים את בנ"י לקדושה ומשפיע לתיקון העולם, ולכן זהו המנורה שהיא נרות כעין נשמות בנ"י (“נר ה' נשמת אדם” [משלי כ,כז]), שאהרן מחבר תמיד לקדושה, שמעלה תמיד את הנרות של ה"מנורה" של כנסת ישראל, שמחבר שמים וארץ תמיד, שמעלה תמיד את בנ”י לשכינה. לכן גם מחבר זאת לברכת כהנים, שהיא תמידית, שמברך את בנ"י בהיותו מחברם לקדושה, ולכן מברכם בשם ה' (“ושמו את שמי על בנ"י ואני אברכם" – ה' מברך את בנ"י ע"י הכהנים ["ואני אברכם" – לישראל, ואסכים עם הכהנים'. רש"י במדבר ו,כז]). לכן בברכת כהנים יש שלושה פס', שבראשון שלוש מילים, ובשני חמש מילים, ובשלישי שבע מילים. כנגד שבמנורה יש שבעה קנים (7), שלוש מכל צד (3), ומטיבים את המנורה חמש נרות בנפרד (5) ואח"כ שתי הנרות (כנגד שתי הנרות יש שני סוגים של ברכת כהנים, יש הרגיל שהוא שלוש ברכות, ויש במקדש שהוא ברכה אחת [משנה סוטה ז,ו], לכן בשנים שדולקים תמיד [המזרחיים] אחד מהם [לצד מערב] הוא הנר המערבי [משנה תמיד ג,ט], שהוא כנגד השכינה שבמערב, כרמז לברכת כהנים שבמקדש [שם מקום השכינה], והם שנים כיון שיש שני סוגי ברכת כהנים כמו שאמרנו. לכן גם, במקדש שם ה' בברכת כהנים היה בשם הויה, ובשאר מקומות בשם אדנות [סוטה לח,א], כעין רמז שבברכת כהנים יש חיבור לשכינה במקדש [כעין כמו הקרבנות], שלכן אומרים בשם הויה, ובברכת כהנים בשאר מקומות יש קשר לזה, כיון ששניהם מאותו מקור מצוה של ברכת כהנים, כך שרומז על השפעה תמידית כעין גילוי קטן של מעלת קדושת המקדש [ולכן סמוך בפס' לקרבנות הנשיאים בהקמת המשכן]). ונראה יותר מזה, ע"י העלאת נשמות בנ"י שמחברם לקדושה בעולם, הוא גורם שיחשבו כמעלת קרבנות, שכך יכול מיכאל להקריב נשמות בנ"י לפני ה' תמיד ('(דברי הימים ב ב, ג) "לעולם זאת על ישראל", א"ר גידל אמר רב: זה מזבח בנוי, ומיכאל שר הגדול עומד ומקריב עליו קרבן' [מנחות קי,א]. 'יש מי שאומר: נשמותיהן של צדיקים' [תוס' ד"ה 'ומיכאל']). לכן ברמז המנורה התמידית שהכוונה העלאת נשמות בנ"י תמיד (שכך כעין מאיר מנורה של כנסת ישראל, של נרות נשמות בנ"י תמיד), שמתגלה גם ברכת כהנים שהיא תמיד משום זה, בזה גורם לקרבנות תמידיים, ולכן זהו שהוא יותר משאר נשיאי ישראל שהקריבו פעם אחת לחיבור לקרבנות בעולם, אצלו זה תמיד חיבור להעלאת קרבנות בעולם (ע”י מיכאל בשמים), שאין לו הפסק. נראה שלכן מכח זה זכו הכהנים בימי החשמונאים לקבוע מצוות הדלקת נרות חנוכה לדורות (שמגלה עליהם שהם משפיעים אור קדושה לכל הדורות בלי הפסק), שמתגלה בנס של המנורה שדלקה שמונה ימים מפך אחד טהור (שבת כא,ב), כעין שאין הפסק בהארה, כמו שאצלם אין הפסק של השפעת קדושה לבנ"י, לחברם לקדושה וטהרה. זה התגלה בימי היוונים, כיון שיוון היא המלכות השלישית בארבעת המלכויות בעולם (ב”ר ב,ד), וגם שבט לוי הוא השלישי מבין השבטים, כך שהיה צריך להקריב ביום השלישי (ולא הקריב), כנגד זה מתגלה כוחו במלכות השלישית, כמו שהכהנים מקדשים את בנ"י (שלכן לא הקריב בחנוכת המזבח). (לכן זכו אז למלכות, כנגד כוחם בקדושה שמתגלה מול מלכות יון שמחשיכה ומטמא את העולם. אמנם ראה ב'תורת המועדים' 'מלכות החשמונאים לאור ההלכה', שמרן פאר הדור הרה”ג שלמה גורן זצוק”ל זיע”א דן בדברי הרמב”ם והרמב”ן על מלכות החשמונאים האם חטאו במלכותם או שלא). חנוכה חל בכ"ה כסלו כנגד הזמן שהיה ראוי להקמת המשכן מצד בנייתו, אלא שה' דחה זאת לניסן (פסיקתא רבתי, ו), כך שמרמז על מה שלא נעשה בהקמת המשכן (שלא הוקם בכ"ה כסלו), שכך גם מגלה על מה שלא נעשה בהקמת המשכן – שזהו לא הקריב אהרן עם הנשיאים, ולכן בזמן זה מתגלה כחו כנגד מה שהיה נסתר בזמן הקמת המשכן.