סיכום קצר מתוך שיעורו של הרב יגאל שנדורפי - ראש ישיבת ישועת מרדכי

במבט ראשון אנו חושבים שמי שמוותר - מפסיד, נראה מספר דוגמאות לכך שדווקא על-ידי הוויתור מגיעים למעלות גדולות שאי אפשר היה לזכות להן בלעדי הוויתור.

הוויתור של רחל

בזמן שרחל וויתרה על יעקב ומסרה לאחותה את הסימנים, היא לא ידעה שבסופו של דבר יעקב יתחתן גם אתה, מבחינתה זה היה וויתור מוחלט. כלפי חוץ רחל וויתרה על הכל, היא כבר לא תוכל להיות אם של עם ישראל. אך האמת היא שאם רחל לא הייתה מוסרת את הסימנים לאחותה, היא לא הייתה יכולה ללדת כלל, כפי שאומר רש"י, "ויזכור אלוקים את רחל -  זכר לה שמסרה  סימניה לאחותה ושהיתה מצירה שלא תעלה בגורלו של עשו, שמא יגרשנה יעקב לפי שאין לה בנים" (בראשית ל' כ"ב). כלומר בזכות הוויתור הכי גדול היא זכתה להיות אחת מארבעת האימהות.

הוויתור של יהושע

באופן דומה, גם יהושע בן-נון היה בטל לגמרי למשה רבינו. במקום לנצל את כל הזמן ללימוד וכו' היה מסדר את הספסלים והמחצלות בבית המדרש. אדם מן הצד היה יכול לומר "מה כבר יצא ממנו?". אבל הוא היה זה שה' בחר בו להיות ממשיכו של משה רבינו ולהכניס את בני ישראל לארץ ישראל.

גם רבי נתן[1], היה גאון גדול, בקיא בכל חלקי התורה הנגלה והנסתר, והיה יכול בקלות לשמש בתפקיד נכבד במקום זאת הוא בחר להתבטל בתכלית הביטול לרבי נחמן, עד שאמר שהוא רק הקולמוס של רבו. זכה להיות הצינור של כל תורת ברסלב[2] וזכה לחבר בעצמו את "ליקוטי תפילות" ואת החיבור המיוחד במינו "ליקוטי הלכות" בו הוא מחבר את הנגלה והנסתר ולהיות ממשיך דרכו של רבי נחמן.

מכאן נוכלל ללמוד גם לחיינו שהפחד לצאת "פרייר" ולוותר במקום הלא נכון - מונע מאיתנו את אפשרות להגיע למקומות שלא ציפינו.