ענבי הגפן בענבי הגפן דבר נאה ומתקבל
נכתב על ידי izik28, 22/11/2020
בסד
ד"ת לשבת ויצא תשפא
"ענבי הגפן בענבי הגפן דבר נאה ומתקבל"
-------------------------------------------------
יעקב ורחל הם סיפור אהבה מקראי נדיר ביותר המלמד אותנו רבוות על מהות הקשר בין איש –חתן
לאשה-כלה , אך אם בפגישת יעקב ורחל הראשונית יש משהו שאולי רומנטי... אך נראה לא מתאים בעליל ליעקב אבינו למרות היותו בשר ודם.. "ויהי כאשר ראה יעקב את רחל בת לבן אחי אמו ואת צאן לבן אחי אמו ויגש יעקב ויגל את האבן מעל פי הבאר וישק את צאן לבן אחי אמו וישק יעקב לרחל וישא את קלו ויבך" מה קורה ליעקב האם הוא נדבק בדרכי עשו אחיו הבכור לשעבר ?? ברור מכל וכל שלא!
הרב ברוך אפרתי מבאר במאמרו," מפליאה העובדה שיעקב נושק לרחל ובוכה בדרמטיות. זאת בשל רוח התורה המדריכה לאינטימיות בחיי האהבה ולא להחצנה כדוגמת נשיקה ליד באר המים הציבורית, וכן לאור הדרכת התורה לאהבה הנובעת מרוח ביסודה ולא מצד חיצוני בלבד, כאמור בהטעמה למצוות ציצית: " וְהָיָה לָכֶם לְצִיצִת וּרְאִיתֶם אֹתוֹ וּזְכַרְתֶּם אֶת כָּל מִצְוֹת ד' וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם וְלֹא תָתֻרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם אֲשֶׁר אַתֶּם זֹנִים אַחֲרֵיהֶם" (במדבר פרק טו) הוי אומר, אל לקשר הזוגי להיות מונהג על ידי העיניים החיצוניות אלא על פי פרמטר אחר. יש לעיין אם כן, כיצד נושק יעקב לרחל. הלא זהו דבר מוחצן, ועוד יותר מכך, נשיקה זו לא נובעת מהכרת האישיות אלא מצד חיצוני של ראיה ראשונית בלבד?
רבינו אברהם בן עזרא פירש שנשיקת יעקב היתה לאחר היכרות שערך עימה. פירוש זה מקהה את הבעיה הראשונה של אהבה המונהגת על פי מראה העיניים בלבד, שכן הנשיקה באה לאחר התרשמות מהאישיות. רבינו עובדיה ספורנו פירש שהנשיקה לא היתה נשיקה של אהבה זוגית אלא נשיקה של קרובי משפחה, בשל העובדה שהיא בת דודתו. פירוש זה מקהה את הבעיה כולה, שכן כל העניין אינו יחסי איש-אשה אלא יחסי קרובים מדרכי הנימוס."
אהבתם של יעקב ורח שהייתה נשמתו התאומה הינה קשורה בעבותות אהבת ה" , הברית שנכרתה ביניהם על הבאר היא הסימן על כך, המים שבבאר משולים לתורה , את המים צריכם לדלות במאמץ מן הבאר, כך גם את התורה שעלינו להגות בה יומם וליל , בלי המים אין חיים ,וכך בדיוק התורה ,אין חיים בלעדיה , יעקב בבואו לחרן מגיע לבאר המים כידוע לפי הפ"ס," וירא והנה באר בשדה והנה שם שלשה עדרי צאן רבצים עליה כי מן הבאר ההוא ישקו העדרים והאבן גדלה על פי הבאר" הרמבן מפרש, "וירא והנה באר בשדה והנה שם שלשה עדרי צאן רובצים עליה" - יאריך הכתוב בספור הזה להודיענו כי קווי ה' יחליפו כח ויראתו תתן עוז כי הנה יעקב אבינו בא מן הדרך והוא עיף ויגל לבדו האבן אשר היו צריכים אליה כל הרועים ושלשה עדרי צאן אשר להם רועים רבים ושומרים כלם רובצים עליה אינם יכולים להניעה כלל ולרבותינו בבראשית רבה (ע ח) גם בזה להם סוד רמז לעתיד כי נזדמן לו ככה שנכנס בדרך הבאר ולא נאספו כל העדרים רק שלשה מהם ובא בזמן שהאבן על פי הבאר והעדרים שומרים לה וכל הענין המסופר כאן להודיעו שיצליח בדרך הזה ויצא ממנו זרע זוכה לרמז הזה כי הבאר ירמוז לבית המקדש וג' עדרי צאן עולי שלשה רגלים כי מן הבאר ההוא ישקו העדרים שמשם היו שואבין רוח הקדש או שירמוז כי מציון תצא תורה (ישעיהו ב ג) שנמשלה למים (ב"ק יז) ודבר ה' מירושלם ונאספו שמה כל העדרים באים מלבא חמת עד נחל מצרים (מלכים א ח סה) וגללו את האבן והשקו שמשם היו שואבין רוח הקודש והשיבו את האבן מונח לרגל הבא" ,ניתן אולי להוסיף חידוש בכך ששלשה עדרי הצאן נמשלים לשלשת בתי המקדש , הראשון והשני שחרבו והשלישי שיבנה לנצח, על כך אולי בכייתו של יעקב שנבעה משלשה רבדים, עצב על חורבן המקדש ומותה של רחל אהובתו בעתיד , שמחה על בניית המקדש השלשי ועל מציאת זיווגו האמיתי !
הכלי יקר מחזק ואומר " (ב - ג)" וירא והנה באר בשדה." יש בזה רמזים רבים בדברי המפ', ואחשוב כי כאשר ראה יעקב את הבאר שם על לבו כי ירמזו לו על העתיד, והוא במ"ש במעשה דסבי דבי אתונא ששאלו את ר' יהושע שיש להם באר בשדה איך יכניסוהו לעיר, והשיב להם שיעשו לו חבלים מן סובין ויכניס אותו, והכונה שהשפעת ה' נקרא בשם באר מים חיים כמ"ש כי אותי עזבו מקור מים חיים, כי הוא מקור לא אכזב ומקור הטוב והאושר, וכ"ז שישראל בא"י הבאר הוא בעיר מושב, וכשהם בגלות והשכינה עמהם, הבאר היא בשדה, ובזה אמרו לר' יהושע איך יצויר שיביאו את הבאר אל העיר, ושיחזיר שכינתו לציון, והשיב שזה אם יעשו חבלים מסובין, ר"ל שעקר הגלות הוא בעבור שנאת חנם וכל שישראל דומים כסובים ופסולת אין יכולים להתדבק לעשות חבל אחד. וז"ש שיעשו חבלים מסובין, וזה שראה יעקב שהבאר הזה הוא בשדה, שזה בעת הגלות וזה היה שלשה פעמים בגלות מצרים ובבל ואדום שגלו מא"י (כי בזמן היונים לא נדחו מא"י), וז"ש "והנה שלשה עדרי צאן רובצים עליה, כי גם בגלותם רק מן הבאר ההוא ישקו העדרים", שכל קיומם הוא ע"י השגחת ה' ושפעו, "רק שהאבן גדולה על פי הבאר, "שהיצה"ר והעונות הם האבן המכסה את הבאר בל יזל מי הישועה מדליו, רק בעת שיתאספו שמה כל העדרים, שכל ישראל יתאחדו והיו לגוי אחד, ואז "וגללו את האבן" ויפתחו מקור השפע בכל פעם בגלותם רק שבכל פעם חזרו לחטוא, ועי"כ "חזר האבן למקומה", עד "שיגש יעקב", שבזכותו יבנה מקדש ה ג', כמו שהראו לו הסולם ומלאכי אל ואת האבן שנתאחד מאבני מראשותיו, והוא יגל את "האבן מעל פי הבאר", בעת תגיע העת שתקרב רחל עם צאן קדשים אל יעקב להשקות הצאן"
הרמבן מסביר שנשיקת יעקב לרחל היא כהמשך לנשיקת יצחק אביו ליעקב בנו :" אין הנשיקה הזו נשיקה של משיכה מינית ממבט ראשון (עם כל הערך של משיכה זו), כי אם נשיקה המבטאת ערך נצחי של ברית ד', המושתת בשורש פגישתו של יעקב עם רחל. המקרא מציין את יופיה החיצוני של רחל, משום שיופי זה מבטא את התוכן הרוחני של ברית ד'".[וברור שאין לנשק או יותר מזה.. אף אחת לפני חתונה, ריחוק חברתי? ..]
כולנו מייחלים לזווג קדוש כיעקב ורחל שמסרו את נפשם אחד למען השניה , הקשר ביניהם כפי שמוזכר לעיל הוא ע"י הקב"ה , התורה וברית אמת כיעקב שהוא מדת האמת! אשרי מי שזוכה בקשר כזה עם אשת חיל המבוסס על נאמנות תורת ה" המופצת ברבים ומקדשת שם שמים, ואהבת אמת, שהקב"ה שידך בעצמו בין יעקב ורחל ע"י התורה כפי שמסביר הכלי יקר," וירא והנה באר בשדה". נזדמן לו שראה ג' עדרי צאן רובצים עליה סימן הוא שג' הם שנזדמנה להם אשה אל הבאר והם יצחק יעקב ומשה לפי שהאשה נמשלת לבאר שנאמר (משלי ה.טו) שתה מים מבורך ונוזלים מתוך בארך. ונוכל לומר עוד שג' עדרי צאן רובצים עליה רמז ששלשה שותפין באדם וע"כ נזדמנה לו שג' עדרי צאן שתו מן הבאר כך ג' שותפין שבאדם משם ישקו כל הנולדים, והאבן הגדולה ע"פ הבאר, כי האשה הצנועה נקראת גן נעול מעין חתום, וכאלו נחתם באבן, ולא יפתח כי אם בעת התולדה ואחר זה ישיבו האבן למקומו, שלא להשתמש מזה הבאר כ"א בעת הצורך לקיום המין." כברכה " ענבי הגפן בענבי הגפן דבר נאה ומתקבל"
להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן
דיונים - תשובות ותגובות (0)
