"ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה" (בראשית כח,י). 'אמר רבה אמר רב יצחק בר שמואל בר מרתא: גדול תלמוד תורה יותר מכבוד אב ואם, שכל אותן שנים שהיה יעקב אבינו בבית עבר לא נענש. דאמר מר: למה נמנו שנותיו של ישמעאל? כדי ליחס בהן שנותיו של יעקב. דכתיב (בראשית כה, יז): "ואלה שני חיי ישמעאל מאת שנה ושלשים שנה ושבע שנים". כמה קשיש ישמעאל מיצחק? ארביסר שנין, דכתיב (בראשית טז, טז): "ואברם בן שמונים שנה ושש שנים בלדת הגר את ישמעאל לאברם". וכתיב (בראשית כא, ה): "ואברהם בן מאת שנה בהולד לו את יצחק בנו". וכתיב (בראשית כה, כו): "ויצחק בן ששים שנה בלדת אותם". בר כמה הוה ישמעאל כדאתיליד יעקב? בר שבעים וארבעה. כמה פיישן משניה? שתין ותלת. ותניא: היה יעקב אבינו בשעה שנתברך מאביו בן ששים ושלוש שנה, ובו בפרק מת ישמעאל, דכתיב (בראשית כח, ו): "וירא עשו כי ברך" וגו', "וילך עשו אל ישמעאל ויקח את מחלת בת ישמעאל אחות נביות". ממשמע שנאמר "בת ישמעאל" איני יודע שהיא אחות נביות? מלמד שקידשה ישמעאל ומת, והשיאה נביות אחיה. שתין ותלת וארביסר עד דמתיליד יוסף, הא שבעין ושבעה. וכתיב (בראשית מא, מו): "ויוסף בן שלושים שנה בעמדו לפני פרעה", הא מאה ושבע. שב דשבעא ותרתי דכפנא, הא מאה ושיתסר. וכתיב (בראשית מז, ח): "ויאמר פרעה אל יעקב כמה ימי שני חייך? ויאמר יעקב אל פרעה ימי שני מגורי שלושים ומאת שנה", מאה ושיתסר הויין! אלא שמע מינה: ארבע עשרה שנין דהוה בבית עבר לא חשיב להו. דתניא: היה יעקב בבית עבר מוטמן ארבע עשרה שנה. עבר מת לאחר שירד יעקב אבינו לארם נהרים שתי שנים, יצא משם ובא לו לארם נהרים. נמצא כשעמד על הבאר בן שבעים ושבע שנה. ומנלן דלא מיענש? דתניא: נמצא יוסף שפירש מאביו עשרים ושתים שנה, כשם שפירש יעקב אבינו מאביו. דיעקב תלתין ושיתא הויין! אלא ארביסר דהוה בבית עבר לא חשיב להו' וכו' (מגילה טז,ב-יז,א). חז"ל דרשו שיעקב היה 14 שנה בבית המדרש של עבר. מניין להם שהיה שם, הרי אמנם עשו חשבון שחסרים 14 שנה, אבל מי אמר שהיה בביהמ"ד של עבר? בפשטות זו סברה פשוטה שלא התעכב סתם בדרך אחרי שנצטווה ללכת לחרן ע"י הוריו. או בפשטות משום הדרשה הנוספת, שיעקב לא נענש על אותם 14 שנה, סימן שלא התעכב סתם בדרך, אלא היה במקום שעליו לא נענשים – וזהו שהיה בביהמ"ד של עבר. אולם אולי גם רמזו זאת בסמיכות, שאח"כ נאמר סיפור חלום יעקב, ומובא במדרש: 'רבנן פתרין ליה בסיני: "ויחלום והנה סולם”, זה סיני. "מוצב ארצה”, (שמות יט): "ויתיצבו בתחתית ההר”. "וראשו מגיע השמימה”, (דברים ד): "וההר בוער באש עד לב השמים”. דבר אחר: "והנה סולם”, זה סיני. אותיות דדין הוא אותיות דדין. "והנה מלאכי אלקים”, על שם (תהלים סח): "רכב אלקים רבותים אלפי שנאן”, ולמדנו לנביאים שנקראו מלאכים, דכתיב (חגי א): "ויאמר חגי מלאך ה' במלאכות ה' לעם”. "והנה מלאכי אלקים”, זה משה ואהרן. "עולים”, (שמות יט): "ומשה עלה אל האלקים”. "ויורדים”, זה משה: "וירד משה”. "והנה ה' נצב עליו”: "וירד ה' על הר סיני אל ראש ההר”' (ב”ר סח,יב). לכן למדו חז”ל שנסמך "וילך עשו אל ישמעאל ויקח את מחלת בת ישמעאל בן אברהם אחות נביות על נשיו לו לאשה" (פס' ט), ל"ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה", להדגיש את הפרש השנים כדי שנדע שהיו 14 שנה לפני שהלך לחרן, ובאותם הפס' בהמשך, מסופר על הסולם שמרמז על תורה, כדי לרמז שבאותם 14 שנה היה ביהמ"ד של עבר. או שדרשו מהדרשה בהמשך: '"ויקץ יעקב משנתו”. ר' יוחנן אמר: ממשנתו' (ב"ר סט,ז). שמה בא לומר בזה, אם שיעקב היה לומד תורה ולכן גם בחלום היה המשך ללימודו, אז מה המיוחד שנאמר דווקא כאן? אולי רמז שכאן במיוחד היה המשך של לימוד תורה ממה שלמד קודם, שזהו שהיה עד עכשיו בביהמ"ד של עבר ולמד תורה, ולכן המשיך עכשיו בלילה ממה שלמד. אולי גם למדו זאת מיתור הפס' שאומר "ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה", הרי יכל להאמר 'ויצא יעקב מב"ש חרנה', מה זה שאומר "וילך"? לכן למדו שיש הפסק באמצע, כעין שכשיצא לא הלך לחרן, וכשהלך לחרן לא הלך מב"ש, וזהו שהיה ביניהם 14 שנה במקום אחר, ומהו אותו מקום? לזה הסמיכה התורה "ויפגע במקום", כדי לומר שקשור כעין למקום ההוא. מה המיוחד במקום המקדש? “כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלם" (ישעיהו ב,ג), כך המקום שבו היה 14 שנה קשור לתורה, שזהו ביהמ"ד של עבר (גם הפס' בישעיהו מתחיל: “והלכו עמים רבים ואמרו לכו ונעלה אל הר ה' אל בית אלקי יעקב", כעין רמז ליעקב ובנאמר בו הליכה, שזהו כאן כשהלך לחרן [למקום הגוים, כמו שבפס' הגוים באים ממקומותיהם]). או שזה רומז לביהמ"ד של שם ועבר, שמצאנו ששם היה בירושלים: “ומלכי צדק מלך שלם הוציא לחם ויין והוא כהן לא'ל עליון" (בראשית יד,יח) ['מ"א: הוא שם בן נח'. רש"י]. ממילא הרמז בירושלים זהו שהיה בביהמ"ד של שם ועבר.