"ויהיו חיי שרה מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים שני חיי שרה. ותמת שרה בקרית ארבע הוא חברון בארץ כנען" וגו' (בראשית כג,א-ב). מרן שר התורה פאר הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א נפטר בכ"ד מרחשוון תשנ"ה, בשבת פרשת "חיי שרה”. כידוע מאוד סימלי הדבר שמי שהיה מזוהה כ"ך עם מערת המכפלה נפטר בשבת בה קוראים את קניית מערת המכפלה. אולם נראה יותר מזה, שהפס' מציין "בארץ כנען", וכי לא ידעתי שחברון היא בא"י? אלא כמו שמסביר הראב"ע שקניית מערת הכפלה באה ללמדנו '"ואחרי כן קבר אברהם את שרה" — ומאז נתקיים השדה לאחוזת הקבר לו ולזרעו. ונזכרה זאת הפרשה, להודיע מעלת ארץ ישראל על כל הארצות, לחיים ולמתים. ועוד, לקיים דבר ה' לאברהם להיות לו נחלה' (ראב"ע כג,יט). שזה מלמד על כל א"י, לכן מובן שמדגישה התורה שזה "בארץ כנען”, להדגיש את הקשר שכאן לכל א"י. זה מתאים למרן הגאון, שהיה הרב הראשי הצבאי, והיה יוצא בראש הכוחות הלוחמים, בכיבוש הארץ, כעין דברי הראב"ע שכאן נאמר על שקמה לו נחלה בא"י (שכאן קמה לו נחלה בפועל, כחלק ראשון מהבטחת ה' לתת לו את כל א"י), ועל הלימוד למעלת כל א"י, שכך בחיי מרן הגאון עשה בפועל – כיבוש הארץ לנחלתנו תוך כדי שנראה לכל הצד הקדושתי (שהיה בלחימה תוקע בשופר וקורא פס' וכו', וכולם ראו אותו כמייצג את הצד הרוחני להתחזקותם [כמו שסיפרו לוחמים רבים, גם כאלו שרחוקים מאוד מתו”מ]). דבר זה עומד לו לזכות, גם בחייו ובוודאי לאחר מות, מעין דברי הראב"ע שמעלת א"י היא לחיים ולמתים. '"וַיָּבֹא אַבְרָהָם לִסְפֹּד לְשָׂרָה". מהיכן בא? רבי לוי אמר: מקבורתו של תרח, לשרה בא. א"ל ר' יוסי: והלא קבורתו של תרח קדמה לקבורתו של שרה שתי שנים? אלא מהיכן בא? מהר המוריה, ומתה שרה מאותו צער, לפיכך נסמכה עקידה ל"וַיִּהְיוּ חַיֵּי שָׂרָה"' (ב"ר נח,ה). שרה נפטרה מצער העקידה, כך גם מרן הגאון נפטר מצער על א"י, כש'נלחם' נגד הסכמי אוסלו, שגם כשהתעורר בביה"ח (סמוך לפטירתו), דבר ראשון שאל אם רבין קיבל את הספר ששלח לו על הר הבית (כמו שמובא ב'המעלות לשלמה'), בעקידת יצחק יש קשר לא"י, שע"י שהועלה לעקידה נאסר עליו לצאת לחו"ל ('"גּוּר בָּאָרֶץ הַזֹּאת”. אָמַר רַבִּי הוֹשַׁעְיָה: אַתְּ עוֹלָה תְּמִימָה, מָה עוֹלָה אִם יָצָאת חוּץ לַקְּלָעִים הִיא נִפְסֶלֶת, אַף אַתְּ אִם יָצָאת חוּץ לָאָרֶץ נִפְסַלְתָּ' [ב"ר סד,ג]), לכן גם במות שרה שקשורה לעקידה, התגלה קשר לא”י (כדברי הראב”ע), וכך היה מרן הגאון בחייו, צדיק עליון (כעין קרבן לה'), ודבוק לגמרי בא”י (ונפטר מצער זה). נראה גם ששרה מתה בעקבות כמעט מיתת יצחק, ויצחק עלה לעקידה במסירות נפש, גם דבר זה היה בחיי מרן הגאון, שנלחם ולא ויתר בפרשת האח והאחות, שהמתנגדים לו ראו זאת כהזדמנות להחרימו ולבזותו, והוא לא ויתר ואמר שיודע שהם כשרים, ואדם מחוייב למסור נפשו בשביל להציל את חברו, ולכן מוכן למסור את העוה”ז והעוה”ב שלו בשביל להצילם (שזה כעין דברי משה ב”ואם אין מחני נא מספרך אשר כתבת [שמות לב,לב], שע”פ הקבלה אמר שימחהו מהעוה”ב ומהעוה”ב, כדי להציל את בנ”י), מרוב צדקותו (שזה מסירות נפש כעין העקידה). גם טען שמה שמנסים לקבוע שהם ממזרים, זה בניגוד לתפיסת התורה שדין ממזרות זה כמו דין מיתה, ולכן יש להזהר ולנסות להצילם (וק”ו שהיו לו חמש סיבות להתיר, שע”פ דין בכל אחת מהסיבות היה מתיר [פעם שלחתי דרך מכר לרב חרדי ידוע (שלא אומר את שמו כי לא בקשתי ממנו רשות לפרסם) מה עונה על חמשת הסיבות האלו, וענה שלא יכול להיות שהם היו, אחרת היו מתירים על פיהם (מה לעשות ועובדה שהם היו, שלכן על פיהם מרן הגאון התירם...), אבל הוסיף שבכ”א גם אם היו, הוא רב ציוני ולכן הכל כשר כדי להחרימו... ה' ישמור...]), שזה דומה כאן שעמד יצחק למות, ואף מתה שרה (שכך ממזרות זה כעין מיתה). למרן הגאון היו הרבה ויכוחים עם רבנים שונים, שהיתה לו את הדרך שלו, ועמד עליה בלי פחד מה יחשבו עליו (בין אם אלו היו רבנים חרדים, ובין אם הם היו רבנים ציונים. [וכן במקרים שהיו מול חילונים]), כציווי התורה "לא תגורו מפני איש" (דברים א,יז), כמו יצחק שמסר נפשו בלי פחד (ולהבדיל, שרה מתה בשל הצער מזה), כך למרן הגאון היו שציערוהו ומיררו את חייו (בפרט בפרשת האח והאחות), אולם תמיד לא עבר על "לא תגורו". על שרה נאמר שהיתה מגיירת את הנשים (ב"ר פד,ד), כך מרן הגאון היה עומד ומעמיד את חומות התורה והקדושה בכל מקום שהיה, כך פעל בצבא – שעמד בתוקף על חיוב הצבא לשמור על ההלכה (ע"פ פקודות שקבע בהיותו ברבנות הצבאית, והקפיד על ביצועם ללא שום חריגות), וכן כשהיה רב ראשי לת"א שלא נתן לפתוח קולנוע בשבת וכדו', ומי יודע אולי כשהיה רב ראשי לישראל היה גורם לשמירת שבת בכל המדינה, אלא שהשטן עשה מחלוקת גדולה שלא לשם שמים, שמוכרת כפרשת האח והאחות (תוך כדי שימוש בעסקנים שהוציאו שם רע על מרן הגאון, כאילו שהתיר את האח והאחות רק כדי שיקבל תפקיד של הרה"ר. דבר שהוא פשוט שטות גמורה, שכל מי שמכיר את מרן הגאון ידוע כמה ההלכה היא נר לרגליו ולא היה זז ממנה בכל מחיר, בפרט שאת דעתו על המקרה כבר הביע הרבה שנים לפני כן, ולא שהמציא זאת בשביל תפקיד [שגם ככה היה מקבל כי העריכו אותו מאוד]), וכך נתן פתח גדול לביזוי כבוד תורתו (תוך שהשתמש גם בת"ח גדולים, בנתינת מחשבה כאילו שזה בשביל כבוד התורה, כשבפועל זה היה כמובן ההיפך הגמור ה"י, רק שהוטעו ע”י מחלוקת שאינה לשם שמים, בשל היסוד הטעות בתפיסתם, שכל רב שאינו חרדי אינו יכול להיות רב גדול [ולכן יש להוריד את מה שידעו שהוא גדול הדור, ע"י ביזוי וזלזול]... ה”י). בצורה זו הצליח השטן לפגוע במעלת כבודו בציבור, וכך כבר לא יכל לפעול לתקן את כל הארץ (כך פעל השטן לבצע את זממו, שהטעה ופעל ע"י ת"ח גדולים כדי למנוע תיקון עצום בארץ כולה). [זה מזכיר את שילוח הגר וישמעאל, ששרה דרשה לשלחם כיון שישמעאל לימד את יצחק לחטוא, בשלושת העברות (רש"י. בראשית כא,ט), וזה היה רע בעיני אברהם, עד שה' אמר לו לעשות זאת, ולמדו מכאן ששרה היתה גדולה בנביאות מאברהם (רש"י. בראשית כא,יב). כך גם היו שראו במעשיו של מרן הגאון כאילו שזה לא ראוי, אולם האמת היא שמרן הגאון היה האמת האמיתית, שתורתו אמת מעל כולם]. מרן הגאון נפטר בכ"ד מרחשוון, בשבת, כעין רמז שבחייו פעל לקדש את כל העולם, כעין חודש מרחשוון, שהוא החודש השלם שבו בנו את המשכן [שהוא מקום לשכינת ה' בעולם] (שבתשרי לא החלו מתחילתו [אלא לאחר יוה"כ], ובכסלו נגמרה הכנתו לקראת סוף החודש [כ"ה כסלו], כך שרק מרחשוון היה חודש שלם בהכנתו), וכן הוא בין תשרי שבו גילוי חיבור לה' (בר"ה, יוה"כ וסוכות), לכסלו שבו גילוי של מלחמה בגוים (חנוכה), שכך מרן הגאון היה גם בזה וגם בזה. מרן הגאון נפטר בליל שבת, כך שיש 17 ימים שלמים מ-ז' מרחשוון (כולל ז') עד כ”ד (לא כולל כ”ד שלא היה יום שלם), גימטריה טו"ב שב-ז' מרחשוון מתחילים לומר מוריד הגשם, כי מתחשבים בעולי הרגל, שכך מרן הגאון היה משפיע טוב לכל העולם מקשר לשכינה (כעין עליה לרגל למקדש מקום השכינה, וכעין ירידת הגשם שמשפיע טוב בעולם, וכן הגשם מרמז על קדושה בעולם [תענית ז,ב]). ונפטר בליל שב"ק, כרמז למעשיו בעולם, לתקן ולקדש את העולם, כעין שב"ק שמשפיע קדושה לכל ימי השבוע, וכן מרמזת על לעתיד – העוה"ב, שהעולם יהיה מתוקן (ברכות נז,ב), כך פעל לתיקון העולם במעלה גדולה ביותר. (נפטר בתשנ"ה, כרמז ששינה את המציאות, שפעל ע"י אותם שלא היו מקורבים לדת [במילים עדינות] בכדי לחזק את יסודות הדת [כמו שהיה פונה לבן גוריון כדי שיפעל לקבוע כדעתו], ולחבר את הדת גם לרחוקים ממנה, להיפך ממה שהיה קודם שהיתה עזיבה אדירה מתורה ומצוות, ומרן הגאון פעל כדי לקשר את האנשים לדת, לשנות ממה שהיה בציבור הרחב עד אז). אשרינו שזכינו להדבק בתורתו ומעלתו, זכותו תגן עלינו ועל כל בנ”י.