לקט מביאור המלבי"ם לתורה – פרשת וירא

בראשית יח,ג-ד: אַל-נָא תַעֲבֹר, מֵעַל עַבְדֶּךָ. יֻקַּח-נָא מְעַט-מַיִם, וְרַחֲצוּ רַגְלֵיכֶם: מדוע התורה עוברת מלשון יחיד לרבים? מלבי"ם: "כשרץ לקראתם לא סר מראות ה' מעליו וביקש שלא יעבור (בלשון יחיד) ממנו עד יקיים מצוות הכנסת אורחים". ה' חשוב, אך לא פחות חשובה הכנסת אורחים.

יז,כ-כא: זַעֲקַת סְדֹם וַעֲמֹרָה כִּי-רָבָּה; וְחַטָּאתָם--כִּי כָבְדָה, מְאֹד. אֵרְדָה-נָּא וְאֶרְאֶה: אם ה' כבר ידע שחטאתם של בני סדום כבדה, מדוע גם ירד לראות? מלבי"ם: "בזה נעלה משפט ה' ממשפט בני אדם ... במקום הצדק (בבית המשפט) לא יביטו על עניין אחר – רק על רשע של המעשה, אבל במשפט האלוהים יביט על הצדיק ועל הרשע, רוצה לומר יבחן את הפועל את הרשע ותכונתו, וגם יבלן את העת באיזה עת הרשיע, ועניין החפץ ... וגם יביט על המעשה בכללו ובצירוף המקום שנעשה המעשה". ה' רוצה לבחון בכליו ובעיניו את הרשע לפני שגוזר כלייה על סדום ואנשיה.

יט,יז-כו: אַל-תַּבִּיט אַחֲרֶיךָ, וְאַל-תַּעֲמֹד בְּכָל-הַכִּכָּר ... וַתַּבֵּט אִשְׁתּוֹ, מֵאַחֲרָיו; וַתְּהִי, נְצִיב מֶלַח: מלבי"ם: "למה אמר אל תביט אחריך ולמה נעשית אשתו נציב מלח? ... בדרך שהלך לוט הלך הנגף אחריו (לפי הזוהר) ולא השיגתהו ... ואשתו של לוט שלכה מאחריו לא האמינה לדברי המלאך שאמר 'אל תביט אחריך' והביטה לראות את המהפכה, ונדבק בה הנגף וגופה נהפך לנציב מלח להיות לאות על רשעתה, כי היו מעשיה כמעשה אנשי סדום". אי אמונה היא רשע.

כב,ה: וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֶל-נְעָרָיו, שְׁבוּ-לָכֶם פֹּה עִם-הַחֲמוֹר, וַאֲנִי וְהַנַּעַר, נֵלְכָה עַד-כֹּה: מלבי"ם: "למה ציווה לנערים לשבת פה, וטוב שדבר גדול כזה יהיה בקהל רב לקדש את השם? ... כי בוש מלפניהם לעשות מעשה שעד עתה היה זה תועבה בעיניו (להקריב אדם לאל), ולא רצה שילמדו לעשות כזאת, ועל כן הסתיר הדבר מהם". אברהם דאג לחנך את העולם לטוב, גם כאשר צווה מה שנראה בעיניו גדבר רע ומאולץ לביצוע במצוות ה'.

שבת שלום, שבת של הכנסת אורחים, משפט אלוהי, אמונה בה', והוראה נכונה, אורן.