"בראת בי מוח ולב ובהם חוש המחשבה לחשוב מחשבות טובות והרהורים טובים ולב להבין דברי קדשך ולהתפלל ולברך כל הברכות במחשבה טהורה ואני טמאתי אותם בהרהורים ומחשבות זרות" (תפילה זכה) הקדוש ברוך הוא חנן אותנו בחוש המחשבה, על מנת שנחשוב בו מחשבות טובות והרהורים טובים, כדי שנבין את דברי קדשו ונתפלל ונברך במחשבה טהורה.

אך אנו, במקום להשתמש בהם באופן המושכל והראוי ביותר, טמאנו אותם בהרהורים ומחשבות זרות, וממילא אף תפילותינו וברכותינו אינן ראויות.

אל האדמו״ר מויזיניץ, ה"אמרי חיים" בא חסיד ותינה לפניו את צרתו: "רבי, יש לי מחשבות זרות בעת התפילה, מה עלי לעשות?"

ענה לו ה"אמרי חיים": "תחלה עלינו לבחון מחשבות זרות מהן? אם אדם קם בחמש בבקר, טובל במקווה וממהר ללמד תורה, ולאחר מכן מתפלל מתוך כובד ראש - ובכל זאת מחשבות טורדות אותו בעת תפלתו - הן אכן מחשבות זרות.

אך אם אדם קם בשמונה בבוקר, שותה כוס קפה ועובר על העיתון שנים מקרא ואחד תרגום, ורק לאחר מכן נוטל את התפלין והולך בניחותא לבית הכנסת, שם משוחח עם כמה ממכריו על דא ועל הא, ולאחר מכן כשמתפלל טורדות אותו מחשבות שונות ומשונות - אין אלו מחשבות זרות כלל ועיקר, אדרבה, התפילה יהודית היא שזרה לו..." (לאור הנר)