"והיה לאות על ידכה ולטוטפת בין עיניך כי בחזק יד הוציאנו ה' ממצרים" (שמות יג,טז). 'ת"ר לטטפת, לטטפת, לטוטפת, הרי כאן ד', דברי רבי ישמעאל. ר"ע אומר: אינו צריך, טט בכתפי שתים, פת באפריקי שתים' (מנחות לד,ב). מיילא ר"י לומד ע"פ הנאמר בפס', אבל לר"ע שלומד שבשפות אחרות זה מתברר כשתים שתים, לא מובן, מה פתאום התורה כאן רמזה לארבע דווקא בשפות אחרות? בפשטות י"ל שאין הכוונה שהמילה הזו מקורה בשתי מילים בשפה זרה, אלא טוטפות זהו מילה כשלעצמה, כמו שמביא תוס': 'לטוטפת. נראה דלשון טוטפת הוא הראש אצל המצח, כמו טוטפת וסרביטים דפרק במה אשה (שבת דף נז.), דהיינו כלילא שמקפת כל המצח. א"נ, נקראו טוטפות על שם שהם בראש בין העינים, לשון הבטה, כמו (מגילה דף יד:) שפיל ואזיל בר אווזא ועינוהי מטייפין' וכו' (תוס' ד"ה 'לטוטפת'). או שבא לומר: 'ומנחם חברו עם (יחזקאל כא) "והטף אל דרום", (מיכה ב) "אל תטיפו", לשון דבור, כמו "ולזכרון בין עיניך" האמורה בפרשה ראשונה, שהרואה אותם קשורים בין העינים, יזכור הנס וידבר בו' (רש"י על הפס'). [נראה שזהו מה שמתורגם בתרגום ירושלמי: 'ולדוכרן טב על בית אפיכון', שהמילה טוטפות מרמזת על זכרון]. ממילא המילה יש לה משמעות כמילה בפני עצמה, אלא שר"ע דרש שמדוע התורה שינתה ולא אמרה כמו קודם, שבשל יד נאמר "לאות", כך גם בשל ראש יכלה להתמש במילה "לאות" (או "לאותות”, אם רוצה לבטא שיש כמה בתים)? מזה שהשתמשה בלשון אחרת, שגם לא רגילה, סימן שיש לדרוש זאת, ולכן דרש שבמילה הזו גם נרמזו שתי מילים בשפות אחרות. אולם עדיין לא כ"ך מובן מדוע התורה השתמשה דווקא בשפות אלו ולא אמרה ברמז בצורה אחרת? אולי זה בא לרמז על התפילין של ראש שיש בהם מעלה של שם ה' שנקרא עלינו, ולכן מטיל אימה על הגוים: '(דברים כח, י) "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך". תניא, ר"א הגדול אומר: אלו תפילין שבראש' (מנחות לה,ב). לכן כדי לרמז על כך שזה מטיל אימה על הגוים (“עמי הארץ .. ויראו ממך"), וזה נעשה ע"י ששם ה' נקרא עלינו, והגוים רואים זאת, לכן נרמז בשפות של הגוים על התפילין של ראש כדי לרמז על מיוחדותם (וזה בשתי שפות, כמו שנאמר “עמי הארץ” בלשון רבים). אולי יותר מזה, זה בכוונה מובא בשתי שפות (כתפי ואפריקי), כדי לרמז על האימה שמטיל על הגוים. כשבנ"י באו לארץ היו שני גוים שפעלו בצורות שונות כדי שלא לילחם בישראל, שהם הגבעוני והגרגשי: 'אמר רבי ישמעאל ב"ר נחמן: ג' פרוזדיגמאות שלח יהושע אצלם, הרוצה לפנות יפנה, להשלים ישלים, לעשות מלחמה יעשה. גרגשי עמד ופנה מאליו, לפיכך נתנה לו ארץ יפה כארצו, הה"ד (ישעיה לו, יז) "עד באי ולקחתי אתכם אל ארץ כארצכם", זו אפריקי. גבעונים השלימו, שנאמר (יהושע י, א) "וכי השלימו יושבי גבעון". ל"א מלכים עשו מלחמה ונפלו' (ויק"ר יז,ו). לכן כיון שפעלו בצורה אחרת מהפחד מבנ"י, לכן נרמז בשתי שפות כרמז על שני עמים, שפעלו אחרת (אולי גם לכן שתים בשתי שפות, כרמז לשני עמים, ולשני מעשים שונים שנעשו כדי שלא לילחם בישראל [או כנגד שני עמים, שפעלו מכח שתי האפשרויות שניתנו להם כדי שלא לילחם]). לכן שפה אחת זו שפת אפריקי, שזה כנגד הגרגשי, שהם עברו לאפריקי (כמו שמובא בויק"ר), ושפה אחרת זו כתפי (שאין לי מושג מהי), כרמז ללשון כתף – כרמז ששם על כתפו, שזה רמז למה שיהושע עשה מהגבעונים: “ויתנם יהושע ביום ההוא חטבי עצים ושאבי מים לעדה ולמזבח ה' עד היום הזה" (יהושע ט,כז), שחוטבי עצים שמים את הגרזן על הכתף (אולי אף גוררים את העצים ע"י שמשעינים את העץ על הכתף), ושואבי מים שמים את המוט של הדליים על הכתף. אולי גם נרמז במילה שתים בשפות אחרות, שכנגד הגרגשי זה שתים, כיון שבפס' הוא נאמר השני: “החתי והגרגשי והאמרי והכנעני והפרזי והחוי והיבוסי" (דברים ז,א) [אמנם יש עוד פס', ובהם הוא מופיע במיקום אחר, אבל בתורה בהקשר לארץ שבעת העממין נאמר רק פעם אחת, ובו הוא השני]. וכנגד מעשה הגבעונים נרמז שתים, כיון שהגבעונים באו פעמיים (בימי משה ובימי יהושע): '"מחוטב עציך”. אמר רבי יצחק בן טבלי: מלמד, שבאו הגבעונים אצל יהושע בן נון וקבלן, שנאמר: "ויעשו גם המה בערמה" וגו' ( יהושע ט ד). מהו "גם המה”? ללמדך, שבאו אצל משה ולא קבלן' (תנחומא “נצבים” סימן ב). [אולי אפשר שע”פ ר”ע נרמזת הדעה של ר"ת בסדר הפרשיות. הגמ' מביאה 'ת"ר: כיצד סדרן? "קדש לי", "והיה כי יביאך" מימין, "שמע" "והיה אם שמוע" משמאל'' (מנחות לד,ב). וחלקו רש"י ותוס', שלרש"י זה כסדר שנכתב בתורה, ולר"ת זה אחרת. שאולי ע"פ ר"ע הרמז נלמד משתי שפות, לומר שיש לחלק לשנים, ולכן לא שיהיה כסדר האחד שבתורה (שזהו המשך לזה, כעין אחד ארוך), אלא כמחולק לשנים שונים. לכן גם מתורץ מה שמקשה התוס' שבמכילתא משמע כרש"י, שאפשר לתרץ שהמכילתא היא מבית מדרשו של ר"י, שהוא לומד שלא כר"ע, ולכן לשיטתו זה כתיבה כסדר, אבל ע”פ ר”ע (שכך גם משמע בגמ' שמחלקת לשני צדדים – ימין ושמאל) זה לא כסדר שבתורה. אולם ודאי שאין מכאן הוכחה, כי אפשר שזה רק לעניין הלימוד לארבע בתים ולא קשור לסדרם].