"ויבא הפליט ויגד לאברם העברי והוא שכן באלני ממרא האמרי אחי אשכל ואחי ענר והם בעלי ברית אברם" (בראשית יד,יג). '(במדבר כא, לד) "ויאמר ה' אל משה אל תירא". מכדי סיחון ועוג אחי הוו, דאמר מר: סיחון ועוג בני אחיה בר שמחזאי הוו. מאי שנא מעוג דקמסתפי, ומאי שנא מסיחון דלא קמסתפי? א"ר יוחנן אר"ש בן יוחי: מתשובתו של אותו צדיק אתה יודע מה היה בלבו. אמר: שמא תעמוד לו זכות של אברהם אבינו, שנאמר (בראשית יד, יג) "ויבא הפליט ויגד לאברם העברי", ואמר רבי יוחנן: זה עוג שפלט מדור המבול' (נידה סא,א). 'לא נתבאר ההכרח לדרשא זו, וי"ל משום דבפ' דברים כתיב כי רק עוג מלך הבשן נשאר מיתר הרפאים ובב"ר פ' ל"א דרשו הפסוק דאיוב הרפאים יחוללו מתחת מים, דקאי על דור המבול, וכן דרשו בסנהדרין ק"ח א' הפסוק רפאים בל יקומו (ישעי' כ"ו) דקאי על דור המבול [כלומר שאין להם חלק לעוה"ב], ומכיון דכתיב בעוג שנשאר מיתר הרפאים, לכן דרשו שנשאר מדור המבול. [ובא הפליט בה"א כלומר הידוע]. וע' בבעל הטורים פ' נח בפסוק וישאר אך נח, כתב וז"ל, אך נח – בגמטריא עוג, ונראה דראה לרמז כן כדי ליישב איך אפשר לומר בכלל שנשאר איש לבד נח וביתו מדור המבול אחרי דכתיב מפורש וישאר אך נח, לכן רומז שיש להשארתו רמז בלשון התורה' (תורה תמימה). אולי אפשר שדרש ר"י על עוג שפלט מדור המבול, אע"פ שבפשטות אפשר להבין שפלט מהמלחמה, כמו שמובא במדרש: '"כי רק עוג מלך הבשן נשאר מיתר הרפאים", והוא נשאר מן הגבורים שהרגו אמרפל וחבריו, שנאמר (בראשית יד): "ויכו את רפאים בעשתרות קרנים"' (במדבר רבה יט,לב), וממילא אין הכרח לדרוש שהרפאים הכוונה לדור המבול, ולכן יכל ר"י לומר בפשטות שהפליט הכוונה לעוג שהיה פליט מהמלחמה? בפשטות ר"י אמר את דבריו ע"פ הדרשה שעוג פליט מהמבול, כיון שבא לרמז על דברי רשב"י שמביא שעוג הוא נכד של שמחזאי, שהוא קשור למבול (ילקו"ש רמז מד), לכן בדרשה רמז על הדרשה השניה שכאן רמוז ההבדל שבין סיחון ועוג, ששניהם קשורים לשמחזאי שמדור המבול, ולכן היה מקום לפחד מגבורת שניהם, אולם משה לא פחד מגבורתו, אלא מכך שהיה הפליט שאמר לאברהם. אולי גם ר"י דרש על המבול, כיון שנאמר שאמר לאברהם, ובפס' הבא מובא שוב שאברהם שמע (“וישמע אברם"), ובכלל מן הסתם עוג סיפר לכל מי שפגש, ולאו דווקא רק לאברהם, אז למה מודגש שסיפר לאברהם? לכן דרש שהחזרה בתורה באה להגיד שאברהם שמע רק שנשבע אחיו, אבל כשעוג בא לספר זה לא היה בשביל לוט, אלא היתה לו סיבה אחרת, והיא לקחת את שרה, ולכן פנה במיוחד לאברהם. כמו שמובא: '"וַיָּבֹא הַפָּלִיט". ריש לקיש בשם בר קפרא: הוא עוג, הוא פליט. ולמה נקרא שמו עוג? שבא ומצא את אברם יושב ועוסק במצות עוגות. הוא לא נתכוון לשם שמים, אלא אמר: אברהם זה קוניון הוא, ועכשיו אני אומר לו נשבה בן אחיך, והוא יוצא למלחמה ונהרג, ואני נוטל את שרי אשתו. א"ל הקדוש ברוך הוא: חייך, שכר פסיעותיך אתה נוטל, שאת מאריך ימים בעולם. ועל שחשבת להרוג את הצדיק, חייך שאתה רואה אלף אלפים ורבי רבבות מבני בניו, ואין סופו של אותו האיש ליפול אלא בידן, שנאמר (דברים ג, ב): "ויאמר ה' אלי אל תירא אותו כי בידך" וגו'' (ב"ר מב,ח). (אולי גם למדו מכך שנאמר "והם בעלי ברית אברם", כרמז להבדיל מעוג שנאמר בתחילת הפס', שהוא לא בעל ברית אלא בא להרגו. וכן נאמר בפס' שהוא יושב באלוני ממרא, שזה בשל העצה על ברית המילה [ב”ר שם], וזה נרמז דווקא כאן כדי לרמז שיש כאן בביאתו של הפליט קשר לאישות). לכן דרש ר"י שבפס' כאן נרמז על היותו של עוג קשור לעניין אישות מקולקלת, ולגזל (שרצה לקחת את שרה), שזהו כמו שנעשה בדור המבול שהיו מושחתים בעריות, ונחתם דינם על הגזל: '(בראשית ו, יב) "כי השחית כל בשר את דרכו על הארץ". א"ר יוחנן: מלמד שהרביעו בהמה על חיה, וחיה על בהמה, והכל על אדם, ואדם על הכל … (בראשית ו, ג) "ויאמר ה' לנח קץ כל בשר בא לפני" א"ר יוחנן: בא וראה כמה גדול כחה של חמס, שהרי דור המבול עברו על הכל, ולא נחתם עליהם גזר דינם עד שפשטו ידיהם בגזל' וכו' (סנהדרין קח,א). לכן כיון שכאן נאמר "ויבא הפליט ויגד לאברם" שנרמז שרצה לקחת את שרה (שלכן אמר במיוחד לאברהם), ומודגש שהוא פליט, לכן דרש ר"י שהוא פליט של המבול, שלכן יש בו קשר לגילוי עריות וגזל. אולי גם דרש "הפליט" עם ה"א הידיעה, והרי היה מספיק לומר "ויבא פליט"? אלא מודגש שהוא לא סתם פליט, אלא מזוהה עם עניין פליטות, משום שזה כבר פעם שניה שהוא פליט (בפעם הראשונה היה פליט מהמבול, ועכשיו הוא פליט מהמלחמה). או שהוא היה חזק מאוד בשל היותו נכד שמחזאי (כמו שמשמע בגמ'), ובכ"ז ארבעת המלכים ניצחו גם אותו. אם כן מדוע בא במיוחד לספר לאברהם (שלכן נאמר שאמר לו, שמשמע שבמיוחד סיפר לאברהם), הרי אם הוא לא הצליח אז גם אברהם לא יצליח לכאורה? אלא שרצה שאברהם יצא לילחם ויהרג, והוא יקח את שרה. לכן מרומז ב"הפליט" שהוא פליט מהמלחמה אע"פ שהוא חזק, שהוא פליט מהמבול – שנולד משמחזאי (נכדו), שלכן מכאן שבא לספר לאברהם כדי שיהרג, לכן דרש ר"י שהוא גם מדור המבול (מעבר לפשט הידוע שהוא פליט מהמלחמה). וכדרך אגב גם רמז שאע"פ שהוא התכוון לרעה, בכ"ז היה בזה משום טובה בעיני אברהם, ולכן היה לו שכר על כך, ולכן משה פחד, שבזה בא להדגיש כמה זכות יש בעשיית טובה, שאפילו למעשיו של עוג יש שכר. אלא שהשכר לא בא בניצחון על משה, אלא באריכות ימים, אבל על החלק שהתכוון לרעה הוא נענש שראה שבנ"י רבים, ומת בידם. לכן דרש ר"י כהמשך לדברי רשב"י, שהסיבה שבאמת לא עמדה לו זכותו, זה בשל שהיה מדור המבול, שזה מגלה על כוונתו לרעה, שלכן עכשיו לא תעמוד זכות אלא חובה על כוונותו, והוא יהרג. אולי אפשר שר"י דרש על פליטה מהמבול (ולא רק כפשוטו) כיון שנאמר שאמר "לאברם העברי", ודרשו חז"ל: '"ויגד לאברם העברי". רבי יהודה ורבי נחמיה ורבנן: רבי יהודה אומר: כל העולם כולו מעבר אחד, והוא מעבר אחד. רבי נחמיה אומר: שהוא מבני בניו של עבר. ורבנן אמרי: שהוא מעבר הנהר, והוא משיח בלשון עברי' (ב"ר מב,ח). שמדוע דווקא כאן התורה מצאה לנכון להסביר על אברהם? לכן למד ר"י שיש בזה משום רמז על עוג שהוא פליט גם מהמבול. שאברהם צדיק ולכן נחשב מעבר אחר לכל העולם, כעין נח שהיה צדיק מול שאר העולם. הוא מבני בניו של עבר, שזה רומז לקדושתו, שלשם ועבר היתה ישיבה (עבר הצדיק הוא המשכו של שם הצדיק [מצאצאיו]), ובזה גם נרמז על קשר לשם שהיה במבול, לעומת עוג שהיה מצאצאי שמחזאי, שהתגלה ממנו טומאה, ואף הוא היה בדור המבול, לכן דרש כרמז בפס' שהוא פליט מהמבול, שבאברהם מתגלה שהוא מ'עבר', ובזה קשור לשם שהיה במבול, ואילו אצל עוג מתגלה הקשר למבול, שהוא "הפליט" מהמבול. לרבנן שמרמז שהוא מעבר לנהר, יש בזה רמז למים, שלכן מרמז שעוג הוא הפליט מהמים, שזהו שניצל מהמבול, ואברהם מדבר בעברית שהיא שפת הקודש, שאפילו הדיבור קדוש, לעומת דור המבול שהתגלה אצלם טומאה בהכל. אולי גם דרש שכאן הפס' מביא שענר אשכול וממרא היו בעלי ברית לאברהם, מדוע דווקא כאן זה נאמר? לכן למד שזה כרמז שהם בעדו ולכן כעין אחד, וזה מרמז על עוג שהיה "הפליט" מהמבול, ששם בתיבה היו נח ושלושת בניו, וכאן אברהם ושלושת אוהביו (שבזה גם רמז להבדל בין נח לאברהם ביחס לדורות [אבות ה,ב], שנח היה צדיק רק לעצמו, שלכן נשאר רק עם משפחתו בלבד, והשאר נמחה, ואילו אברהם היה צדיק שהשפיע קדושה לעולם, כמו שמתגלה אצל אוהביו).