chiddush logo

רבי נחמן - יום נאה להתכבד בו

נכתב על ידי אלון, 20/10/2020

 

"כָּל יוֹם וָיוֹם נִמְשָׁך עָלָיו שֶׁפַע מִלְּמַעְלָה, וּכְשֶׁעוֹשֶׂה בְּזֶה הַיּוֹם מִצְווֹת וּמַעֲשִׂים טוֹבִים אֲזַי מְחַיֶּה הַיּוֹם וּמַמְשִׁיך לוֹ חִיּוּת וְשֶׁפַע רַב מִלְּמַעְלָה. אַך אִם, חַס וְשָׁלוֹם, אִם אֵינוֹ עוֹשֶׂה בּוֹ מִצְווֹת אֲזַי אֵינוֹ יוֹרֵד עָלָיו שֶׁפַע מִלְּמַעְלָה כִּי אִם בְּצִמְצוּם גָּדוֹל מְאֹד... עַד שֶׁנִּשְׁאֲרוּ הַיָּמִים הַלָּלוּ פְּגָרִים מֵתִים"

(ליקוטי מוהר"ן, חלק א, קעט)

 

איך אפשר להבין מה רבי נחמן אומר לנו כאן ולתרגם את הדברים לעולמנו? ובכן, לכל יום יש שפע, כל יום הוא פוטנציאל של גדילה. אלא שאדם יכול לגדול בגופו אך לא במעשיו, לא תמיד אדם מממש את פוטנציאל הימים שניתנו לו, ואז אנחנו רואים אדם שאומנם גדול בגופו אך נפשו קטנה.

תרבות המערב מלמדת אותנו איך "לקחת", וסביב נקודה זו היא סובבת ברדיוסים שונים (כך לדוגמה השיח החברתי העכשווי מדגיש בעיקר את זכויות האדם כלפי עצמו וממעט להתייחס לשאלת חובותיו של האדם לסובב אותו).

בתרבות המערב, אנו תופשים שהיום מחיה אותי ולא אני אותו. החיים נוצרו כדי לשרת אותי, ובמובן הזה יום שחלף הוא יום שמיצה את עצמו ואת תפקידו. בעצם, אפשר להשליך אותו כמו תפוח שנאכל, נגסתי בו ואכלתי, ומה שנשאר אני יכול לזרוק מאחורי גבי. על פי התרבות הזו ככל שאדם מתבגר הוא סוחב יותר ויותר שיירי תפוחים - שק מלא בשיירי תפוחים נמצא על גבו של כל אחד. שק של כל הימים שהיו, חלפו ולא ישובו עוד, רבי נחמן מנסח זאת: "עַד שֶׁנִּשְׁאֲרוּ הַיָּמִים הַלָּלוּ פְּגָרִים מֵתִים".

רבי נחמן מציע לנו תרבות אחרת: "כָּל יוֹם וָיוֹם נִמְשָׁך עָלָיו שֶׁפַע מִלְּמַעְלָה וּכְשֶׁעוֹשֶׂה בְּזֶה הַיּוֹם מִצְווֹת וּמַעֲשִׂים טוֹבִים אֲזַי מְחַיֶּה הַיּוֹם וּמַמְשִׁיך לוֹ חִיּוּת וְשֶׁפַע רַב מִלְּמַעְלָה". על כל יום ויום נמשך שפע מלמעלה, שאני צריך להחיות אותו ולהמשיך את השפע מלמעלה, לא הוא אותי אלא אני אותו! באחריותי להמשיך לו שפע מלמעלה באמצעות קיום מצוות ועשיית מעשים טובים. כשאדם פותח את עצמו לתת, הוא פותח בתוכו גם פתח לשפע עליון שיושפע עליו, הוא מצטרף לחסד האלוקי שזורם במציאות, ועל כן מקבל משהו מן הכוחות והשפע שלהם לעצמו.

האדם שבא לעולם לעשות חסד, שבא לתת ולא כדי לקחת, אומנם הסיט את עצמו מן המרכז, אבל בא בעת נתן משנה תוקף למעשיו. משעה שמעשיו מיועדים אל מחוצה לו, כביכול הם נעשים בלתי תלויים בו, ולכן הם נזכרים ונזקפים לזכותו, גם לאחר שחייו נסתיימו. חייו של אדם אינם עוד אותו שק מלא תפוחים שננגסו ונזרקו, יום שאדם נתן לאחרים, איננו יום שננגס ונזרק כתפוח, להיפך, זהו יום נאה להתכבד בו.

זו הסיבה שעל אברהם אבינו כתוב (בראשית כד, א) שהיה "בא בימים", כלומר - בא וימיו איתו. לאברהם אבינו - איש החסד - לא היו ימים שסחב מאחור, ולא היו ימים שלא מוצו ולא קיבלו את השפע המגיע להם.

כשאדם חי חיים של חסד וצדקה, כשמטרתו בחיים היא לתת ולהעניק, חייו הם למען ולתכלית, לעבוד את ה' - הקב"ה עצמו אוסף את ימיו של האדם אל שקו שלו - אל צרור החיים, לשומרם שם לעולם ועד.

 

הרב דן האוזר, מהספר: "על קצה בהונות ההוויה - לעומק תורותיו של רבי נחמן"

להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן
חולק? מסכים? יש לך מה להוסיף? חווה דעתך על החידוש!
דיונים - תשובות ותגובות (0)
טרם נערך דיון סביב חידוש זה
ציורים לפרשת שבוע