**סיכום קצר מתוך שיעור של הרב יגאל שנדרופי ראש ישיבת ישועת מרדכי**

שלום בית מתוך הפרשה – כיצד נתקן את "כפיות הטובה" של האדם הראשון?

בעקבות חטא עץ הדעת אומר האדם הראשון לקדוש-ברוך-הוא: "הָאִשָּׁה אֲשֶׁר נָתַתָּה עִמָּדִי הִוא נָתְנָה לִּי מִן הָעֵץ וָאֹכֵל" (בראשית ג' י"ב), ובכך מוסיף חטא על פשע. הספורנו מפרש: בכך האשים האדם את קונו בחטאו. טענה זו, חוזרת שוב ושוב אצל צאצאיו של אדם, גם בימינו. יש לאדם הרגשה שכל טוב העולם מגיע לו, וכמו שאמו טיפלה בכל צרכיו בנאמנות אין קץ, לפני שהוא בכלל הספיק לבקש, כך הוא מצפה ש'המאושרת' שזכתה להיבחר על-ידו (ולהיות אשתו של אדם רם וחשוב כמוהו) - תמשיך בדרכה של אמו ותספק לו את כל צרכיו ואף יותר. ובכל פעם שמשהו לא בדיוק כמו ש'הוד מעלתו' ציפה, מתעוררת הטענה הישנה "האישה אשר נתת עמדי...". נשאלת השאלה, כיצד ניתן להתמודד עם המצב ולא להיגרר להאשמות וביטויים שאחר כך האדם יצטער עליהם?

להיות מודע לחוסר הדיוק של הרגשות

לצורך משל, כאשר אדם יודע ששעונו ממהר במספר דקות, הוא מודע לכך שהשעה המוצגת אינה נכונה ואם ברצונו לדעת את השעה הנכונה עליו להפחית מהשעה שמציגים המחוגים. כך גם בזמן רעב או כעס, אם האדם מודע למצבו הוא יבין שכרגע הוא אינו חושב בהיגיון ושעליו לקחת את כל תגובותיו בערבון מוגבל מאוד. גם אם משהו נראה לו מעצבן, ייתכן שעצביו נובעים ממצבו הגופני כרגע. באותו האופן עלינו לדעת שאנו מועדים ליפול בטענת השווא של "האישה אשר נתת עמדי" (היא אשמה בכל...). מתוך מודעות זו יש להבין שסביר מאוד להניח שהכעס שלי, המופנה כרגע לאשתי (ובאופן עמוק יותר כלפי הקדוש-ברוך-הוא), וכמובן שאינו מוצדק. על הבעל להיות מודע לכך שה'מצפֵן' שלו בנושא זה מזייף באופן קבוע. ולכן יש מקום לעשות כביכול 'הצגה' ולהחמיא לאשתו יותר ממה שהוא חושב שמגיע לה. זאת מפני שגם באופן הזה לא יצליח באמת להגיד את כל שבחה. אדם צריך לקום בבוקר ולהגיד בעיניים נוצצות: "ה', האישה אשר נתת עמדי - הכי נפלאה בעולם!" בכך הוא יוסיף תיקון לחטא האדם הראשון.