"ויאמר ה' אמחה את האדם אשר בראתי מעל פני האדמה מאדם עד בהמה עד רמש ועד עוף השמים כי נחמתי כי עשיתם. ונח מצא חן בעיני ה'” (בראשית ו,ז-ח). 'תנא דבי ר' ישמעאל: אף על נח נחתך גזר דין אלא שמצא חן בעיני ה', שנאמר (בראשית ו, ז) "נחמתי כי עשיתם ונח מצא חן בעיני ה'”' (סנהדרין קח,א). 'כי נחמתי כי עשיתים ונח – סמוכין דריש' (רש"י). ר' ישמעאל דורש סמוכין, אולם לכאורה מדוע ללמוד כשבפס' משמע שמצא חן, שלכאורה משמע שהיה צדיק? בפשטות נראה שלמד מהסמיכות שהמציאת חן אינה שלמה. אולם אולי גם לומד מזה שנאמר שנח "מצא חן בעיני ה'”, ולא נאמר 'ונח היה צדיק' (כמו שנאמר עליו "צדיק" בפס' ט), כדי לרמז על הסמיכות שלא היה ראוי להנצל מצד צדקותו, אלא בשל שה' מצא בו חן ולכן החליט לרחם עליו שינצל. בנוסף יש גם לימוד שנח לא היה כ"ך צדיק: '(בראשית ו, ט) "אלה תולדות נח נח איש צדיק תמים היה בדורותיו", א"ר יוחנן: בדורותיו ולא בדורות אחרים. וריש לקיש אמר: בדורותיו, כ"ש בדורות אחרים' (שם). הרי שנח לא באמת היה צדיק, אלא ביחס לרשעות דורו הוא היה נחשב לצדיק, שלא נמשך אחריהם כ"ך עד שיחטא כמותם. (לכן ר"ל לומד שכ"ש שבדורות האחרים היה צדיק, שלומד את הפס' לחיוב. אולם לא חולק על ר"י שיוצא מזה שבדורותיו לא היה כ"ך צדיק [אלא שלומד שהפס' בא לרמז לזכותו ולא לרעתו]. ממילא אפשר לחברם, וללמוד כעין שר"ל לומד ביחס להשפעה מאחרים [שבדורות אחרים היתה השפעה פחות לרעה, ולכן היה יותר צדיק], כך גם מה שאומר ר"י הכוונה שאינו צדיק אלא רק ביחס לדורו במה שלא נמשך אחריהם כ"ך, אבל גם הוא היה קצת חוטא). בנוסף גם דרשו על העורב: '"וישלח את העורב" (בראשית ח, ז). אמר ריש לקיש: תשובה ניצחת השיבו עורב לנח. אמר לו: רבך שונאני ואתה שנאתני. רבך שונאני: מן הטהורין שבעה, מן הטמאים שנים. ואתה שנאתני, שאתה מניח ממין שבעה, ושולח ממין שנים. אם פוגע בי שר חמה או שר צנה, לא נמצא עולם חסר בריה אחת? או שמא לאשתי אתה צריך? אמר לו: רשע! במותר לי נאסר לי, בנאסר לי לא כל שכן?. ומנלן דנאסרו? דכתיב (בראשית ו, יח): "ובאת אל התיבה אתה ובניך ואשתך ונשי בניך אתך". וכתיב (בראשית ח, טז): "צא מן התיבה אתה ואשתך ובניך ונשי בניך אתך". ואמר רבי יוחנן: מיכן אמרו שנאסרו בתשמיש המטה' (סנהדרין קח,ב). הרי שהעורב חשד בו שרוצה באשתו, והרי אם נח היה צדיק גמור מה היה לעורב לחשוד בו? אלא שגם כאן רמז שנח לא היה כ”ך צדיק, ולכן היה מקום לחשוד בו (אולי דרשו מהסמיכות ”ויפתח נח את חלון התבה אשר עשה. וישלח את הערב ויצא יצוא ושוב" [בראשית ח,ו-ז], שמה יש להדגיש שפתח את החלון שעשה בתיבה, הרי ברור שזה חלון שהוא בנה? אלא בא לרמז שהוא בנה את התיבה, שיש בזה רמז לדין של נח בתיבה, שזהו שנאסר בביאה. גם נרמז יציאה וביאה [“ויצא יצוא ושוב”], כרמז לנאמר בנח "ובאת אל התיבה אתה" ו“צא מן התיבה אתה”, שבזה נרמז על איסור תשמיש המיטה בתיבה). בנוסף כשנח פעל שלא כראוי והשתכר, נאמר '"וייקץ נח מיינו וידע את אשר עשה לו בנו הקטן". רב ושמואל, חד אמר: סרסו, וח"א: רבעו' (סנהדרין ע,א). שבין למ"ד זה ובין למ"ד זה, מדוע זה הגיע לו (אמנם חם חטא, אולם כיון שנעשה לנח משמע שהיה לו חטא שבשל כך נענש שנעשה לו)? אלא מכאן שגם נח לא היה צדיק גמור, ולכן נענש על חטאיו. לפי זה אולי אפשר לומר במה חטא נח שלכן היה ראוי שיענש במבול כשאר העולם. שלמ"ד רבעו, נח היה קשור קצת לחטא של זנות, ולכן נענש כעין זה (וזהו כמו שהעורב חשדו שרוצה באשתו). זה היה גם חטאם של אנשי המבול: '(בראשית ו, יב) "כי השחית כל בשר את דרכו על הארץ". א"ר יוחנן: מלמד שהרביעו בהמה על חיה, וחיה על בהמה, והכל על אדם, ואדם על הכל' (שם קח,א). שאולי נח לא חטא כמותם עד כדי כך, אבל הושפע לחטא הקשור בזה, ולכן היה ראוי להענש יחד איתם. לכן עכשיו כשהשתכר, שיין מקל ראש ומקרב לזנות, אז נענש (אולי לכן נח הוליד בגיל חמש מאות, כשבדורות הסמוכים לפניו ילדו בגיל מאה ומשהו, כיון שלא הלך להוליד, ואת תאותיו מילא בדרך אחרת). למ"ד סרסו זה היה כדי שלא יוליד עוד בעולם (ב"ר לו,ה), אולי זהו חטאו של נח שלא היה אכפת לו מהאנשים, שלכן גם נקרא המבול על שמו, כיון שלא ביקש עליהם רחמים (כידוע מהזוהר שלכן נאמר "מי נח" [ישעיהו נד,ט]), לכן עונשו היה בהקשר שלא יהיו עוד אנשים בעולם (וזהו כמו שהעורב טען שהם רק שנים ולנח לא אכפת לו שישרוד). (אולי אפשר לחברם, שלא היה אכפת לו מיישוב העולם, ולכן במקום להוליד העדיף לעשות את תאותיו, שהושפע לזה משאר אנשי דור המבול). לכן מצד מידת הדין היה ראוי שיענש כשאר אנשי דור המבול (שנענשו כולם, אף החיות, כך שהיה דין קשה, ולכן בשל חומרת הדין ששלטה בעולם זה חל אף עליו), שהדין יחול גם עליו כיון שגם הוא קשור לחטאיהם (שהושפע מהם), אולם כיון שהתגבר חזק על תאותיו, ולא הושפע מהם כ"ך, לכן בזה הוא מצא חן בעיני ה', שהיה לו קשר להקרא צדיק בשל כך, שיש בו קשר לחיוב, ולכן ה' הצילו ממידת הדין בחן זה שמצא בו.