'כיוצא בדבר אתה אומר: "ויהי איש אחד מן הרמתים צופים מהר אפרים ושמו אלקנה” (ש״א א,א). אלקנה היה עולה לשילה ארבעה פעמים בשנה, שלושה מן התורה, ואחת שקיבל עליו הוא בנדבה. שנאמר: "ועלה האיש ההוא מעירו מימים ימימה להשתחוות ולזבוח לה׳ צבאו'ת בשילה" וגו׳ (שם פס׳ ג). עלה אלקנה ואשתו ובניו ובני ביתו ואחיו ואחיותיו וכל קרוביו היו עולים עמו, ואמר להם: לימדו דרך עבודה מן הכנענים ומן העכו״ם שעשו דרך עבודה לעבודה זרה שלהם, אף על פי שהם הבל וריק, קל וחומר שאתם צריכים לעשות דרך עבודה ולעלות לפני ארון ברית ה׳ שהוא א'ל חי וקיים בריך שמיה לעלם ולעלמי עלמיא. ואמר להם: שיעלו כולם עמו. וכשעולים עמו בדרך היו לנים ברחובה של עיר, והיו מתקבצים האנשים לבד והנשים לבד. שכן האיש היה מדבר עם האיש והאשה עם האשה וגדול עם הקטן. והיתה המדינה מרגשת, והיו שואלים להם: להיכן תלכו? ואומרים להם: לבית האלוקים שבשילה שמשם תצא תורה ומעשים טובים, ואתם למה לא תבואו עמנו ונלך ביחד? מיד עיניהם משגרות דמעות, ואומרים להם: נעלה עמכם. וכן אמר להם עוד הפעם עד שעלו עמו לשנה הבאה חמישה בתים, ולשנה האחרת עלו עמו עשרה בתים. ולשנה האחרת הרגישו כולם שצריך לעלות והיו עולים עמו כמו שישים בתים. ובדרך שהיה עולה שנה זו אינו עולה לשנה האחרת, עד שהיו כל ישראל עולים – והיה אלקנה מכריע את כל ישראל לכף זכות. וחינך אותם במצוות וזכו רבים על ידו. הקב״ה שהוא בוחן לבות וכליות, אמר לאלקנה: אתה הכרעת את ישראל לכף זכות, וחינכת אותם במצוות, וזכו רבים על ידך, חייך, אני אוציא ממך בן שיכריע את כל ישראל לכף זכות, ויחנך אותם במצוות, ויזכו רבים על ידו. הא למדת בשכר מעשה אלקנה – שמואל' (תנא דבי אליהו רבא,ח). חז"ל דרשו שאלקנה הוא זה שדירבן את העם לעלות למשכן בשילה. נראה שלמדו זאת ממה שנאמר "איש אחד מן הרמתים צופים", שמה יש להדגיש שהוא איש אחד? בגמ' דרשו: ' … אחד ממאתים צופים שנתנבאו להם לישראל' (מגילה יד,א). אולם גם על זה יש לשאול, מה זה בא ללמדנו? נראה שלכן למדו בתנד"א שהפס' בא להדגיש שהיו בזמנו מאתיים נביאים, אולם הוא היה מיוחד שבהם, ולכן הודגש "איש אחד" מביניהם (וכן איש זה לשון חשיבות), שהוא עשה את תפקיד הנביא בצורה טובה שלא כאחרים. תפקיד הנביא הוא להוכיח את ישראל ולהחזירם בתשובה, לכן צריך למצוא דבר שאלקנה עשה כך. בהמשך נאמר "ועלה האיש ההוא מעירו מימים ימימה להשתחות ולזבח לה' צבאו'ת בשלה ושם שני בני עלי חפני ופנחס כהנים לה'” (פס' ג). שכאן שוב מודגש "האיש ההוא", ולכן למדו שבזה היתה מעלתו שהחזיר את ישראל בתשובה, שזה קשור למשכן בשילה, ומודגש בפס' “ועלה .. מעירו מימים ימימה", כעין רמז שהעליה קשורה לשנים כשעלה מעירו. לכן דרשו שהמיוחד אצלו היה שהחזיר את ישראל בתשובה ע"י העליה למשכן שילה, שבמשך השנים בעלייתו היה שינוי בדרך (לכן כעין "ימים ימימה" [ולא רק “מימים”], כעין לרמז על שוני בעליתו בין הימים – בין השנים, שזהו ששינו את הדרך), שכל זה היה בשביל העליה של בנ"י למשכן שילה, כמו שדרשו בתנד"א. (אולי גם דרשו שנאמר בפס' שבמשכן היו חפני ופנחס, שהם היו עושים שלא כראוי [שבת נה,ב. אמנם מהפס' כאן למדו שלא חטאו, אולם אולי גם למדו שנאמרו כאן בהקשר לעליתו של אלקנה כדי לרמז על מעשיהם שלא כראוי בהקשר לעליית בנ”י למשכן שילה], שלכן בנ"י לא היו רוצים לעלות למשכן שילה כי כעסו עליהם בשל התנהגותם, ולכן היה אלקנה צריך לפעול כדי לשכנע את בנ"י לעלות למשכן שילה). [נראה גם שדרשו שעלה ארבע פעמים בשנה למשכן שילה, שדרשו "ועלה האיש ההוא", שעלה מצד עצמו, מעבר למה שכולם מחוייבים, שזהו מה שקיבל על עצמו בנדבה פעם רביעית לעלות]. (מה שנאמר שעלו חמשה בתים ואח"כ עשרה ואח"כ ששים, בפשטות באו לבטא שדברים לא משתנים מיד, ולכן עלו עוד קצת ועוד קצת. ומה שנקטו במספרים אלו אולי כרמז שעלו ע"י שאמר שמשם יוצאת התורה, לכן ביטהו זאת בחמשה כנגד חומשי התורה, ועשרה כנגד הדברות [שבהם רמוזה כל התורה], וששים כנגד ששים ריבוא בנ"י במתן תורה. או שבאו לרמז שבהתחלה זה קשה, ואח"כ נעשה קל יותר, ולכן בפעם השניה זה עשר כרמז לשלמות, ובפעם הראשונה חמש, כחצי. בפעם השלישית ששים שזה יותר מכפול מעשר [שעשר כפול מחמש], שנעשה יותר קל, שיש השפעה גדול יותר [וששים כנגד ששים ריבוא שהוא המספר היסודי של בנ”י, כרמז להשפעה שיש לרבים, שלכן נעשה קל יותר ע"י שבאים רבים יותר]). נראה שכיון שמעשי אלקנה זיכוהו להוליד את שמואל (ובפרט דרך חנה, כיון שפנינה היתה מכעיסה אותה בשילה [ש”א א,ז], ובכ"ז לא נמנעה מלעלות, ולכן קשורה לגילוי של העליה למשכן שילה), לכן גם בשמואל (מעבר למה שנאמר בתנד"א על שמואל שהכריע את ישראל לזכות וכו') נאמר שהיה מסתובב במקומות כדי לשפוט את ישראל ולהחזירם בתשובה: “והלך מדי שנה בשנה וסבב בית אל והגלגל והמצפה ושפט את ישראל את כל המקומות האלה" (שמואל א ז,טז), שזהו כמו שעשה אלקנה שהסתובב במקומות שונים כדי להחזיר את ישראל למוטב. אולי גם לכן "ושם שפט את ישראל ויבן שם מזבח לה'” (שם,יז), 'ויבן שם מזבח לה׳ – מיום שנחרב שילה, שהותרו הבמות, עשה הוא במתו' וכו' (רד"ק), שהוסמך היותו שופט בישראל להקמת מזבח בעקבות חורבן שילה, כעין רמז לקשר למזבח, ולשילה, כעין רמז למעשה אלקנה אביו, שבזכות מעשיו זכה לשמואל. גם נראה שלכן דרך שמואל הועברה המגילה של תבנית המקדש: 'ר' ירמיה בשם ר' שמואל בר רב יצחק: מגילה שמסר שמואל לדוד ניתנה להידרש, מה טעמא? (דברי הימים א כח) "הכל בכתב" זו המסורת, "מיד ה'” זו רוח הקדש, "עלי השכיל" מיכן שניתנה להידרש' (יר' מגילה א,א). כעין כנגד מעשיו של אלקנה שהאדיר את המשכן, זכה שיצא ממנו שמואל שהוא קשור להקמת המקדש.