**סיכום קצר מתוך שיעור של הרב יגאל שנדרופי ראש ישיבת ישועת מרדכי**

שיעור ראשון על שלום בית, השיעור מיועד לגברים ולא לנשים. (במהלך השיעור הרב הודה מספר פעמים לאשתו שעזרה להכין את השיעור)

הגדרת יעדים

לפני שאנחנו מתחילים צריך להגדיר את היעד שאליו אנו שואפים. אנחנו שואפים ל"אהבה רותחת", לא רק "שלום" של הפסקת אש אלא שנסתכל על בת הזוג בעיניים "נוצצות" ומלאה אהבה כמו שהיה לפני החתונה או בתקופה הכי טובה שלנו ביחד[1] - כך ואפילו יותר מזה אני מצפה להיות עם אשתי כל הזמן. אמנם זה ייעד שיכול להיראות רחוק - אבל צריך לדעת שהוא אפשרי אנחנו נשאף לשם ובע"ה נתקדם.

(יש גם דברים שצריך לעשות בשביל שזה יקרה - אני מצפה שבאמת יישמו את הדברים שנאמרים כאן. אם יש קשיים ביישום או שאלות אחרות - להפנות אותם אלי או דרכי או דרך אשתי ואם זה עניין אישי אפשר בשמחה גם בארבע עיניים - המטרה כאן היא להתקדם ולא רק לשמוע "שיעור מעניין" לכן חשוב לי שמי שיש לו מה להגיד שיאמר לי, אני רוצה לדעת. וגם אם יש התקדמות משמחת - גם אשמח לשמוע[2].)

מה נקודת המבט

השאלה הקריטית לכל מה שאנחנו הולכים לדבר כאן היא, באיזה מקום בסולם הערכים אדם ממקם את הקשר הזוגי שלו. יש אנשים שרואים את הבית כ"מפריע" לדברים החשובים שהוא רוצה לעשות (בין אם זה ברוחניות או דברים אחרים) ואשתו עושה לי "מניעות" או שהיא ה"תיקון" שלו וכו'. האמת היא שהקשר עם האישה זה ערך מרכזי ביותר בחיינו - לא פחות מכל עבודה רוחנית אחרת שאנחנו מסתכלים עליה כחשובה, בין אם זה לימוד תורה או תפילה או כל דבר אחר שאנחנו מחשיבים אותו, הערך שהבית שלנו יהיה מלא אהבה, הוא ערך מהשורה הראשונה. אנחנו צריכים לדעת שמאוד חשוב ומעניין את ה' יתברך וכל תוספת של אהבה בזוגיות שלנו גורמת לנחת רוח גדולה מאוד למעלה.

החיד"ה אומר שעיקר הדין למעלה הוא - איך אדם התנהג עם אשתו. אם הוא העמיד את כל דברין על ה"דין" כך גם ידונו אותו ואם היה ותרן ונוח - כך יהיה דינו למעלה. והזוה"ר הקדוש אומר שמצוות ואהבת לרעך כמוך אמורה לגבי הבעל עם אשתו. כך שאם יתנהג נכון בבית יהיה לו טוב גם כאן וגם בעולם הבא, אבל אם לא ישים לנגד עינו את ערך השלום והאהבה (ויקפיד יתר על המידה וכו) הוא יסבול מכך גם כאן וגם אחרי מאה ועשרים.

גם מצד חינוך הילדים יש חשיבות גדולה לחום והאהבה בין ההורים. הילדים צריכים להרגיש שהבית זה מקום נעים, ואז גם אם בשלב מסוים הם ח"ו יתבלבלו - תמיד תלווה אותם ההרגשה שהמקום הנעים זה בבית ויהיה להם לאן לחזור, אבל אם ההרגשה שבבית יש סבל וכדי להינות צריך לצאת החוצה - עלות להיות לכך השלכות הרסניות.

זאת ועוד, "מאויבי תחכמני" - כדי לדעת מה הנקודה המרכזית, צריך לראות איפה הטומאה משקיעה את עיקר הכוחות שלה - וכשאנחנו רואים עכשיו איזו מתקפה חזקה הצד של הטומאה עושה נגד קדושת הבית היהודי - מובן שזאת הנקודה המרכזית בדור שלנו.

בין אם אדם מסתכל על חשיבות הקשר הזוגי מבחינה רוחנית ובין מצד ההרגשה הנעימה בבית וההשלכות הרבות של זה - ככל שאדם יותר מחשיב ומציב את הערך הזה במקום יותר גבוה בסולם הערכים שלו - כך יותר יהיה לו כוח להשקיע ויותר יהיה מוכן לחפש פתרונות ולעשות מאמצים מצידו כדי להטיב את המצב.

למה ה"ברסלברים" השאירו כל כך הרבה ליכלוך בבלרוס??

דובר הרבה בתשורת על הליכלוך הרב שהשאירו חסידי ברסלב ששהו ליד הגבול בבלארוס ולא הצליחו להגיע לאומן בראש השנה. ואני שואל את עצמי - אנשים עזבו את המקום הנוח שלהם שילמו כסף הקריבו הרבה דברים היו בתנאים קשים במסירות נפש ועם כל הדברים המופלאים שקרו שם, ואחרי כל זה כתב החדשות מסתכל ומה הוא רואה מכל זה? - את הלכלוך שהם השאירו (שבכלל לא מובן איך ציפו מהם לפנות אותו...) מקומם לראות שמתוך כל התמונה הם בחרו להתמקד דווקא בלכלוך שנשאר.

יש לנו לשאול את עצמנו כיצד אנחנו מגיבים כשאנחנו חוזרים הביתה ויש בלגן... האם בוחרים למקד את המבט שלנו על הלכלוך והבלגן או שאנחנו מסתכלים במבט יותר רחב ומבינים שבבית הזה הילדים גדלים והאמא השקיעה רבות כדי שיהיה להם אוכל טעים והילדים שיחקו ושזה חלק מההתפתחות שלהם - והיו הרבה עבודות בית שכבר נעשו מלבד הדברים אחרים שהיה צריך לדאוג להם - ולא הספיקו לסדר את הבית לפני שחזרת, והבית מלוכך אבל השאלה הגדולה היא מה אתה רואה בלכלוך הזה - האם אתה רואה בו את המסירות נפש של אשתך שמגדלת את הילדים ומשקיעה כוחות רבים בניהול הבית או שאתה בוחר להתמקד במצב הנוכחי ולהתלונן (בדיבור או בהרגשה) על הלכלוך...

התקשורת והחברה מאוד שמים דגש על הבעיות והחסרונות, רובנו מאמצים את המבט הביקורתי והשלילי, צורת ההסתכלות הזאת מגיעה לשיא כאשר מדובר בבת הזוג שלנו - אדם מוכן ללמד זכות על כל העולם רק לא על האדם הכי יקר לו בחיים, לכן אנחנו צריכים ללמוד ולאמן את עצמנו להחזיר את נקודת המבט שלנו למקום הנכון[3].

האם יש מקום לתענוג בקשר הזוגי?

ידוע שמצווה להגיע לשולחן שבת עם תאבון ולהתענג כפשוטו מהאוכל, ככל שהאוכל טעים יותר כך מקיימים מצוות עונג שבת יותר בהידור, מקיימים בכך רצון ה' שנשמח ונהינה. העיקרון הזה מאוד חשוב ועלינו להפנים אותו - ה' שמח מאוד שאנחנו נהנים - האכילה של שבת קדושה והתענוג הגופני שיש לנו מהאוכל הוא מצווה. עקרון זה נכון גם לגבי הקשר הזוגי, האדם הוא אחד היצורים היחידים בעולם החי שהחיבור שלו עם בן הזוג אינו נועד רק למטרת פריה ורבייה אלא לתענוג שמטרתו חיזוק הקשר בין בני הזוג. ולראיה אנו רואים שמצוות עונה נוהגת גם בזמנים שאין אפשרות להרות, זאת מפני שערך האהבה והקשר החם בין בני הזוג הוא חשוב מאוד בעיני הקדוש-ברוך-הוא, למרות ששימוש לא נכון בכוח הזה חמור מאוד, כאן זאת מצווה גדולה והיא מתקיימת דווקא ע"י ריבוי התענוג - כמו סעודת שבת.

למצוא את מוקדי החיכוך

כאשר אדם בוגר נפגש בבעיה בכל תחום בחיים שלו - עליו לחפש את המוקדים שבהם הבעיה מתפרצת ולמצוא פתרונות לאותם מקרים.

הנחת העבודה שלנו היא שיש חיבור בסיסי בין בני הזוג והיו להם תקופות טובות ביחד, אבל טרדות החיים הרבות, השגרה, הלחץ ועוד סיבות רבות גורמות שההרגשה הבסיסית הזאת נשחקת. צריך לזהות את המוקדים שגורמים נזקים למערכת היחסים ולמצוא את הפתרונות למצבים האלו. נציין מספר דוגמאות שעלו בשיעור אבל כל אחד צריך לחשוב עם עצמו או עם זוגתו, לזהות את המצבים שפוגעים במערכת היחסים שלהם, ולמצוא את הפתרונות המתאימים.  

10 דקות ראשונות בכניסה הביתה

לפעמים קורה שהבעל חוזר הביתה לאחר יום מפרך וברגע שהוא רק נכנס כל המטען שבת הזוג ספגה במהלך היום מיד "יוצא" על הבעל שרק חזר הביתה. (הדברים אמורים גם במקרה הפוך שהאישה היא זאת שחוזרת אחרי יום עבודה והבעל הוא זה שהיה בבית) - במצב כזה חשוב לתאם שבעשר דקות הראשונות שאחד מבני הזוג חוזר הביתה - לא מדברים על בעיות והאשמות (גם אם הן צודקות) נותנים קצת להירגע ואח"כ אפשר לומר את כל מה שיש לומר[4].

הכנות לשבת

זמן ההכנות לשבת הוא זמן מאוד לחוץ בהרבה בתים - צריך להיות חכמים ולראות מה גורם ללחץ אם זה בבישולים - לבשל ביום חמישי או ביום רביעי. ואם זה הנקיונות אז לשטוף יותר מוקדם.

במצב שלא מספיקים לשטוף יש התנגשות בין שני ערכים - מצד אחד רוצים שיהיה נקי בבית לכבוד שבת ומצד שני רוצים לשמור על השלום והשמחה בבית. יכול להיות מצב שאי אפשר לרצות את שני הערכים וצריך לבחור - ובגלל שהקדמנו ואמרנו שערך שלום הבית הוא ערך ממדרגה ראשונה - יותר טוב לנקות את הבית פחות ביסודיות, או שיהיה פחות תבשיל ובלבד שהשלום והשמחה ישמרו. (בזמן ההכנה לשבת מומלץ לשים מוסיקה שמחה שתרומם את ההכנות לשבת)

מזגן בכל חדר

אחת השאלות הראשונות של העוסקים בשלום בית היא - האם יש מזגן בכל חדר (או לפחות בחדר ההורים) - אנחנו צריכים להיות מודעים שתנאים פיזיים יכולים לגרום ללחץ או חוסר סבלנות ולמרות שהם ניראים טכניים הם גורמים לבעיות מהותיות וצריך לטפל בהם.

קשה לך לשטוף כלים? - תקנה מדיח

צריך שיהיה הסכם בין בני הזוג אלו עבודות הם עושים ואיזה לא, אם לבעל קשה לשטוף כלים יכול להיות שזה תפקיד שהאישה תיקח על עצמה והבעל יקבל תפקידים אחרים - אבל אם גם לאישה זה קשה אז במקום שזאת תהיה סיבה למריבה - צריך פשוט לקנות מדיח.

מה שלא מוצא חן בעינך –תעשה בעצמך!

יחד עם זאת הבעל לא יכול לכפות על אשתו לטפל בכל הדברים שמפריעים לו בבית - זה מפריע לי ולכן אני מצפה ממך לעשות כו"כ. אם זה מפריע לך אל תדרוש מאחרים אלא תעשה בעצמך.

היחס לעבודות הבית

באופן טבעי מבנה המשפחה הוא שהאישה יותר אחראית על הבית והבעל יותר עסוק בעולם המעשה ומקבל מכך יותר סיפוק מאשר מעבודות הבית - זה מצב נורמלי לא צריך להיבהל מזה. מה שהבעל צריך לחשוב שכאשר הוא מנקה את הבית או מחליף טיטולים הוא עוזר לאשתו בתחום אחריות שלה.

התחתנתי איתך כדי להוריד את הפח!

כאשר אשתי מבקשת ממני לזרוק את הפח אני אומר "התחתנתי איתך כדי לזרוק את הפח!" ועושה את זה בשמחה - מפני שהפח מבטא את החיים המשותפים שלנו יש הרבה פעילות בבית הרבה "חיים" והחיים האלו מייצרים גם הרבה אשפה - אז הפח המלא הוא בעצם ביטוי לקשר שלנו שאותו אני כל כך רוצה. ואני שמח לעשות את חלקי בקשר גם בדברים ה"קטנים".

באותו אופן אפשר להסתכל גם על הילדים שמבלגנים או מפריעים - הם הפירות של האהבה שלנו... (אמנם חשוב מאוד שיהיו לבני הזוג גם זמנים בהם הם לבד בלי הילדים)

האמנתי כי אדבר

דרך נוספת ומאוד משמעותית להפיח רוח חדשה במערכת החיסים וללבות את האהבה, היא לדבר על זה - הבעל בינו לבין עצמו ועם אשתו. להגיד לעצמי "כמה אשתי אוהבת אותי כמה היא חשובה לי", "כמה טוב שהתחתנו", "אנחנו כל כך מתאימים" לתת מחמאות כמה שיתר, דיברנו בעבר על "סמיילי" שמוסיפים לכל הודעה ששולחים אפילו אם זה עניין טכני (אם אני רואה ששלחתי הודעה ללא "סמיילי" אח"כ אני שולח הודעה רק עם J - כי צריך ללבות את האהבה גם בדברים שנראים קטנים)

למי שעדיין אין - למצוא שם חיבה לאשתו (ולמי שיש יכול להתחדש ולמצוא שם חדש) אם הבעל קורא לאשתו "אהובתי" או "ארוסתי" יהיה לו קשה לצרף לתואר הזה ביטויים שליליים או צעקות.

מחמאות

חשוב מאוד לתת מחמאות, להשקיע בזה כוחות לחפש על מה להחמיא. "כמה הבית נקי", "כמה האוכל טעים", "כמה את נראית טוב", "איזה מזל שאת לא רק יפה אלא גם חכמה" - כמובן שחשוב להשתדל כמה שיותר להתאמץ להזדהות עם מה שאומרים.

אנחנו לא מבינים כמה הדיבורים האלו משפיעים (וכמה אנחנו לא שמים לב לכל ההשקעה הרבה של בת הזוג והדברים הטובים שיש בה, שאנחנו לוקחים בתור מובן מאליו)

וגם כאן, ככל שערך האהבה והשלום חשוב אצלנו - כך יותר נתאמץ לעשות את המוטל עלינו כדי לשמח את בת הזוג ולהגביר את האהבה ביננו.

בלי ציניות ודיבור פוגע

חשוב מאוד שלא יהיו בבית דיבורים פוגעים אפילו לא בצחוק וגם לא "בדיחות" על נשים באופן כללי.

יש דברים שלא מספרים

כמו כן צריך להיות רגיש ולהבין שיש דבירם שנשים לא יכולות להכיל, לכן גם בעל שרוצה להיות כן ופתוח עם אשתו - אסור לו לספר על ההרגשה שהייתה לו כלפיה ברגע של משבר - אם בעל יגיד לאשתו שאתמול הוא הרגיש שהוא ממש שונא אותה - היא תזכור לו את זה לכל החיים בזמן שהוא רק עבר משבר זמני (זה ייתכן שיהיו עליות ומורדות בקשר) אבל האישה יכול לקבל את זה מאוד קשה הרבה מעבר לפרופורציות הנכונות של זה.

הצמיחה מתוך השוני

יש כאלו שחושבים שהיה יותר טוב אם בני הזוג היו דומים ככל האפשר בבכל תחום. אמנם אם בני הזוג היו "תאומים סיאמיים" הדבר היה מאוד נוח. הראיה התלת-מימדית שלנו נוצרת ע"י הזוית הראיה השונה בין עין ימין לעין שמאל - כך נוצר העמוק. הליכה נצרת מכך ששתי הרגלים שלנו נמצאות במקומות שונים ועושות תנועות נגדיות. דווקא מתוך השוני בין בני הזוג מגיע ההתפתחות והגדילה גם של כל אחד והם ושל הקשר הזוגי. (אמנם אדם שרוצה להקים בית לא צריך דווקא לחפש את ההפך המוחלט שלו - אלא יחפש התאמה גדולה ככל האפשר - מפני שבכל אופן יהיו הרבה הבדלים) אין מה להיבהל שאשתי לא חושבת כמוני או לא מסתכלת או מרגישה כמוני, קצב החיים שלה שונה וכו, הם נותנים את העניין והעומק בחיים ובלעדיהם לא נגיע לאן שאנחנו יכולים להגיע.

מי שייקח את הנושא ברצינות - יראה התקדמות!

אנחנו מובטחים ועומדים - שמי שיקח את הנושא הזה ברצינות - יציב אותו בראש סדר העדיפויות שלו, יציב לעצמו מטרה, יתכנן את מעשיו, ייתעץ במידת הצורך או יחשוב עם אשתו ויעשה את הצעדים המעשיים הנדרשים (גם כאשר זה לא הכי נוח לו) - התוצאות יתחילו להגיע - אמנם לא כל הבעיות יפתרו ביום אחד אבל הוא יתחיל לראות שינוי שיתעצם וילך.

חייבים להתפלל על שלום בית

אמנם אין צורך לומר אבל בכל זאת חשוב להתחזק בחשיבות התפילה[5] - כמו שאנחנו מתפללים על כל דבר ק"ו שצריך להתפלל על שלום בית לבקש שיהיה לנו שלום בית רותח עם עניים נוצצות, שהאהבה תגדל יותר ויותר בכל יום.