"תורה צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב" (דברים לג,ד). הודגש שמשה ציוה, אע"פ שבודאי ה' ציוה למשה לומר לנו, אבל אנו שמענו ממשה. יותר מזה יש כאן עומק, שחז"ל דרשו 'דרש רבי שמלאי: שש מאות ושלש עשרה מצות נאמרו לו למשה ... אמר רב המנונא: מאי קרא? (דברים לג, ד) "תורה צוה לנו משה מורשה", תורה בגימטריא שית מאה וחד סרי הוי, "אנכי" ו"לא יהיה לך" מפי הגבורה שמענום' (מכות כג,ב-כד,א). שדרשו חז"ל מזה שנאמר שמשה ציוה “תורה”, סימן שבא להדגיש ששמענו ממנו, ולא ישירות מה', ולכן דרשו שיש גם שתים שמענו ישירות מה', ויחד עם "תורה" בגימטריה, נרמז כאן על תרי"ג (וכך הביא החזקוני על הפס'). אולם נראה שיש כאן גם דגש חשוב, שישנם שחושבים שהתורה ח"ו השתנתה (וכך שומעים בעיקר מ'מחאקרים', שלומדים [בעיקר] ממה שנאמר בכתבי הגוים או הכתות הפורשות בבית שני. כאשר זהו ממש עיוות לדמות מהם למה שמועבר במסורת ההלכה של חכמי הפרושים). לכן באה התורה להדגיש שכל התורה שבידנו נמסרה לנו ממשה רבנו. כמו שמביא הרמב"ם שכל התורה שלנו ממשה: 'היסוד התשיעי: ההעתק, והוא כי התורה הזאת מועתקת מאת הבורא השם יתברך לא מזולתו. ועליה אין להוסיף וממנה אין לגרוע לא בתורה שבכתב ולא בתורה שבעל פה. שנאמר "לא תוסיף עליו ולא תגרע ממנו"' (הקדמה לפרק חלק). לכן הודגש כאן משה, לומר שכל התורה נמסרה דרכו, ולא שח"ו יש אחר ששינה או ישנה בעתיד (כיון שאחרת זה לא יהיה התורה שה' נתן לנו דרך משה). כך מביא הראב"ע על הפס': 'תורה צוה לנו משה – זהו שישא ויאמר: מדור לדור העתקנו מפי משה ירושה בידנו', שמלמד שכל התורה שבידנו היא ממשה רבנו ע"ה. אולי גם לכן נאמר שהעביר בצורה של מורשה, שדרשו חז"ל בספרי על הפס': 'אל תקרי מורשה אלא מאורסה, שהתורה מאורסה היא לישראל, וכאשת איש לאומות העולם' וכו' (ולא סתם דרשו כך כי דומה בלשון, אלא שמורשה זהו ירושה, והיא עוברת דרך המשפ', ולכן דרשו גם דבר שקשור במשפ', שזהו אירוסין, שבזה ההורים מתקשרים). שנראה שנרמז כאן שהתורה היא מאורסה, וזה נאמר בהקשר לציווי של משה, לרמז גם שכמו שבאירוסין זה לאדם אחד, כך גם התורה שנתנה זה דרך משה ולא עוד אנשים, וכל מה שהיא מאורסה לכלל בנ"י זה דווקא כאשר זה נמשך ממה שמשה הביא (ולא שאפשר ח"ו לשנות במשהו). נראה שמה שנאמר בלשון שדרשו על אירוסין, זה כרמז למשפ', לומר שהתורה כולה נתנה לנו ממשה, אולם גילויים שלה מתגלים אצל אנשים שונים בצורות שונות ופסיקת הלכה שונה, אבל הכל ביסוד ממשה מסיני. לכן נאמר ברמז למשפ' כרמז לגילוי התורה דרך המשפ', לכן מובן שלכתחילה המצווה ללמד תורה הוא על האבא (“ולמדתם אתם את בניכם לדבר בם". דברים יא,יט) [מעבר לכך שהוא הכי קרוב אליו ויכול ללמדו תמיד], כיון שאצלו מתגלה התורה בענף שדרכו מתגלה במשפחתו. נראה שזהו שדרשו: 'אמר ריב"ל: כל המלמד את בן בנו תורה, מעלה עליו הכתוב כאילו קבלה מהר סיני. שנאמר: "והודעתם לבניך ולבני בניך", וסמיך ליה "יום אשר עמדת לפני ה' אלקיך בחורב" (דברים ד,י)' (קידושין ל,א), שהתורה מתגלה דרך המשפ', שבלימוד תורה שלהם מתגלה הענף שיוצא אליהם מסיני (שזהו תורה ממשה, ולא שח"ו יש שינוי דרך אנשים בדורות). [ביר' מובא מריב"ל בלשון שונה: ' … שכל מי שהוא שומע פרשה מבן בנו כאילו הוא שומעה מהר סיני. מ"ט? (דברים ד) "והודעתם לבניך ולבני בניך" וגו' "יום אשר עמדת לפני ה' אלקיך בחורב"' (יר' קידושין א,ז). שאין זה שונה, אלא בא לבטא שבתורה שמעבירים הלאה בדורות זה דרך הגילוי שלהם, ולכן גם כשהנכד מלמד תורה, זה גילוי של התורה שקשורה לגילוים]. אמנם לפעמים האדם משנה את מנהגיו והלכותיו בשל שעובר לקהילה אחרת, זהו גם "מורשה קהילת יעקב", שיש השפעה של הקהילה, אולם גם בזה נרמז מורשה כירושה (וכאירוסין כמו שמחובר לאשתו משורש נשמתו ['אמר רב יהודה אמר רב: ארבעים יום קודם יצירת הולד, בת קול יוצאת ואומרת: בת פלוני לפלוני' וכו'. סוטה ב,א], כך גם חיבורו לתורה זהו גילוי של הקשור לנשמתו), שמה שעבר והתחבר לקהילה הזו, זה משום שזה מתאים לגילוי נשמתו, וכהמשך הראוי למשפחתו בגילוי שאצלו. לכן אדם לומד דווקא במקום שרוצה בו: 'אמר רב: אין אדם לומד תורה אלא ממקום שלבו חפץ, שנאמר (תהלים א, ב) "כי אם בתורת ה' חפצו"' (ע"ז יט,א). מעבר לפשט שאם לא רוצה במקום אז לא ילמד כראוי, נראה גם שליבו חפץ כי מרגיש חיבור לעצמו, שזה גילוי של נשמתו שכאן זהו גילוי התורה שקשורה בו. (אולי זהו ההמשך, שמובא גם בשם רבא שאדם ילמד דווקא במקום שליבו חפץ, וממשיכים: 'ואמר רבא: בתחילה נקראת על שמו של הקדוש ברוך הוא, ולבסוף נקראת על שמו, שנאמר "בתורת ה' חפצו ובתורתו יהגה יומם ולילה". ואמר רבא: לעולם ילמד אדם תורה, ואחר כך יהגה, שנאמר "בתורת ה'” והדר "ובתורתו יהגה"' [שם]. שמעבר לפשט, נראה גם שיש כאן רמז שבתחילה כנגד החלק שנקרא ע"ש ה', בו גם נרמז שקודם ילמד, ואח"כ בחלק שנקרא על שמו גם נרמז שיהגה, כך שנראה כעין רמז שהתורה נתנה מסיני ולכן מה שעובר אליו נקרא של ה', אבל כשהוגה ומברר [את תורת ה'], שבזה מתגלה חלקו בתורה, הגילוי של נשמתו, אז מודגש כאילו זה שלו, שכאן מגלה את התורה שה' מסר אליו).