chiddush logo

קללת שמואל ע"י רב

נכתב על ידי יניב, 13/10/2020

 'שמואל וקרנא הוו יתבי אגודא דנהר מלכא. חזינהו למיא דקא דלו ועכירי. א"ל שמואל לקרנא: גברא רבה קאתי ממערבא, וחייש במעיה, וקא דלו מיא לאקבולי אפיה קמיה. זיל תהי ליה אקנקניה. אזל אשכחיה לרב. א"ל: מניין שאין כותבין תפילין אלא על גבי עור בהמה טהורה? א"ל: דכתיב (שמות יג, ט) "למען תהיה תורת ה' בפיך" מן המותר בפיך. ומניין לדם שהוא אדום? שנאמר (מלכים ב ג, כב) "ויראו מואב מנגד את המים אדומים כדם". מניין למילה שבאותו מקום? נאמר כאן "ערלתו" ונאמר להלן "ערלתו", מה להלן דבר שעושה פרי, אף כאן דבר שעושה פרי. אימא לבו, דכתיב (דברים י, טז) "ומלתם את ערלת לבבכם"? אימא אזנו, דכתיב (ירמיהו ו, י) "הנה ערלה אזנם"? דנין ערלתו תמה מערלתו תמה, ואין דנין ערלתו תמה מערלת שאינה תמה. א"ל מאי שמך? קרנא. א"ל: יהא רעוא דתיפוק ליה קרנא בעיניה. לסוף עייליה שמואל לביתיה, אוכליה נהמא דשערי וכסא דהרסנא ואשקייה שיכרא, ולא אחוי ליה בית הכסא כי היכי דלישתלשל. לייט רב ואמר: מאן דמצערן לא לוקמוה ליה בני. וכן הוה' (שבת קח,א). לכאורה הסיפור תמוה מאוד, וכי רב היה כ"ך אדם קשה, שקילל את קרנא ושמואל? בפשטות י"ל שכיון שהרגיש לא טוב, אין זה ראוי להפריע לו אותו זמן ולצערו. כיון שהם הפריעו לו, ואף גרמו לזלזול בו, שקרנא בדקו כאילו לא מאמין שהוא באמת ת"ח גדול, ושמואל גרם לו צער גדול, ולא הודיעו שזה לרפואתו, ולכן היה נראה כעין שבא לזלזל בו, לכן רב כעס והענישם (אולי אפילו רב לא ידע ששמואל הוא זה שבכוונה נתן לו לאכול ולשתות את אלו, אלא חשב שזה אולי המבשלת שרצתה לצערו, ולכן גם כשקילל לא הזכיר את שמואל אלא כללית קילל את מי שציערו). אלא שלכאורה מדוע אח"כ כשנרגע לא ביקש עליהם רחמים? אפשר שביקש אבל לא עזר והקללה התקיימה, ואפשר שכיון שיש בזה עניין של כבוד ת"ח, שאולי רבים ראו זאת, ולכן אין ברירה אלא להשאיר את הקללה בשביל כבוד התורה. ובפרט שרב לא קיללו שלא יהיו לו ילדים, אלא לא בנים (ואכן היו לשמואל בנות. אלא שבבנים יש חשיבות, ולכן רב היה מכבד את שמואל כתיקון לקללתו [ב"ק פ,ב. ועוד], כעין לעמעם את צער הקללה, כתיקון). מילא קרנא קולל כעין שמו, אולם מדוע שמואל קולל דווקא שלא יהיו לו בנים? אולי אפשר ששמואל ציערו בכך שלא הראה לו איפה השרותים, וממילא לא יכל לעשות צרכיו, גדולים וקטנים, ונאמר על עשיית שתן: 'ת"ר: שני נקבים יש בו באדם, אחד מוציא שתן ואחד מוציא שכבת זרע, ואין בין זה לזה אלא כקליפת השום. בשעה שאדם נצרך, אם נקבו זה לתוך זה נמצא עקר. אמר ר"ל: מאי דכתיב (דברים ז, יד) "לא יהיה בך עקר ועקרה ובבהמתך"? אימתי לא יהיה בך עקר, בזמן שבבהמתך. אמר רבי יהושע בן לוי: לא יהיה בך עקר מן התלמידים, ועקרה שלא תהא תפלתך עקורה לפני המקום, אימתי? בזמן שאתה משים עצמך כבהמה' (בכורות מד,ב). יוצא שהמתאפק מלהשתין מסתכן בעקרות. בנוסף, מי שלא מתאפק תפילתו נשמעת שיהיו לו בנים ('שלא תהא תפלתך עקורה כו' – וכשתתפלל על בנים תהא נשמעת תפלתך. כבהמה – שלא תמתין מלהטיל מים'. רש"י שם). לכן רב העניש את שמואל כעין מה שעשה לו, שסיכנו בעקרות, וכן זה קשור לתפילה על בנים (שנראה שדרש ריב"ל שכיון שזה קשור באי עקרות, לכן זכות זו משפיע לתפילה שיהיו לו בנים [ואת עקר דרש שלא יהיה עקר מתלמידים, ולכן זה מתבטא דווקא בבנים שלומדים תורה]). אולי גם ציערו בהקשר לכך שבא מהדרך הארוכה, והרי על דרך נאמר שהיא: 'ממעטת פריה ורביה' (ב"ר לט,יא). לכן על שציערו בבואו מדרך ארוכה, קיללו במה שנעשה בעקבות הדרך. (אמנם לכאורה מדובר על דרך יבשתית, שהיא קשה, ולא על שיט בספינה, אולם כיון שהים היה קשה עד שנעשה לו חולי, נראה שבזה זהו כמו דרך יבשתית) [ובתורה זה נרמז בהקשר ל”לך לך”, ושם הברכה שיהיה לו זרע זה בן (יצחק), ולכן גילה זאת רב בבנים]. אולי אפשר שכיון שציערו אז קללו בדבר הקשור בשם, שלכן את קרנא קילל בלשון קרן, כך גם את שמואל קילל בקשר לשם, אולם לא ע"פ שמו של שמואל (שהרי בשמו יש שם ה'), אלא ע"פ שמו של רב, שמו המקורי הוא אבא בר אייבו. לכן קילל את שמואל בעניין של אבא, שלא יהיה אבא כיון שימותו ילדיו (ושמו רב, כרומז שמלמד, ולכן קיללו דווקא בבנים). אולי קיללו בבנים, כיון שרב ירד לבבל כדי ללמד תורה, והרי נאמר על לימוד תורה שהרב הוא כאב והתלמידים כבנים: '"לבניך" – אלו תלמידיך. וכן אתה מוצא בכל מקום, שהתלמידים קרויים בנים, שנאמר "בנים אתם לה' אלקיכם", ואומר (מלכים ב ב) "ויצאו בני הנביאים", וכי בני הנביאים היו? והלא תלמידים היו? - אלא מכאן לתלמידים שהם קרוים בנים. וכן אתה מוצא בחזקיהו מלך יהודה, שלימד כל התורה כולה לישראל, וקראם בנים, שנאמר (דברי הימים ב כט) "בני עתה אל תשולו". וכשם שהתלמידים קרוים בנים, כך הרב קרוי אב, שנאמר (מלכים ב ב) "ואלישע רואה, והוא מצעק: אבי אבי רכב ישראל ופרשיו! ולא ראהו עוד". ואומר (מלכים ב יג) "ואלישע חלה את חוליו אשר ימות בו, ויבוא אליו מלך ישראל, ויבך ויפל על פניו, ויאמר אבי אבי"' (ספרי. דברים ו,ז). ,ממילא יוצא שיש גילוי של בנים כאן, ובנוסף, רב ירד מא"י לבבל, שזה קשור להפחתה בחיים: 'אמרו ליה לר' יוחנן: איכא סבי בבבל. תמה ואמר: (דברים יא, כא) "למען ירבו ימיכם וימי בניכם על האדמה" כתיב. אבל בחוצה לארץ לא! כיון דאמרי ליה: מקדמי ומחשכי לבי כנישתא. אמר: היינו דאהני להו, כדאמר ר' יהושע בן לוי לבניה: קדימו וחשיכו ועיילו לבי כנישתא, כי היכי דתורכו חיי' (ברכות ח,א). יוצא שהירידה לבבל יש בה משום הפחתה בחיים לאדם ובניו (“למען ירבו ימיכם וימי בניכם"), אלא שדבקות בביהכ"נ ובביהמ"ד משפיע לאריכות ימים. ממילא כאן אצל רב שירד לבבל יש קשר להפחתה בחיים, וזכות לאריכות חיים ע"י התורה שילמד, אולם שמואל שכעין גרם לצער, כעין פגיעה בכבוד תורתו של רב, ולכן נשאר כעונש הפחתה בחיים, ובגילוי במיוחד בבנים, כיון שהרב הוא כעין אב לתלמידים שהם כבנים, ולכן שמואל ביחס לרב (שהיה גדול ממנו) הוא נחשב בתלמיד, כבן, ולכן העונש מתגלה בעניין של אי חיות לבנים. אולי גם רב קילל כעין המשך לקללת קרנא, שראה במעשיו של שמואל כעין המשך מעשיו של קרנא (וזה היה נכון, שהרי שמואל הוא שלח את קרנא). קרנא שאלו שלוש שאלות, בשאלה הראשונה התשובה קשורה ללימוד מהפס' שבפשט הכוונה שילמד תורה בפיו (אלא שלמדו גם שהתפילין מהמותר לאכול בפיו), והרי עיקר מצות לימוד תורה הוא לבנים "ולמדתם אתם את בניכם לדבר בם" וגו' (דברים יא,יט), כך שקשור לבנים (גם בסמוך לפס' של תפילין נאמר "והגדת לבנך" וגו', כך שיש כעין קשר בסמיכות לבנים). שתי השאלות השניות קשורות למילה ולדם נידה, כך ששניהם קשורות ברמז להולדה (ואף הלימוד הוא 'דבר שעשה פרי'). לכן רב ראה בזה המשך הזלזול של קרנא (ואף חמור יותר), ולכן קיללו באי בנים כעין בשל המשך לביזוי בשאלות ששאלוהו. אולי אפשר ששמואל האכילו לחם שעורים ו'כסא דהרסנא' והשקה אותו שכר, והרי כסא דהרסנא זהו 'כסא דהרסנא – דגים קטנים מטוגנים בשמן קרביהן ובקמח' (רש"י. שבת קיח,ב). ונאמר על דגים קטנים: 'שדגים קטנים מפרין ומרבין' וכו' (ברכות מ,א), לכן הענישו באי בנים, היפך ממעלתם של הדגים הקטנים שגורמים לפו"ר. אולי גם רב ראה בזה גרימת צער שגורמת לו מניעה מללמוד תורה, או שגורם לזלזול בו, שזה גורם שאחרים לא יבואו ללמוד אצלו, ונאמר: 'ת"ר בעון נדרים בנים מתים, דברי ר"א בר"ש. ר' יהודה הנשיא אומר: בעון ביטול תורה' (שבת לב,ב). לכן הענישו באי בנים, כעונש למה שגורם (ומצוות ת”ת זה לבנים, ולכן העונש דווקא שלא יהיו לו בנים). אולי כיון ששמואל הכניסו לביתו, והרי הבית הוא של בני הזוג שמביאים ילדים (ואף האשה מכונה בית [שבת קיח,ב]), ושם צערו, לכן הענישו בהקשר לבנים (ודווקא בנים ולא בנות, כדי שלא יפסק זרעו. ועוד שאדם שמח יותר בבנים, ולכן כנגד צערו קיללו בבנים). אולי גם בשל שצערו במעיו, אז קיללו בדומה שלא יהיו לו בנים, כעין רמז לנאמר "ויאמר ה' לה שני גוים בבטנך ושני לאמים ממעיך יפרדו" (בראשית כה,כג). שלרבקה היה צער מהבנים, וזה נאמר כעין שנמצא במעיים. לכן על ששמואל ציערו במעיים, קיללו שלא יהיו לו בנים. (אולי אף רמז ששמואל בגימטריה 377 ועשו בגימטריה 376, כעין שעשו חטא שבז לבכורה ומכר ליעקב בעד אכילתו, כך גם שמואל בעיני רב, כעין בז למעלתו של רב [שהוא גדול ממנו, כעין בכור] באכילה, ולכן זה חטא שקרוב כביכול לעשייתו של עשו [ולכן מתגלה בקירוב בגימטריה של שמו], ולכן קישר לריב של יעקב ועשו עוד מהבטן). אולי גם רב נחשב כאחרון התנאים ('רב תנא הוא ופליג'. עירובין נ,ב ועוד), לכן כעין רמז ששמואל פגע במי שאין אחריו ממשיך בתורה כמותו, ולכן עונשו שלא יהיו לו בנים, שהם ההמשך שלומדים תורה. אולי גם כעין רמז שאצל אברהם התבשרו שיוולד להם בן בזמן שהכניסו אורחים כראוי, ולעומת זאת שמואל הכניס את רב אבל ציערו, שלא הכניסו כראוי, ולכן עונשו הוא ההיפך, שלא יהיו לו בנים (וזה דווקא בנים, כמו שרצו בן שימשיך דרכם, ובפרט למ”ד שהיתה לאברהם בת [ב”ב טז,ב], אז נולדה לו בת שלא בהקשר של הכנסת האורחים). אולי רב עצמו משושלת דוד המלך (שר' חייא היה דודו משני הצדדים, ועל ר"ח נאמר שהוא 'רבי חייה רבה מבני שפטיה בן אביטל'. יר' תענית ד,ב [וכן ב"ר צח,ח]) או 'משמעי אחי דוד' (כתובות סב,ב) [בפשטות זה מחלוקת בבלי ויר'. אולם אפשר שאמנם ר"ח היה מיוחס גם לשפטיה, אלא שעבר בדורות גם דרך נשים, לכן מצד אחד הוא קשור לשפטיה, ומצד שני אינו נחשב כשושלת החשובה ממנו, ולכן הבבלי מדגיש שמעלתו היתה דרך שמעי אחי דוד, שממנו זה דרך הבנים, לעומת רבי שהיה צאצא ישיר דרך בנים עד שפטיה. לפי זה אפשר להבין שביר' מובא קודם 'הלל מן דדוד', והרי גם ר"ח מדוד, אז למה נאמר פעם כך ופעם כך? אלא שזה ישירות ולכן נחשב כעיקר דוד, ור"ח לא ישירות ולכן לא הדגישו את דוד (ובכתובות מופיע שרבי בא 'משפטיה בן אביטל', והרי רבי צאצא של הלל, כך שאם נחברם יצא ששניהם (רבי ור"ח) משפטיה, וכאן נקרא ע"ש דוד וכאן לא, וי"ל שזה משום היותו צאצא ישיר דרך בנים או שלא]. בכ"א הוא מזרע רות. והנה מדוע נענשו אלימלך ובניו? 'והא תניא: בשעת דבר כנס רגליך, בשעת רעב פזר רגליך. ולמה נענש? לפי שהפיל לבן של ישראל. לבליוטס של מלך שהיה שרוי במדינה, והיו בני המדינה בטוחים עליו, ואמר שאם תבא שנת בצורת שיכול לפרנס המדינה עשר שנים. וכיון שבאת שנת בצורת, היתה שפחתו עומדת בסירקי וקופתה בידיה. כך אלימלך מגדולי הדור ומפרנסי הדור היה, וכיון שבאו שני רעבון אמר: עכשו יהיו כל ישראל מסובין בקופתן על פתחי, וזה בא בקופתו וזה בא בכפיפו. מה עשה? עמד וברח מפניהם, הדא גרמא ליה שנאמר "וילך איש מבית לחם"' (ילקו"ש נ"ך רמז תקצח). הרי שחטאם היה שנמנעו מלעשות חסד. [וכן להיפך, בועז זכה לבן בעקבות החסד שעשה לרות, שדאג לה ולכן גם נשאה, והוליד ממנה בן (שממנו דוד)]. בנוסף חטאו בירידתם מהארץ: 'וכן היה ר"ש בן יוחאי אומר: אלימלך מחלון וכליון גדולי הדור היו, ופרנסי הדור היו. ומפני מה נענש? מפני שיצאו מארץ לחוצה לארץ. שנאמר (רות א, יט) "ותהם כל העיר עליהן ותאמרנה הזאת נעמי". מאי "הזאת נעמי”? א"ר יצחק: אמרו: חזיתם נעמי שיצאת מארץ לחו"ל מה עלתה לה?' (ב"ב צא,א). לכן רב שבא מצאצאי רות, כיון ששמואל לא הכניסו כראוי לאורח, זה נדמה לו כמו בזמן ירידת אלימלך ובניו לחו"ל, שלא דאגו לנצרכים (ובפרט ששמואל יושב בחו"ל, ולכן ראוי ליפגע בהיותו בחו”ל. ואף כמו שיצא שהם פגעו שלא יהיה לעניים אוכל, כך גם שמואל פגע בו בעניין אוכל), ורב ושמואל היו גדולי הדור, כמו שאלימלך ובניו היו חשובי הדור. לכן קיללו בבנים, כמו שמתו בני אלימלך (ולא רצה לקללו שיקצרו ימיו, בשל מעלת תורתו, שהיה גדול דור).

להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן
חולק? מסכים? יש לך מה להוסיף? חווה דעתך על החידוש!
דיונים - תשובות ותגובות (0)
טרם נערך דיון סביב חידוש זה
ציורים לפרשת שבוע