"בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ” (בראשית א,א). '"בְּרֵאשִׁית בָּרָא" – אין המקרא הזה אומר אלא דרשני, כמו שדרשוהו רבותינו ז"ל: בשביל התורה שנקראת (משלי ח כב) "רֵאשִׁית דַּרְכּוֹ", ובשביל ישראל שנקראו (ירמיהו ב ג) "רֵאשִׁית תבואתו"' (רש”י). רש”י מביא מחז”ל שדרשו את ה-ב' כביטוי בשביל, בשביל תורה ובנ”י שנקראו ראשית. נראה גם שבכוונה נאמר בדרשה מ-ב' כדי לדרוש שני דברים, שאלו תורה ובנ”י. כמו כן נראה "ברא-שית” ברא בשביל גילוי של שש (בארמית 'שית') שזהו רמז לחיבור תורה ובנ”י, שזהו ששה סדרי משנה – התושב”ע. שזהו מטרת העולם לגלות את רצון ה' בעולם ע”י בנ”י, שזה נעשה ע”י התשוב”ע. נראה שעניין הבריאה קשור בסיפור בגמ' על דוד והתהום: 'אמר ליה רב חסדא לההוא מדרבנן דהוי קמסדר אגדתא קמיה. א"ל: שמיע לך הני חמש עשרה מעלות כנגד מי אמרם דוד? א"ל: הכי אמר רבי יוחנן: … הכי אתמר: בשעה שכרה דוד שיתין, קפא תהומא ובעא למשטפא עלמא. אמר דוד: מי איכא דידע אי שרי למכתב שם אחספא ונשדיה בתהומא ומנח? ליכא דקאמר ליה מידי. אמר דוד: כל דידע למימר ואינו אומר יחנק בגרונו. נשא אחיתופל ק"ו בעצמו, ומה לעשות שלום בין איש לאשתו אמרה תורה שמי שנכתב בקדושה ימחה על המים, לעשות שלום לכל העולם כולו על אחת כמה וכמה. אמר ליה: שרי. כתב שם אחספא, ושדי לתהומא, ונחית תהומא שיתסר אלפי גרמידי. כי חזי דנחית טובא, אמר כמה דמידלי טפי מירטב עלמא. אמר חמש עשרה מעלות, ואסקיה חמיסר אלפי גרמידי, ואוקמיה באלפי גרמידי' (סוכה נג,א-ב). מה העניין דווקא ב-15? ובכלל מה בא לומר הסיפור הזה? נראה שכשדוד כרת את שיתין, זה בעצם כשבא להכין לקראת בניית המקדש. בבניית המקדש יש מעלה מיוחדת, שאנו עושים כעין דימוי לבריאה שה' עשה (שאנו עכשיו כעין בונים עולם קדוש). ויותר מזה יש במעשינו כעין מעלה גדולה יותר ממה שה' ברא את העולם, שכשה' ברא הוא אמר תשעה פעמים "ויאמר" (המאמר העשירי הוא "בראשית") ולכן כנגדו נאמרו 18 פעם "כאשר ציוה ה' את משה", שה' ברא ב"יד" (“אף ידי יסדה ארץ") והמקדש נבנה בשתי ידים (“מקדש ה' כוננו ידיך") [ראה ב'תורת השבת והמועד' 'שבת בראשית ושבת דורות' למרן פאר הדור הרה”ג שלמה גורן זצוק”ל זיע”א]. לכן נראה שעכשיו כשדוד בא לבנות, עלתה מידת הדין וטענה האם זה ראוי שדוד יבנה, שבזה כעין עשיה יותר ממה שה' ברא את העולם, שמא זה כפגיעה במעשה ה', ולכן עמד התהום להציף, כאמירה שאם כך שיחזור העולם להיות כמו בבראשית, שהכל חרב ו"ורוח אלקים מרחפת על פני המים" (בראשית א,ב). לכן שאל דוד האם מותר להשליח חרס עם שם ה', כאמירה שאנו מייצגים לגמרי את ה' ואין בזה פגם נגד ה' ח"ו. [אלא זהו השלמת מעשה ה', שה' נתן לנו להשלים. לכן שם ה' בחרס אותיות 'חסר', שאנו באים להשלים את החסרון בגילוי ה' בעולם] (אמנם היו משכנים גם קודם, אולם כאן זה במקום בריאת העולם, במקום המקדש, ולכן חמור יותר). מי שנשא ק"ו היה אחיתופל, שבשמו רמז לאח וטפל, לומר שאנו באים בשם ה' ולכן בזה קשורים כעין אח, אולם בוודאי שאנו טפלים לגמרי לה'. הק"ו הוא מאיש ואשה, מעבר לפשט שזהו ק"ו, נראה שרומז שבאו לדמות לחיבור איש ואשה שהם קשורים זה בזה, כך גם זה דימוי לה' (האיש) ובנ"י (האשה), שבאים להשלים ביניהם, שכך כאן באים להראות על שלום בין בנ"י לה', ולא שח"ו יש פגם, וממילא לכן אנו יחד עם ה' ולא ח"ו במקום. 'דריש ר"ע: איש ואשה, זכו שכינה ביניהן, לא זכו אש אוכלתן' (סוטה יז,א). כך באו נגד מידת הדין, שהיא נרמזת באש (כאש מכלה בדין), ואומרים שהשכינה אתנו, שבניית המקדש זהו בשביל השכינה בעולם, שזהו השלמה של מעשה ה' בבריאה, שזהו רצון ה', שתהיה השראת שכינה. והשכינה נרמזת בשם י'ה (שבאיש ואשה), ולכן היה צריך להשלים אח"כ ב-15 שיר המעלות לבטא את השכינה שנגלת על ידנו. שאז המים עלו, כרמז לתורה וקדושה (שהתורה נמשלה למים), וחסר מעלה אחת עד האדמה, כרמז שעדיין אין זהו השלמות, אלא היא תהיה לעתיד לבא בגאולה השלמה (במקדש העתידי שירד משמים), אבל גם עכשיו כשהיא חסרה עדיין זה משפיע לעולם (שמרטיב את העולם). (לכן זהו 15 מעלות במקדש שמבטא את עניינו של המקדש, והוא בין עזרת ישראל לעזרת נשים, כרמז למטרתם של בנ"י לתקן את העולם, וזה קשור לשמחת בית השואבה, שהלוים היו עומדים ושרים שם, כיון שקשור למים ולשירת דוד ["שיר המעלות”]). גם נראה ש'איש אשה' בגימטריה 'תי זר', שבאו לרמז שעכשיו באים לבנות את המקדש שיעמוד 'תי' שנים, והוא אינו 'זר' (לשון זרות) ח"ו לה', אלא הוא 'זר' מלשון כתר לה'. עוד נראה שהיה דוד צריך להעלות 15 אלפי גרמידי, כרמז שכל העולם כולו לא נברא אלא לעבודת ה', ונאמר "ועתה ישראל מה ה' אלקיך שאל מעמך כי אם ליראה את ה' אלקיך ללכת בכל דרכיו ולאהבה אתו ולעבד את ה' אלקיך בכל לבבך ובכל נפשך" (דברים י,יב). העולם עומד על שלושה דברים: 'שמעון הצדיק היה משירי כנסת הגדולה. הוא היה אומר: על שלשה דברים העולם עומד: על התורה, ועל העבודה ועל גמילות חסדים' (אבות א,ב). לכן המקדש שהוא 'העבודה' הוא אחד משלושה, לכן "מה" (45) חלקי 3 זהו 15. לכן לביטוי תיקון העולם שבמקדש היה צריך לגלות 15 מעלות במקדש ובשירה (“שיר המעלות") בשביל קיום העולם (שהמים יעלו ויוכלו להשתמש בהם). עוד נראה שהעולם נברא בעשרה מאמרות, בל"ה מלאכות של הקב"ה (ראה בדברי מרן שר התורה הגר”ש גורן זצוק”ל זיע”א ב'תורת השבת והמועד' שם), ולכן אם המקדש הוא כעין כפול מבריאת העולם, אז זהו כעין 20 שמתגלה בגילוי המקדש, וזה קשור לפעמיים שקיבלנו את הלוחות (שהמקדש בא להשלים את הפגם שנעשה בעקבות העגל, שלפניו היה העולם מקודש כעין מקדש) שבהם עשרה דברות, ולכן כעין 20, ועדיין חסרים 15 כדי לגלות כנגד ל"ה המלאכות של ה', שאנו באים לקדשם בגילוי בעולם. לכן אמר 15 שיר המעלות, להשלים לל"ה (ובחרס היה רשום שם ה', ששם ה' הויה הוא בן 4 אותיות, ולכן משלים גם לל"ט מלאכות שאצלנו בשבת). או שהמקדש קשור בי"ח ציווים (כנגד ט' "ויאמר"), לכן עכשיו אמר 15 שיר המעלות, ולזה מצטרף (מראש, שלכן לא ירד יותר מראש) עוד 3, שזהו האבות, שהם היוו את הבסיס לתיקון העולם. או שהיו כעין 3 סוגי מעלות של משכנים, שהיה של משה במדבר (ועם השכינה בדרגה שהיה אז המשך מתן תורה), היה משכן אהל שהוקם בארץ (שבחיבור לארץ זהו מעלה אחרת מהמדבר), והיה משכן שהיה חצי בניין חצי אהל. (או שהיו משכנים שהארון היה בהם, והיו שהארון לא היה בהם, וממיילא זהו שני סוגים, בנוסף לסוג במדבר שה' היה מדבר עם משה מעל הארון). לכן כבר נעשו שלושה מעלות משכנים, ולכן לא ירד אלא דווקא שיצטרך להעלות 15, כיון שעוד 3 כבר הוקבעו מראש. (או כנגד 3 מקדשים שיעמדו אח”כ. ומה שירדו המים ודוד היה צריך להעלותם, זהו כביטוי שיוכיח האם הוא ראוי להקים את היסודות שלהם. או שיש כח של השבתות שאנו קשורים לבריאה של ה' בבראשית, ויש 3 עניינים בשבתות [בראשית, מצרים והמשכן. ראה ב'תורת השבת והמועד'] לכן מתגלה בכח 3, ולכן היה צריך להעלות רק 15). עוד נראה שבא לבטא שמקים מקדש בשביל יראת ה', שבמקדש יש להיות בכובד ראש, וזה בא להדגיש את מלכות ה' שברא את העולם. לכן היה צריך לבטא 15 כנגד השם י'ה שמבטא יראה ובריאת העולם ע"י ה': "שירו לאלקים זמרו שמו סלו לרכב בערבות בי'ה שמו ועלזו לפניו” (תהלים סח,ה). 'בשם י"ה שהוא ל' יראה' (רש”י) 'בי'ה שמו – סולו אותו בי'ה, שהוא שמו מורה עליו שהוא בורא העולם וסבת היותו' (רד”ק). גם השם י'ה מרמז על חסרון בגילוי שם ה' בעולם עד מחיית עמלק: '… נשבע הקב"ה שאין שמו שלם ואין כסאו שלם, עד שימחה שמו של עמלק כולו, וכשימחה שמו יהי' השם שלם והכסא שלם' וכו' (רש"י. שמות יז,טז). לכן בא דוד לבטא שהוא בא לא ח"ו נגד הבריאה של ה', אלא להשלימה, לגלות שם ה' בעולם ע"י כסאו שמתגלה בירושלים. לכן היה עליו לומר "שיר המעלות" (שבזה מבטא את גילוי שם ה' בעולם, שמהללו בקול גדול) בגילוי של 15 כנגד השם י'ה. במאמרות נאמרו תשעה "ויאמר", שהעשירי ("בראשית") כעין נסתר, ולכן גם בציווים נאמרו י"ח פעמים כנגד זה. נראה שהבריאה זהו היסוד, ואנו באים להשלים בקדושה. לכן נסתר העשירי ב"בראשית" שמרמז על בנ"י והתורה, שהם המיועדים להמשיך את הבריאה לשלמות (שאז זהו נרמז ב-10 רמז לשלמות), לכן בנתיים העולם עדיין רק נולד אבל לא שלם (לכן 9 כרמז ללידה, אבל אין גילוי של דבר ה' בשלמות של עשר, שלכן מסתתר ביסוד "בראשית”). כשאנו באים לבנות את המקדש, זהו ההתפרטות של הבריאה, של רצון ה', ההמשך המתפרט ומתקן את העולם (שמגלה את שם ה' בעולם). לכן חסר כביכול 2 כדי להגיע לעשרים (שהוא כפול מ-10), כרמז שיש כאן גילוי של התורה ובנ"י (שזהו 2. כמו הי”ח ציווים למשה, שזהו ציוי לבנ”י בתורה), כמו שמסתתר ב"בראשית" (בשביל בנ”י והתורה), שאנו מביאים את חיות לעולם, את הקדושה, לכן זהו ח"י רמז לחיות שזהו הקדושה בעולם שאנו מביאים אותה, ומתקנים את העולם לחיים (שצדיקים נקראים חיים, ורשעים מתים). כמו שבעולם הטבעי יש 3 שותפים בלידה: 'תנו רבנן: שלשה שותפין יש באדם: הקב"ה ואביו ואמו' וכו' (נידה לא,א), שההורים זהו הטבעי, וה' זהו החלק הרוחני. כך בעולם כביכול אנו שותפים לה', שהוא ברא את הטבע בבריאה, ואנו משלימים (בכעין כפול כמו אבא ואמא [כמו שנשא אחיתופל ק"ו מאיש ואשה]) ע"י שמגלים את שם ה' בעולם, ששיאו במקדש שדרכו כל העולם כולו מתעלה. כיום שאין לנו מקדש אנו מקדשים ע"י תורה ומצוות ומעשים טובים, וכדימוי וקשר למקדש אנו מתפללים וקוראים קרבנות. יהי רצון שיבנה ביהמק"ד במהרה בימנו וכל העולם כולו יתוקן במלכות שד'י, בבי"א.