"ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר כפת תמרים וענף עץ עבת וערבי נחל ושמחתם לפני ה' אלקיכם שבעת ימים" (ויקרא כג,מ). 'ד"א "וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן" הה"ד (תהלים קב, יח): "פנה אל תפלת הערער" וגו', שנצחו ישראל בדין, ונמחלו עונותיהם, והן אומרין נצחו ישראל, שנאמר (ש"א טו, כט) "וגם נצח ישראל לא ישקר ולא ינחם". הוא שדוד אומר לישראל, אם קיימתם מצות לולב שנקרא נעים, שנאמר "נעימות בימינך נצח", הרי אתה מבושר שנצחת לאומות העולם, שנאמר "וגם נצח ישראל". לפיכך משה מזהיר לישראל ואומר להם "ולקחתם לכם"' (ויק"ר ל,ג). מדוע ע"י מצוות לולב אנו מבושרים שמנצחים את אומות העולם? בפשטות משמע שזה קשור למחילה על העוונות, וממילא אין לגוים כח לפגוע בנו, וזהו שישראל מנצחים. דבר זה קשור לדרשה בהמשך (סימן ז) שבלולב זהו סיום הכפרה וראשון לחשבון עוונות (להסבר עמוק של העניין של סיום הכפרה בסוכות, ראה ב'מועדי ישראל' תשרי 'ראשון לחשבון עוונות', למרן גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן שליט"א). אולם נראה יותר מזה, שכח הגוים נגדנו קשור לטומאת עמלק (ולכן לעתיד ימחה עמלק, וגם לא יהיו יותר מלחמות), שלכן מזהים את החורבן עם עמלק: 'ורבנן אמרי: ייזכר להם מה שעשו בבית המקדש' (תנחומא "כי תצא" סימן ט), 'שהחריב ירושלים' (שם,יא). שנחשב להם, כיון שכח טומאת הגוים נגדנו קשור אליהם (שהם שיא הטומאה, וכן הם הראשונים שיצאו לילחם עם ישראל). שהם 'עמלק – עם שבא ללוק דמן של ישראל ככלב' (שם,ט), הם המהות של שנאת ישראל והפגיעה בנו. לכן נראה שנרמז בשמות ארבעת המינים בתחילתם: “פרי עץ הדר כפת תמרים וענף עץ עבת וערבי נחל” אותיות פ,כ,ע,ע בגימטריה ר”מ. שזה גימטריה של עמלק. כמו שמובא בחסידות (ביהודי הקדוש), שהלחימה בעמלק היא דרך הלחימה במידת הגאוה (רם=גבוהה). לכן נראה שבארבעת המינים אנו מבטלים את עצמנו כלפי ה', שמראים שכל כולנו זה לה': 'רבי מני פתח: (תהלים לה, י): "כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך". לא נאמר פסוק זה אלא בשביל לולב: השדרה של לולב דומה לשדרה של אדם, וההדס דומה לעין, וערבה דומה לפה, והאתרוג דומה ללב. אמר דוד: אין בכל האיברים גדול מאלו, שהן שקולין כנגד כל הגוף, הוי "כל עצמותי תאמרנה"' (ויק"ר ל,יד). שאנו מבטלים את עצמנו לגמרי כלפי ה', בענוה גמורה, וביטול הגאוה כליל, ובכך פוגעים בכח עמלק. ממילא לכן אנו מנצחים את הגוים בעקבות כך. (אולי לכן יש ארבעת המינים, שהמספר 4 רומז לשם עמלק שבו 4 אותיות, ומצד שני רומז לשם הויה שהוא 4 אותיות, שנפגם בשל עמלק [רש"י. שמות יז,טז], ואנו באים ומכריזים על שלמות הקדושה בעולם, על שלמות גילוי ה', ולכן כעין שלמות שם הויה, כמו לעתיד כשימחה עמלק, שזהו נגד עמלק). דבר זה מתגלה בסוכות, שבו אנו בסוכה תחת כנפי השכינה, לבטא עולם מתוקן, שהתרחקנו מהעוונות, וכך כעין עולם מתוקן, וממילא זהו כלעתיד שאז ימחה שם עמלק מהעולם. נראה רמז לזה שעמלק נלחם בעקבות מות אהרן, כשבטלו העננים: "וישמע הכנעני מלך ערד ישב הנגב כי בא ישראל דרך האתרים וילחם בישראל וישב ממנו שבי” (במדבר כא,א). '"וישמע הכנעני" – שמע שמת אהרן ונסתלקו ענני כבוד וכו', כדאיתא (בר"ה דף ג), ועמלק מעולם רצועת מרדות לישראל, מזומן בכל עת לפורענות. "יושב הנגב" – זה עמלק, שנאמר (במדבר יג) "עמלק יושב בארץ הנגב". ושנה את לשונו לדבר בל' כנען, כדי שיהיו ישראל מתפללים להקב"ה לתת כנענים בידם, והם אינם כנענים. ראו ישראל לבושיהם כלבושי עמלקים, ולשונם לשון כנען, אמרו נתפלל סתם, שנאמר "אם נתון תתן את העם הזה בידי"' (רש"י). הרי שעמלק בא בעקבות הסתלקות העננים, והתחפש לכנעני, ובנ"י לא ידעו ולכן התפללו נגד הגוי הזה בכללי. כך שנראה רמז שבסוכות שהם כנגד ענני הכבוד, יש כח לגבור על עמלק (שלכן עמלק העיז רק כשראה שהעננים הסתלקו), וזה חל דרכו על כולם (כמו שנראו כעם אחר, וכן התפללו "העם הזה" בלי פרוט על איזה עם הוא). כך בזמן סוכות יש כח נגד עמלק, וזה מתגלה בלולב שרומז על התבטלות האדם כלפי ה', וממילא נגד עמלק שהוא ההיפך מזה ("ולא ירא אלקים". דברים כה,יח). בסוכות כסיום ימי הדין שבהם מתגלה יראת ה' ('אמר רב אחא: [תהלים קל, ד]: "כי עמך הסליחה", מר"ה הסליחה ממתנת אצלך. כל כך למה? "למען תורא" בשביל ליתן אימתך על בריותיך'. ויק"ר ל,ז) באים בסוכות ומתחזקים בזה על עמלק שיש בו חסרון ביראת ה'. עמלק תקף בהיותנו "עיף ויגע" (דברים שם), באים בסוכות שמתגברים במעשים, ההיפך מעייפות, ומתגברים על עמלק. בלולב אנו מתאגדים שזהו '… אמר הקדוש ברוך הוא: יוקשרו כולם אגודה אחת, והן מכפרין אלו על אלו. ואם עשיתם כך, אותה שעה אני מתעלה, הה"ד (עמוס ט, ו): "הבונה בשמים מעלותיו". ואימתי הוא מתעלה? כשהן עשויין אגודה אחת, שנאמר "ואגודתו על ארץ יסדה"' וכו' (ויק"ר ל,יב). ה' מתעלה באיגוד שבלולב (שמרמז עלינו, ומשפיע לאחדות), וממילא זהו ההיפך מעמלק שהוא פגיעה בגילוי שם ה'. לכן בלולב מתגברים על אומות העולם שנגדנו. (גם סוכות קשור לא"י [ראה ב'לזמן הזה' תשרי 'סוכות וא"י', למרן גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן שליט"א], וכן ארבעת המינים קשורים לא"י ['רוב מציאותם בארץ ישראל בעת ההיא'. מורה נבוכים ג,מג], לכן בהם פוגעים בכח עמלק, שזה קשור לכח א"י, שלכן "והיה בהניח ה' אלקיך לך מכל איביך מסביב בארץ אשר ה' אלקיך נתן לך נחלה לרשתה תמחה את זכר עמלק מתחת השמים לא תשכח" [דברים כה,יט], המצוה למחות את עמלק היא תמידית, אולם נראה שנרמז שדווקא בא"י, לאחר שיושבים בנחת מאויבים, אז יש כח למחות את שורש כח האויבים, שזהו עמלק, לכן אז במיוחד חלה החובה לצאת לילחם בעמלק. לכן בכח לולב בסוכות פוגעים בכח עמלק שמשפיע כח לאויבנו). כמו כן, הלולב מרמז על הקב"ה (ויק"ר ל,ט), שזהו כגילוי שם ה' בעולם, להיפך מעמלק שפוגע בגילוי שם ה' בעולם, לכן זה פועל נגדו, ופועל נגד כל הגוים שנגדנו, שבעצם זה נגד ה', נגד גילוי רצון ה' בעולם ('… אמר משה: רבון העולמים, אם היינו ערלים או עובדי עבודת כוכבים או כופרי מצות, לא היו שונאין אותנו, ואינן רודפין אחרינו אלא בשביל תורה ומצות שנתת לנו, הלכך הנקמה שלך "לתת נקמת ה' במדין"'. במדבר רבה כב,כ). לכן בלולב יש כח נצחון על עמלק ואויבי ישראל.