והגית בו – פרשת וזאת הברכה

לג,א-כה: וְזֹאת הַבְּרָכָה, אֲשֶׁר בֵּרַךְ מֹשֶׁה אִישׁ הָאֱלֹהִים--אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל …  יַחַד שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל. יְחִי רְאוּבֵן, וְאַל-יָמֹת ... וּלְאָשֵׁר אָמַר, בָּרוּךְ מִבָּנִים אָשֵׁר: אחדות כלל הציבור מחייבת התייחסות לפרטים ולחלקים השונים של הציבור. כאשר משה מברך את 'בני ישראל' הוא מקבץ את כל השבטים (יחד שבטי ישראל) ופונה לכל שבט בנפרד, בגדול החל (ראובן) וסיים באשר.

לד,א-ד: לד,א-ד: וַיַּרְאֵהוּ יְהוָה אֶת-כָּל-הָאָרֶץ אֶת-הַגִּלְעָד, עַד-דָּן. וְאֵת, כָּל-נַפְתָּלִי, וְאֶת-אֶרֶץ אֶפְרַיִם, וּמְנַשֶּׁה; וְאֵת כָּל-אֶרֶץ יְהוּדָה, עַד הַיָּם הָאַחֲרוֹן. וְאֶת-הַנֶּגֶב, וְאֶת-הַכִּכָּר בִּקְעַת יְרֵחוֹ עִיר הַתְּמָרִים--עַד-צֹעַר. וַיֹּאמֶר יְהוָה אֵלָיו, זֹאת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב לֵאמֹר, לְזַרְעֲךָ, אֶתְּנֶנָּה; הֶרְאִיתִיךָ בְעֵינֶיךָ, וְשָׁמָּה לֹא תַעֲבֹר: טוב לאדם להסתפק במה שמצליח לראות בעיניו ולא לדרוש מעבר לכך. ה' מראה למשה 'את כל הארץ' (א) אשר נשבע 'לאברהם ליצחק וליעקב' (ד), והרי ה' נשבע לאבות הרבה מעבר לכך (לְזַרְעֲךָ, נָתַתִּי אֶת-הָאָרֶץ הַזֹּאת, מִנְּהַר מִצְרַיִם, עַד-הַנָּהָר הַגָּדֹל נְהַר-פְּרָת; בראשית טו,יח), אלא שמֵהַר נבו רואים רק עד דן ולא עד נהר פרת, ובכל זאת כתוב שה' הראה למשה את כל הארץ - 'הראיתיך בעיניך' (ד), מכאן שיש להסתפק במה שאתה מסוגל לראות או לממש, ולא לדרוש לממש גם מה שמעבר ליכולתך.

ניתן היה לחשוב שאין מנוס מלהסיק שגם לבני ישמעאל ולבני קטורה יש מקום בארץ הזאת, מדן ועד נהר פרת, ומהנגב ועד נהר מצרים, שהרי ההבטחה 'מנהר מצרים עד הנהר הגדול נהר פרת' נאמרה רק לאברהם ולזרעו (ולא ליצחק וליעקב), וגם ישמעאל וששת בני קטורה הם זרעו של אברהם. ניתן לפרוך רעיון זה בהבטחת ה' לאברהם: כִּי בְיִצְחָק, יִקָּרֵא לְךָ זָרַע (בראשית כא,יב), מכאן שארץ ישראל מובטחת רק לבני ישראל, מנהר מצרים ועד נהר פרת.

תם ונשלם ביאור "והגית בו", ערב שמיני עצרת תשפ"א.

היכונו לפירוש הבא, "וידעת היום".