"רְאֵה נָתַתִּי לְפָנֶיךָ הַיּוֹם אֶת הַחַיִּים וְאֶת הַטּוֹב... וּבָחַרְתָּ בַּחַיִּים לְמַעַן תִּחְיֶה אַתָּה וְזַרְעֶךָ. לְאַהֲבָה אֶת ה' אֱלֹקֶיךָ לִשְׁמֹעַ בְּקֹולוֹ וּלְדָבְקָה בוֹ כִּי הוּא חַיֶּיךָ וְאֹרֶךְ יָמֶיךָ"

(דברים ל, טו-כ)

בביאורו לפסוק טו: "רְאֵה נָתַתִּי לְפָנֶיךָ הַיּוֹם אֶת הַחַיִּים וְאֶת הַטּוֹב" - המציג את האפשרויות הניתנות לבחירת האדם, שואל ה"כלי יקר": "למה לא הקדים הטוב, שהרי על ידי מעשה הטוב יזכה לחיים"?

לכאורה, סדר הדברים היה צריך להיות הפוך, קודם הטוב ואחר כך החיים, שהרי הטוב מזכה בחיים, ומדוע אם כן הקדימה התורה את החיים לטוב? עונה ה"כלי יקר":

"תשובה לדבר שבא להזהירו שלא יבקש לעשות הטוב בעיני ה' כדי שיחיה, אלא יחיה כדי שיעשה טוב. שלא יבקש חיים גופני, כי אם יבקש החיים כדי שיוכל לעבוד בימי חייו את בוראו, כמו שנאמר (תהלים לד, יג): 'מִי הָאִישׁ הֶחָפֵץ חַיִּים אֹהֵב יָמִים לִרְאוֹת טוֹב', שלכך אוהב ימים כדי שיוכל לראות בהם בטוב ה' בתורה ומצוה".

הקדמת החיים לטוב מלמדת - שמטרת החיים היא כדי לעשות טוב בעיני ה'. אדם צריך לבחור בחיים כדי שיוכל לעשות טוב - "שלא יבקש לעשות הטוב בעיני ה' כדי שיחיה, אלא יחיה כדי שיעשה טוב".

מובא בגמרא (ברכות, סא, ב): "תנו רבנן: פעם אחת גזרה מלכות הרשעה שלא יעסקו ישראל בתורה, בא פפוס בן יהודה ומצאו לרבי עקיבא שהיה מקהיל קהלות ברבים ועוסק בתורה. אמר ליה: עקיבא, אי אתה מתירא מפני מלכות? אמר לו: אמשול לך משל, למה הדבר דומה - לשועל שהיה מהלך על גב הנהר, וראה דגים שהיו מתקבצים ממקום למקום, אמר להם: מפני מה אתם בורחים? אמרו לו: מפני רשתות שמביאין עלינו בני אדם. אמר להם: רצונכם שתעלו ליבשה, ונדור אני ואתם כשם שדרו אבותי עם אבותיכם? אמרו לו: אתה הוא שאומרים עליך פקח שבחיות? לא פקח אתה, אלא טפש אתה! ומה במקום חיותנו אנו מתיראין, במקום מיתתנו על אחת כמה וכמה! אף אנחנו, עכשיו שאנו יושבים ועוסקים בתורה, שכתוב בה (דברים ל, כ): 'כִּי הוּא חַיֶּיךָ וְאֹרֶךְ יָמֶיךָ' - כך, אם אנו הולכים ומבטלים ממנה - על אחת כמה וכמה".

התקופה המוזכרת בגמרא הנ"ל היתה שעה קשה מצד גזירות הרומאים, שגזרו על ישראל לא לעסוק בתורה, ורבי עקיבא לא חשש והמשיך ללמד ולעסוק בתורה. כאשר פפוס בן יהודה ראה זאת, הוא שאל את רבי עקיבא האם הוא לא מתיירא מגזרת הרומאים? ורבי עקיבא בחר לענות לפפוס במשל על הדגים.

המהרש"א במקום מפרש: ישראל נמשלו לדגים והרשתות שמביאים בני האדם אלו הרדיפות של הרומאים. המים מחיים את הדגים, הם חיים לא רק בתוך המים אלא בזכות המים. ביבשה אין קיום לדגים.

רבי עקיבא רוצה במשל זה להדגיש את חיוניות וחשיבות התורה לעם ישראל - אף התורה היא המים שמחיים אותנו ובלעדיה אנו כדגים ביבשה, ולכן רבי עקיבא לא ראה כל אפשרות אחרת מלבד להמשיך ולעסוק בתורה למרות גזירות הרומאים.

כך גם מבאר ה"כלי יקר" את הפסוק החותם את פרשתנו (דברים ל, כ): 'לְאַהֲבָה אֶת ה' אֱלֹקֶיךָ לִשְׁמֹעַ בְּקֹולוֹ וּלְדָבְקָה בוֹ כִּי הוּא חַיֶּיךָ וְאֹרֶךְ יָמֶיךָ', רצה לומר זהו תכלית חייך - כי אין הקדוש ברוך הוא נותן לך חיים כי אם בעבור תכלית זה".

תכלית החיים של האדם בעולם והסיבה שלמענה הוא נברא - היא אהבת ה', שמיעה בקולו ודבקות בו.

הרב כרמיאל כהן, מהאתר: "ישיבת ברכת משה - מעלה אדומים" - www.ybm.org.il

הרב אליהו שלזינגר, מהספר "ארשת שפתינו - על התורה והמועדים"

הרב נתי כהן, מהאתר: "מוסדות בית המדרש אלון מורה" - www.yelm.co.il