"שפטים ושטרים תתן לך בכל שעריך אשר ה' אלקיך נתן לך לשבטיך ושפטו את העם משפט צדק. לא תטה משפט לא תכיר פנים ולא תקח שחד כי השחד יעור עיני חכמים ויסלף דברי צדיקם. צדק צדק תרדף למען תחיה וירשת את הארץ אשר ה' אלקיך נתן לך. לא תטע לך אשרה כל עץ אצל מזבח ה' אלקיך אשר תעשה לך" (דברים טז,יח-כא). 'אמר ריש לקיש: כל המעמיד דיין שאינו הגון, כאילו נוטע אשירה בישראל, שנאמר (דברים טז, יח) "שופטים ושוטרים תתן לך", וסמיך ליה (דברים טז, כא) "לא תטע לך אשירה כל עץ". אמר רב אשי: ובמקום שיש תלמידי חכמים, כאילו נטעו אצל מזבח, שנאמר (דברים טז, כא) "אצל מזבח ה' אלקיך"' (סנהדרין ז,ב). 'כל עץ – משמע דיין, דכתיב (דברים כג) "כי האדם עץ השדה", ומוקמינן ליה בתלמיד. אצל מזבח – ות"ח מכפרין ומגינין כמזבח' (רש"י). בפשטות זה בא לבטא את חומרת מי שמעמיד דיין שאינו הגון, שלכן מתבטא כאילו כמו שנוטע אשירה. אולם מדוע דווקא דימו זאת לע"ז? גם בהמשך הגמ' יש דימוי דיין שאינו הגון לע”ז: 'כתיב (שמות כ, יט) "לא תעשון אתי אלהי כסף ואלהי זהב" אלהי כסף ואלהי זהב הוא דלא עבדי, הא דעץ שרי? אמר רב אשי: אלוה הבא בשביל כסף, ואלוה הבא בשביל זהב'. 'אלוה הבא בשביל כסף – דיין שהעמידוהו ע"י שנתן ממון למלך על כך' (רש"י). מדוע הדימוי הוא לע"ז? בפשטות נראה שהדיינים נקראים אלוהים (כגון: “על כל דבר פשע על שור על חמור על שה על שלמה על כל אבדה אשר יאמר כי הוא זה עד האלהים יבא דבר שניהם אשר ירשיען אלהים ישלם שנים לרעהו” [שמות כב,ח]). לכן אלוה הבא בשביל כסף מתפרש כביטוי לדיין, שנקרא אלוה מלשון חשיבות, שהוא אלוה בגלל הכסף שנתן. שכך ע”ז נקראים אלהים אחרים, אע"פ שהם אינם אלוהים ממש, ואין בהם כוחות וחשיבות. זה דומה כמו אותו דיין שאינו ראוי להקרא אלוה מצד עצמו (כיון שלקח זאת בממון ולא בשל שראוי לזה), לכן הם דומים ומזכירים זה את זה, ולכן ראוי להתבטא על החומרה בכעין דימוי בשם ובעקרון בין זה לזה. אולם נראה יותר מזה, שמופיע בפס' “למען תחיה וירשת את הארץ אשר ה' אלקיך נתן לך" (פס' כ), ומובא בספרי: 'למען תחיה וירשת את הארץ. מלמד שמינוי הדיינים, כדאי להחיות את ישראל ולהושיבם על אדמתם (ושלא להפילם בחרב)'. וכן הביא רש"י בפס'. (וראה ב'תורת המקרא' “דברים" [ב], למרן פאר הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א, שמקשר זאת לפס' בתחילת ספר דברים. וכן מסביר שיש במעלת הדיינים כדי לזכות לכבוש את הארץ, שהם יוצאים במלחמה בראש לזכות. ע"פ זה אולי לכן בספרי מובא בסגריים 'ושלא להפילם בחרב' [שאולי מחקו המדפיסים כי לא הבינו מה הקשר לכאן (וכן ברש”י לא מובא)], שזהו שיש צד של זכות הדיינים במלחמה, שלא יפלו בחרב, שזהו הזכות שלהם שגורם לכיבוש והושבה בארץ, ולכן היו שתי גירסאות 'ולהושיבם' וכו' ו'ושלא להפילם בחרב', שזהו שני דברים שהם אותו דבר בנוסח שונה [או שב'ושלא להפילם בחרב' נאמר עם וו', כיון שבנוסף לזמן הכיבוש שזה ע”י שלא יפלו, יש בזה גם זכות בשאר מלחמות, ולכן הובא כשלעצמו בנוסף. או שיש להוריד את הוו']. אולי אפשר לומר גם שהסיבה היא שבלי דיינים ראויים, יש עיוות דין, ועל זה נענשים: 'בעון עינוי הדין, ועיוות הדין, וקלקול הדין, וביטול תורה, חרב וביזה רבה, ודבר ובצורת בא, ובני אדם אוכלין ואינן שבעין, ואוכלין לחמם במשקל. דכתיב (ויקרא כו, כה) "והבאתי עליכם חרב נוקמת נקם ברית" וגו', ואין ברית אלא תורה, שנאמר (ירמיהו לג, כה) "אם לא בריתי יומם ולילה" וגו', וכתיב (ויקרא כו, כו) "בשברי לכם מטה לחם ואפו עשר נשים" וגו', וכתיב (ויקרא כו, מג) "יען וביען במשפטי מאסו"' [שבת לג,א]. 'חרב וביזה רבה כו' - דכתיב נקם ברית, ואין ברית אלא תורה, דכתיב "אם לא בריתי יומם ולילה", "והגית בו יומם ולילה", וכתיב חרב, ועל ידי חרב דהיינו משלחת גירוי מלחמה, הביזה באה, וכתיב "ושלחתי דבר" הרי דבר, וכתיב "בשברי לכם מטה לחם" הרי בצורת, וכתיב בסוף כל הקללות "יען וביען במשפטי מאסו" הרי עינוי ועיוות וקלקול בכלל' [רש"י]. ממילא ע"י עיוות הדין באים צרות של חרב מלחמה, ביזה ובצורת. דבר זה גורם לבריחה מהארץ, כמו שקרה במשך הזמן לאחר חורבן בית שני, שאנשים עזבו את הארץ בגלל הקושי לחיות כאן. [אמנם בהמשך נאמר שעל ג"ע וכו' באה גלות..., שם זהו גלות שמגלים ומושיבים אחרים במקומם, להבדיל מכאן שאנשים יוצאים מעצמם בעקבות קושי הכיבוש הזר]. לכן הדיינים חשובים בשביל הישיבה בארץ, וממילא זה חל גם בכיבושה, שע"י הדיינים אנו מראים שאנו ראויים לחיות כעם ריבוני כראוי בארץ, כי אנחנו מתכוננים לעשות דין ראוי). לכן כיון שיש קשר בין הדיינים הראויים לישיבת הארץ, ובדיינים לא ראויים זה להיפך ח”ו, אז לכן הושווה לע”ז, כיון ש'... לומר לך כל הדר בחו"ל כאילו עובד עבודת כוכבים. וכן בדוד הוא אומר: (שמואל א כו, יט) "כי גרשוני היום מהסתפח בנחלת ה' לאמר לך עבוד אלהים אחרים", וכי מי אמר לו לדוד לך עבוד אלהים אחרים? אלא לומר לך: כל הדר בחו"ל כאילו עובד עבודת כוכבים' (כתובות קי,ב). לכן בשורש הדיין שאינו ראוי יש קשר דימוי לע”ז. אולי אפשר גם שהדיין כופה על אנשים את הדין, וכשהוא עושה שלא כרצון ה' זה כעין דומה לע”ז, שחושבים שיש כח חזק בטבע שמתגבר מעל האדם ועומד כנגד ה'. אולי גם מובא ש'גדול הוא המשפט, שיש בו עשרה לאוין כנגד עשר הדברות. ואלו הן: … מלמד, שהמשפט שקול כנגד עשר הדברות' (משנת ר”א, טז). לכן כשמעמידים דיין לא ראוי, שמעוות את המשפט הוא כעין מגלה חסרון בעשרת הדברות, שהם עשרה כנגד עשרת המאמרות שבהם נברא העולם. ממילא זהו כעין שיוצא נגד בריאת העולם ע”י ה', וממילא זהו כאילו טוען ח"ו שיש כח אחר שברא את העולם, שזהו הע”ז (ולכן גם ה' לא יקבע לו את הדין בעולם). עוד נאמר: 'גדול המשפט, שקרא הקב"ה שם כסאו משפט, שנ' "צדק ומשפט מכון כסאו”' (שם). ממילא בהעמדת דיין שיגרום לעיוות דין זהו כעין שפוגם בכסא ה', שכביכול בזה כעין מעביר את האלוהות לע"ז (שהפוגע בכסא כעין אומר שאין ה' ראוי לכסאו כאלקים ח"ו [שכסא משפט כאומר שה' הוא האלקים שלכן הוא השופט כל הארץ, וכשפוגם בזה כעין אומר שיש אלוה אחר ששולט בעולם ח”ו]).