מבט חדש על מצוות (חזק לשולחן שבת)
מה עלינו להרגיש בבואנו לקיים מצווה?
אדם יכול לשאול את
עצמו, מדוע יש בעולם כל כך הרבה צרות - חולים, אנשים בודדים, עניים? התשובה הייתה
יכולה להיות, "טוב כשיגיע המשיח כבר הכל יהיה "בסדר", אבל האמורא
שמואל שולל את האפשרות הזו ואמר שגם אחרי ביאת משיח יהיו קשיים, "...אמר
שמואל אין בין העוה''ז לימות המשיח אלא שעבוד מלכיות בלבד שנאמר 'כי לא יחדל אביון
מקרב הארץ'" (ברכות לד:). נמשיך ונשאל, מדוע הוא לומד לימוד כה מרחיק לכת מכך שיהיו בימות המשיח
כמה עניים? הרי אפשר להתאמץ ולדאוג להם כדי שלא יהיו נזקקים. כיצד לומד שמואל
שהעובדה שיהיו עניים מצביעה על כך שגם בימות המשיח העולם ימשיך להתקיים כמו עכשיו,
ורק בעולם הבא ישתנה העולם ויגיע לתיקונו??
הצדקה נותנת ל"נותן"
באותו עניין נשאל
גם רבי עקיבא, "שאל טורנוסרופוס הרשע את ר''ע אם אלוקיכם אוהב עניים הוא,
מפני מה אינו מפרנסם?!? אמר לו - כדי שניצול אנו בהן מדינה של גיהנם" (בבא
בתרא י.). תשובתו של רבי
עקיבא אינה מיועדת רק לאותו טורנוסרופוס הרשע, הדברים נכתבו בתורה שבעל-פה כדי
ללמדנו יסוד חשוב, מבט חדש על החיים. כאשר מגיע לאדם עני ומבקש צדקה, חושב האדם
לעצמו, למה הוא בא דווקא אלי?, למה דווקא בשעה הזאת? למה הוא לא הולך לעבוד? למה
הוא כל-כך מעצבן?... אבל רבי עקיבא, מגלה, מבט שונה לגמרי. למה יש עניים בעולם?
"שניצול אנו בהן מדינה של גיהנם". אם מגיע אליך עני, צריך להסתכל
עליו כשליח שבא לבשר לך שמגיע לך דין גיהינום, ואם תיתן לו צדקה, אתה
תינצל! העני בא לעזור לך! הוא בא להציל אותך. אתה חושב שאתה עושה לו טובה,
אבל הוא שליח שבא בשבילך.
בואו ונתבונן, מה אדם
נותן ומה הוא מקבל בתמורה. מסופר על בעז, שהיו לו שישים ילדים וכולם נפטרו, כמעט
שנשאר ללא צאצא שימשיך את דרכו. הוא נתן לרות ארוחה קלה, "וַיִּצְבָּט לָהּ
קָלִי וַתֹּאכַל וַתִּשְׂבַּע וַתֹּתַר" (רות ב' י"ד). מה הוא קיבל בתמורה? יצאה ממנו שושלת בית דוד!
כן גם בסיפור על בתו של רבי עקיבא, בזכות שנתנה לעני את המנה שלה, ביום חופתה -
זכתה בחייה! מה אנחנו נותנים ומה אנחנו מקבלים.
מכאן אפשר להסביר
את דברי שמואל שלמד מהפסוק "כִּי לֹא יֶחְדַּל אֶבְיוֹן מִקֶּרֶב הָאָרֶץ"
(דברים ט"ו י"א),
אם ממשיכים להיות אביונים, זהו סימן שהאנושות עדיין לא מתוקנת. זה אומר שעדיין יש
אנשים שחייבים גיהינום והעניים צריכים לעזור להם להינצל ממנו. מכך למד שמואל כי גם
בימות המשיח עדיין לא יגיע התיקון השלם.
אלוקים מצפה מאיתנו לפעול
בעולם
לעתים אנו לא
מבינים למה העולם שלנו לא "מושלם". אם ה' רוצה שיהיה יותר טוב למה הוא
לא עושה את זה מלכתחילה. הרי ה' לא ברא את העולם הזה רק כדי "שלא יהיה לנו
משעמם" אם כן למה יש כל-כך הרבה חסרונות?! עונה לנו רבי עקיבא - ה' רוצה שאנחנו
נפעל בעולם, יש בעולם חסרונות. ושום חיסרון לא נבראו במקרה! לכל אחד יש תפקיד
בעולם. בעיתון מפרסמים תשבץ ריק והקורא צריך להשלים, שמא נאמר - אם הם רוצים
שהתשבץ יהיה שלם שידפיסו אותו כך כבר בהתחלה... ממשיך ואומר לנו רבי עקיבא - תדעו
לכם בכל מצוה שאתם מקיימים אתם משלימים את עצמכם. כמו שהצדקה שאתה נותן
לעני מצילה אותך יותר ממה שהיא מצילה את העני. כך גם ברית המילה, וכך וגם
כל המצוות האחרות, "רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל" (מכות
כ"ג:), כל מצוה עושה לך
טוב! כפי שמתאר המדרש, "שאל טורנוסרופוס הרשע את רבי עקיבא, איזה מעשים נאים
של הקדוש ברוך הוא או של בשר ודם? אמר ליה של בשר ודם נאים!... אמר ליה, למה אתם
מלים??... הביא לו שבולים וגלוסקאות(=לחמניות) - אלו מעשה הקדוש ברוך הוא ואלו
מעשה בשר ודם אין אלו [מעשי האדם] נאים [יותר]?!? אמר לו הואיל והוא חפץ במילה למה
אינו מהול ממעי אמו? אמר לו לפי שלא נתן הקדוש ברוך הוא לישראל את המצות אלא
לצרף בהם" (ילקוט שמעוני ויקרא פרק י"ב המשך רמז תקמ"ז).
עשיית רצון ה' היא
לטובתנו, כפי שאומר לנו משה רבינו בעצמו - "וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל מָה ה'
אֱלֹוקיךָ שֹׁאֵל מֵעִמָּךְ?... לִשְׁמֹר אֶת מִצְוֹת ה' וְאֶת חֻקֹּתָיו אֲשֶׁר
אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם לְטוֹב לָךְ" (דברים ו'
י"ב).
הדיבור של ה' אלינו הוא אישי!
כל מצוה שבאה לידך
אתה יכול לקימה מתוך הרגל, מתוך איזו חובה או מתוך ש"כולם עושים". אבל
אומר לנו ה' יתברך, אל תקיימו מצוה זו כלאחר יד או בגלל שכבר שנים עושים כך. אלא בכל
מצוה, ה' כביכול בא אלי באופן אישי ואומר לי "בבקשה ממך עשה את המצוה הזאת
עכשיו... בקשה אישית שה' אומר לי עכשיו אנא ממך - תניח את התפילין האלו
- עכשיו". זה לא משנה כלל שעוד כך וכך אנשים מניחים תפילין באותו זמן,
אני עכשיו מקיים את רצון ה' המיוחד והחדש ממני!", "וְהָיָה אִם
שָׁמֹעַ תִּשְׁמְעוּ אֶל מִצְוֹתַי אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם"
(דברים י"א י"ג),
כפי שמסביר רש"י, "שיהיו עליכם חדשים, כאלו שמעתם בו ביום".
הדבר נכון בכל מצוה
שאנו מקיימים בכל יום, בתפילה, ציצית, כל ברכת המזון וכו'. עד כדי כך הרגשה זו חשובה בקיום המצוות עד
שפסוק זה נמצא בכל פתח, בתוך המזוזה שאותה אנו מנשקים. ואנו אומרים אותו פעמיים
בכל יום בקריאת שמע. והוא נמצא בתוך התפילין שאנו מניחים כנגד הראש והלב
בכל יום.
פגישה עם המלך בכל מצוה
זאת ועוד, אומר רבי
שמעון בר יוחאי דבר עמוק מאוד, שאם לא היה כתוב אי אפשר היה לאמרו, "אמר רבי
שמעון בן יוחי, אמר הקב"ה לישראל היו מכבדין את המצות שהן שלוחי, ושלוחו של
אדם כמותו, אם כבדת אותן כאלו לי כבדתני, ואם בזית אותן כאלו לכבודי בזי"
(מדרש תנחומא ויגש ו').
דבר זה רמוז במילה 'מצוה', האותיות הראשונות "מצ" הן באתב"ש
"י-ה". ביחד עם שתי האותיות האחרונות של המלה 'מצוה', 'ו-ה', מתקבל
שהמילה 'מצוה' היא בעצם, שם ה'. הקדוש-ברוך-הוא, רוצה מאוד את הקשר אתנו ומחכה
שנפגש איתו דרך כל המעשים שאנו עושים תדיר בכל יום, "רצה הקב''ה לזכות את
ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצות" (מכות כ"ג:).
לסיכום, למדנו שלוש
נקודות שמאירות את היחס שלנו למצוות באור חדש: א. המצוות באות להטיב לנו, יותר
מאשר אנו מטיבים עם משהו אחר. אנחנו קודם כל מטיבים לעצמנו בצורה שאנחנו לא יכולים
לשער. ב. בכל פעם שאנו באים לקיים מצוה, ה' מזמין אותנו באופן אישי לקיים
אותה עכשיו. ג. המצוות הן שלוחיו של הקדוש ברוך הוא, ומכאן יחס הכבוד שאנו
צריכים לרכוש כלפיהן. ולהרגיש את הזכות
הנפלאה שיש לנו להיפגש עם המלך בעצמו, בכל מצוה.
*** ישיבת ישועת מרדכי היא ישיבה לבחורים אוהבי תורה ועשייה.
ישיבה תורנית ומשפחתית עם חיבור לתורת ארץ ישראל. - מסגרת שהיא מחוץ למסגרת
סרטון תדמית:
https://www.youtube.com/watch?v=UO3xCgBUOEY
טלפון לפרטים מזכיר הישיבה :
פינחס בן חמו - 0545770853
