מטות

ל,ה-טז: וְשָׁמַע אָבִיהָ אֶת-נִדְרָהּ, וֶאֱסָרָהּ אֲשֶׁר אָסְרָה עַל-נַפְשָׁהּ, וְהֶחֱרִישׁ לָהּ ... וְנָשָׂא, אֶת-עֲו‍ֹנָהּ: בנושאים מסוימים יש לדבר בקצרה יותר יותר מבנושאים אחרים. ב- 12 פסוקים אלה, מציגה התורה 35 מופעים של האות הא עם מפיק (הּ), וזאת מתוך 673 פעמים של הּ בכל התורה, כי נושא זה של נדר והפרתו מצריך קיצור דברים. כידוע, הא עם מפיק מחליף את מילת השייכות, כגון נִדְרָהּ – הנדר שלה, ועם המפיק נחסכת המילה 'שלה'.

לא,יד: וַיִּקְצֹף מֹשֶׁה, עַל פְּקוּדֵי הֶחָיִל, שָׂרֵי הָאֲלָפִים וְשָׂרֵי הַמֵּאוֹת: חייל חייב לבצע את פקודת המפקד הבכיר, ועל המפקד תחול האחריות, אפילו בפקודות הנראות לחייל כלא מוסריות. הצבא לא ביצע את פקודות המפקדים: וַיִּשְׁבּוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל אֶת-נְשֵׁי מִדְיָן, וְאֶת-טַפָּם; וְאֵת כָּל-בְּהֶמְתָּם וְאֶת-כָּל-מִקְנֵהֶם (פסוק ט'), ובכל זאת משה קצף רק על המפקדים הבכירים, והמשיך להורות: וְעַתָּה, הִרְגוּ כָל-זָכָר בַּטָּף; וְכָל-אִשָּׁה, יֹדַעַת אִישׁ לְמִשְׁכַּב זָכָר—הֲרֹגוּ (פסוק יז). אף אם אנו רואים פקודה זאת בעינינו היום כלא מוסרית, משה קיבל זאת כהוראת ה': לָתֵת נִקְמַת-יְהוָה, בְּמִדְיָן (פסוק ג').

לב,ה: וַיֹּאמְרוּ, אִם-מָצָאנוּ חֵן בְּעֵינֶיךָ--יֻתַּן אֶת-הָאָרֶץ הַזֹּאת לַעֲבָדֶיךָ, לַאֲחֻזָּה:  אַל-תַּעֲבִרֵנוּ, אֶת-הַיַּרְדֵּן: משא ומתן הוגן חייב להתחיל במה אנו מוכנים לתת, ואחר כך מה אנו רוצים לקבל. בני גד ובני ראובן רק בקשו לקבל (יֻתַּן אֶת-הָאָרֶץ הַזֹּאת לַעֲבָדֶיךָ), אף כי הסכימו לתת (וַעֲבָדֶיךָ יַעַבְרוּ כָּל-חֲלוּץ צָבָא; פסוק כז), אך בכך שלא הודיעו מראש על מה הם מוכנים לתת, העלו את תמיהתו של משה: וְהִנֵּה קַמְתֶּם, תַּחַת אֲבֹתֵיכֶם--תַּרְבּוּת, אֲנָשִׁים חַטָּאִים (פסוק לב).

מסעי

לג,ב: וַיִּכְתֹּב מֹשֶׁה אֶת-מוֹצָאֵיהֶם, לְמַסְעֵיהֶם--עַל-פִּי יְהוָה: כל מה שקורה בעולם - מתנהל על פי ה'. לא נכתב 'ויכתוב משה על פי ה' את מוצאיהם למסעיהם' אלא וַיִּכְתֹּב מֹשֶׁה אֶת-מוֹצָאֵיהֶם, לְמַסְעֵיהֶם--עַל-פִּי יְהוָה, כלומר משה כתב בתור כותב ההיסטוריה של עם ישראל את המוצאות והמסעות, החניות ומה שקרה שם (המוצאות) – כולם קרו על פי ה'.

לד,יג: זֹאת הָאָרֶץ, אֲשֶׁר תִּתְנַחֲלוּ אֹתָהּ בְּגוֹרָל, אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה, לָתֵת לְתִשְׁעַת הַמַּטּוֹת וַחֲצִי הַמַּטֶּה: ה' קובע את חלוקתה של ארץ ישראל, ולמשה אין גמישות בנושא. הארץ הייתה אמורה להתחלק ל 12 שבטים, אך עם פרישת שניים וחצי השבטים מהנחלות ממערב לירדן, החלוקה החדשה נקבעה על פי ה' (אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה) לתשעה וחצי השבטים הנותרים.