"אִישׁ כִּי יִדֹּר נֶדֶר לַה' אוֹ הִשָּׁבַע שְׁבֻעָה לֶאְסֹר אִסָּר עַל נַפְשׁוֹ לֹא יַחֵל דְּבָרוֹ כְּכָל הַיֹּצֵא מִפִּיו יַעֲשֶׂה" (במדבר ל, ג)

לקראת סוף ספר במדבר, כשבני ישראל עומדים על סף סיום מסעם במדבר ולקראת הכניסה לארץ המובטחת, בוחרת התורה לעסוק בדיני נדרים ושבועות - מה מקומם של אלה דווקא כאן?

עקרון קדושתו של הדיבור עומד בלב היהדות. נדרים ושבועות הן חובות שנוצרו במילים, ויש להן קדושה. את יחסה של היהדות לחשיבות נדרים ושבועות, אפשר לראות שאחד מנוהלי התרת הנדרים - "כל נדרי" - נקבע דווקא למועד הקדוש ביותר בשנה, יום הכיפורים.

בני ישראל מתקרבים לארץ. הם עומדים לבנות חברה מטיפוס חדש וחסר תקדים - חברה חופשית המיוסדת על ברית בין העם לאלוקיו. שלטון החוק יישמר בחברה כזו לא בכוח הזרוע, אלא בכוח נאמנות העם לעשות את ציווי ה' וגם נאמנות להתחייבויות המוסריות שלהן.

הקב"ה השתמש במילים כדי לברוא את העולם הטבעי: "וַיֹּאמֶר אֱלֹקִים... וַיְהִי..." - בדרך זו הולכים בני אדם בדרכי ה' ומשתמשים במילים כדי לברוא עולם חברתי. התורה אומרת לנו שהמילים בוראות משום שהמילים הן קדושות. כלומר, מפני שהן מחייבות. כשמילים מחייבות, הן יוצרות אמון. האמון הוא לחברה מה שהחוקיות היא לטבע - הבסיס לסדר, היפוכו של התוהו.

חברה תלויה באמון, ואמון פירושו שאנחנו שומרים את מוצא פינו. נדרים ושבועות הם דבר קדוש - לכן, לשמור את המילה פירושו לנהוג במילים קדושה. אנחנו עושים מה שאנחנו אומרים שנעשה. כשאנחנו נודרים, נשבעים, מבטיחים, מצהירים, אנחנו כובלים בכך את עצמנו. פירוש הדבר הוא שאכן נמלא את ההתחייבות שלנו, אלא אם יקרה משהו חריג ובלתי צפוי שבאמת לא יאפשר זאת.

אם האמון נשבר, היחסים החברתיים מתמוטטים, ואז החברה נעשית תלויה לגמרי ברשויות החוק או באמצעים כוחניים אחרים. כאשר השימוש בכוח שכיח, החברה אינה בריאה וחופשית עוד. הדרך היחידה שבה יכולים בני אדם ליצור יחסים של שיתוף פעולה בלי להפעיל כוח היא השימוש בהתחייבויות מילוליות שהנוקטים אותן מכבדים אותן.

הנה לנו הטעם למיקומה של פרשת הנדרים והשבועות דווקא בסוף ספר במדבר, ערב הכניסה לארץ: בני ישראל העומדים על סף ארץ הקודש, על סף המקום שבו יבנו חברה חופשית, צריכים תזכורת לקדושתם של הנדרים והשבועות.

חברה חופשית תלויה באמון, ואמון תלוי במילוי התחייבויות. מילים יוצרות מחויבות מוסרית, ומחויבות מוסרית הנשמרת מתוך אחריות ואמונים יוצרת אפשרות לחברה בריאה וחופשית.

המסר שהתורה רוצה להעביר לנו נכון גם להיום - עשו אפוא תמיד את אשר הצהרתם שתעשו. אם לא נשמור את מוצא פינו, סופנו שנאבד את החופש שלנו.

הרב יונתן זקס, מהספר: "שיג ושיח - קריאות חדשות בפרשת השבוע"