כה,יז-יח: צָרוֹר, אֶת-הַמִּדְיָנִים; וְהִכִּיתֶם, אוֹתָם. כִּי צֹרְרִים הֵם לָכֶם, בְּנִכְלֵיהֶם אֲשֶׁר-נִכְּלוּ לָכֶם עַל-דְּבַר-פְּעוֹר; וְעַל-דְּבַר כָּזְבִּי בַת-נְשִׂיא מִדְיָן, אֲחֹתָם: קרבה משפחתית אינה צריכה למנוע מלחמה ושנאה, במקום שזה מתחייב. כזבי מוגדרת כאחותם של בני ישראל, כפי שמדיין כולה היא קרובה למשה, ובכל זאת כאשר מדיין צוררים ומתנכלים לעם ישראל – הם יקבלו צרירה בחזרה ובתוספת מכות: צָרוֹר, אֶת-הַמִּדְיָנִים; וְהִכִּיתֶם, אוֹתָם. כִּי צֹרְרִים הֵם לָכֶם.

כז,ה: וַיַּקְרֵב מֹשֶׁה אֶת-מִשְׁפָּטָן, לִפְנֵי יְהוָה: גם אם דיין יודע את הדין, עדיף לעיתים שיסתמך על דעת ה' ולא יואשם בהעדפת צד אחד מהנידונים על משנהו. סביר שמה ידע את הדין, אלא שהעדיף לקבל את הוראת ה' כדי שפסק דינו יתקבל באהבה על ידי הצדדים.