לקט מביאור אלשיך לתורה – פרשת בלק

כב,ט: וַיָּבֹא אֱלֹהִים, אֶל-בִּלְעָם; וַיֹּאמֶר, מִי הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה עִמָּךְ: וכי ה' לא יודע מי האנשים, ומדוע לציין 'עמך'? אלשיך: "מה המה אלה, אויבי ישראל, שיהיו עמך בלב אחד נגד ישראל?". ה' בעצם השאלה ה' מטיף לבלעם מוסר ורמז על כך שדעתו אינו נוחה מזה שהוא (בלעם) משתתף בשנאה לישראל.

כב,כ-כב: אִם-לִקְרֹא לְךָ בָּאוּ הָאֲנָשִׁים, קוּם לֵךְ אִתָּם; וְאַךְ, אֶת-הַדָּבָר אֲשֶׁר-אֲדַבֵּר אֵלֶיךָ--אֹתוֹ תַעֲשֶׂה ... וַיֵּלֶךְ, עִם-שָׂרֵי מוֹאָב. וַיִּחַר-אַף אֱלֹהִים, כִּי-הוֹלֵךְ הוּא: מדוע שאל ה' אם לקרוא לך' הרי כבר ידע זאת מהשליחים הראשונים, ואם נתן את רשותו ללכת אתם, מדוע חרה אפו על כי הולך הוא? אלשיך: "מוליך הוא יתברך את האדם בדרך שרוצה בו ... אם רצונך ללכת ברוע בחירתך, שאין צריכים להכריחך ולהפציר בך כי אם לקרוא בלבד קריאה בעלמא ... 'ויחר אף' ... כי עודנו עומד בבחירתו הרעה, כי הרשות לא היה רק לבלתי הפך הבחירה בהליכה". אם הבנתי נכון, הרמזים שקבל בלעם שלא ללכת היו צריכים למנוע ממנו ללכת בחדווה, 'עם שרי מואב'. על זה אמר בלעם אחר כך 'חטאתי': וַיֹּאמֶר בִּלְעָם אֶל-מַלְאַךְ יְהוָה, חָטָאתִי--כִּי לֹא יָדַעְתִּי (לד), אלשיך: "שלא שמתי לבי אל מה שרמז לי ה'". ה' רוצה שישימו לב, לא רק לדבריו וציוויו, אלא גם לרמזיו. מעניין.

כג,כד: הֶן-עָם כְּלָבִיא יָקוּם, וְכַאֲרִי יִתְנַשָּׂא: מה ההבדל בין לביא לאריה? אלשיך: "לביא הוא חלש וארי הוא הגיבור בעצם... כן אחר סילוק משה 'כלביא יקום' בכיבוש הארץ ביריחו, ולא כארי, ותהיה החולשה, כי מיד יחלו ליפול בעניין העי, אך אחרי כן 'וכארי יתנשא' – שיגבר יותר על מלכים רבים בכוח גדול". למדנו שגבורת יהושע גדולה משל משה, וכי עוצמת העם אינה תלויה במנהיג בשר ודם אלא במנהיג שבשמיים.