עיונים לשוניים - פרשת קורח: פח
נכתב על ידי איתיאל, 23/6/2020
ספר במדבר - פרק י״ז - פסוק ג׳:
{ג} אֵ֡ת מַחְתּוֹת֩ הַֽחַטָּאִ֨ים הָאֵ֜לֶּה בְּנַפְשֹׁתָ֗ם וְעָשׂ֨וּ אֹתָ֜ם רִקֻּעֵ֤י פַחִים֙ צִפּ֣וּי לַמִּזְבֵּ֔חַ...
הפירוש המקורי של המילה פח הוא טס מתכת מרודד דק (עיין רש"י ותרגומי הארמית).
מכאן מגיע שם בעל המלאכה "פחח".
בימינו חל תהליך מטונימיה, בו הכלי כונה על שם החומר. את כלי הקיבול לאשפה כינו פח, על שם החומר ממנו הוא עשוי. הפלא שגם כיום שכבר לא מכינים כמעט מיכלי אשפה מתכתיים, עדיין מדברים על "פח אשפה מפלסטיק"...
ולא רק מיכל אשפה, אלא גם כל מיכל אחסון מתכתי. ומכאן בתוספת צורן הקטנה: פחית.
עד כדי כך, שראיתי מי שכתב "נס פח השמן", בהנחה שהכוונה למיכל מתכת...
תהליך דומה חל אצל הירושלמים, שמכנים כל מיץ ממותק העשוי מתרכיז בשם "פטל", על פי הטעם הנפוץ. אפשר לשמוע ילד שמבקש מאמו לקנות "פטל בטעם אננס".
לאחר שהשם "פח" הפך לתאר מיכל אשפה, הוא עבר בסלנג גלגול נוסף. היום מתארים דבר בעל איכות גרועה כ"פח".
מעניין לציין שגם בתקופת המקרא חל מעתק מטונימי בשם "פח", לכיוון אחר. מכיוון שמלכודות נעשו באמצעות מתקן המורכב מפחי מתכת, הפכה המילה כשם למלכודת: "טמנו זדים פח לי".
מכאן הביטוי השגור עד ימינו: "נפל בפח", כלומר: נלכד במלכודת. אלא שהביטוי מטאפורי, והכוונה למי שטעה בתרמית. זאת אף שתלמידים רבים ששומעים את ההסבר מופתעים. הם היו בטוחים שהכוונה שאותו אדם נפל לפח אשפה...
יש דוגמות רבות נוספות למעתק מעין זה, בו החפץ קיבל את שם החומר, והמשיך לשאת בשם גם כשכבר לא מייצרים אותו מהחומר.
דוגמה חזקה:
כסף (סוג מתכת) ---> מטבעות שיצקו מהמתכת כסף ---> אמצעי תשלום. גם שטרות בד ונייר.
למעשה כיום אני חושב שאין אפילו מטבע אחד שיש בו מהמתכת כסף.
גם בעולם ההלכה והלמדנות יש ביטויים שהפכו ל"שם קוד" ללא קשר למשמעות המקורית שלהם:
פסיק רישא (ארמית) - תרגום מילולי: לחתוך ראש. הכוונה לפעולה הנעשית בכוונה מסויימת, הגוררת בהכרח פעולה אחרת. אדם אינו יכול לומר שרצה רק לחתוך את הראש של העוף אך לא להורגו, שכן זו פעולה מוכרחת. מכאן בהשאלה: אין לפתוח בשבת מקרר ששכחו לכבות בו את האור, אף שמתכוון רק לפתוח, כי זה "פסיק-רישא" שידלק האור.
חתיכה נעשית נבילה (חנ"ן) - סוגייה בדיני בשר וחלב, לפיה אם נפלה טיפת חלב על חתיכת בשר - כל החתיכה נחשבת לאיסור, ולא רק השטח שעליו נפלה הטיפה (יש לכך השלכות לגבי הכמות הדרושה לביטול בשישים). המילה "נבילה" הפכה לשם קוד למאכל אסור, למרות שהאיסור הוא בשר וחלב. אנקדוטה מעניינת היא שדווקא אם טיפת רוטב מנבילה (=בהמה שנשחטה שלא כהלכה) נפלה על חתיכת בשר - אין בה דין "חתיכה נעשית נבילה" לדעת השולחן ערוך.
מוקצה - מילולית הכוונה לגג בו היו מייבשים תאנים (השורש "קצה" מתקשר הרבה לתאנים. פעולת הקטיף בתאנים היא לקצות, הייבוש הוא במוקצה, והתאנים המיובשות נקראות קציעות). התאנה היא דוגמה מובהקת לדבר שהוצא מדעתו של אדם לשימוש בשבת (כיוון שהתאנה כבר לא לחה וטרייה, ומאידך עדיין לא מיובשת כראוי - וממילא אינה ראויה לאכילה). מדוגמה זו, הפכו כל החפצים שנאסרו בטלטול בשבת למוקצה, למרות שאין קשר בין מספריים לתאנים...
להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן
דיונים - תשובות ותגובות (0)
