chiddush logo

חז"ל - צא מעצמך

נכתב על ידי אלון, 22/6/2020

 "מַעֲשֶׂה בְּנָכְרִי אֶחָד, שֶׁבָּא לִפְנֵי שַׁמַּאי, אָמַר לוֹ: גַּיְּרֵנִי עַל מְנָת שֶׁתְּלַמְּדֵנִי כָּל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ, כְּשֶׁאֲנִי עוֹמֵד עַל רֶגֶל אַחַת. דְּחָפוֹ בְּאַמַּת הַבִּנְיָן שֶׁבְּיָדוֹ. בָּא לִפְנֵי הִלֵּל - גִּיְּרוֹ. אָמַר לוֹ: "מָה שֶׁשָּׂנאוּי עָלֶיךָ לֹא תַּעֲשֶׂה לַחֲבֵרֶךָ" - זוֹהִי כָּל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ, וְהַשְּׁאָר פֵּרוּשׁ הוּא - לֵךְ לְמַד"  (מסכת שבת לא, א)

 

בידוע שכל מעשה בראשית נכתב בשם אֱלֹקִים, שעל כך נדרש שהעולם נברא במידת הדין (אֱלֹקִים - מבטא את מידת הדין, ה' - מבטא את מידת הרחמים). רש"י בפירושו לפסוק הראשון בתורה כתב (רש"י בראשית א, א): "בָּרָא אֱלֹקִים, ולא נאמר ברא ה', שבתחילה עלה במחשבתו לבראותו במידת הדין וראה שאין העולם מתקיים והקדים מידת הרחמים ושיתפה למידת הדין, והיינו דכתיב: בְּיוֹם עֲשׂוֹת ה' אֱלֹקִים אֶרֶץ וְשָׁמָיִם".

המאפיין של מידת הדין הוא הפירוד, ומפירוד זה עשוי העולם. הפירוד הראשון והמשמעותי ביותר הוא הפירוד מהקב"ה.

על פי התיאור הקבלי, כדי שתהיה מציאות עצמית לעולם, היה צריך הקב"ה לפנות מקום לעולם בסוד הצמצום ולהיפרד ממנו, כדי שהעולם יוכל להיות ולקבל את הווייתו הנפרדת. הצמצום של ה' יצר כביכול "חלל פנוי", במטרה לתת לעולם את מרחב החירות שלו.

פירוד נוסף הוא הפירוד של כל אחד מחברו. כל המציאות עשויה מן הפירוד של כל דבר ממשנהו ומן הגבול שתוחם כל דבר ודבר. השולחן מופרד מהכיסא, הכיסא מהרצפה ואני ממך, עד הפירוד הגדול ביותר של בריאה שנפרדת מבוראה - מהקב"ה. אולם לפרידה זו יש תכלית והיא קיומו העצמאי והאובייקטיבי של העולם. ואכן העולם נראה בעינינו כישות עצמאית ונפרדת מאלוקים, כמעט נעדרת ממנו. עולם מלשון היעלם.

"שבתחילה עלה במחשבה... וראה שאין העולם מתקיים" - מהי הכוונה במילים "אין העולם מתקיים"? והתשובה לכך יכולה להיות: עולם של מהות (דין) אך ללא קיום. ראה הקב"ה שבעולם כזה של דין, הדברים הנוגעים אל האחר הם הפשטה בלבד - כלומר "עלה במחשבה" בלבד - חשיבה על מה שהוא צריך להיות ומה שראוי שיהיה, אך לא על מה שהוא צריך להיות בפועל.

ראה הקב"ה כל זאת ורצה שיהיה בעולם גם שיתוף, קשר עם הקיום של השני כפי שהוא ולכן "הקדים מידת רחמים ושיתפה למידת הדין" - רצה הקב"ה שתהיה בעולם אהבה - "ואהבת לרעך כמוך". הקיום האלוקי שבר את השלמות המנוכרת של העולם במטרה לעורר את הנבראים לחשיבה על האחר, כדי שיהיה ביננו שיתוף, קשר וחיבור. אם חלילה יישאר מאן דהוא בתוך עולמו המנוכר, המושלם לכאורה, שמבקר את השני במידת הדין, נזכיר לו שה' שיתף עם מידת הדין גם את מידת הרחמים. אם עדיין יתעקש על מידת הדין לבדה, נזכיר לו שגם הוא זקוק לרחמים, ולמציאות בדין בלבד אין קיום, דהיינו אם נמדוד גם אותו במידת הדין לבדה, לא יצא נשכר ללא מידת הרחמים. אחרי שאדם נזכר שגם עצם קיומו נעוץ ברחמים, הלב שלו יכול להתרכך ולהיות מסוגל אפילו לאהוב את זולתו.

כשבא אותו נָכְרִי להלל הזקן ואמר לו: גייר אותי על מנת שתלמדני את כל התורה על רגל אחת, אמר לו הלל הזקן: מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך. מה פשר בקשתו של אותו נָכְרִי ומה משמעות תשובתו של הלל?

מנקודת המבט של הפשט, משמעות בקשת הנָכְרִי היא: 'למד אותי מהר, פשוט כמו שבא לי, מהר כמו שאני רוצה'. אבל במבט עמוק "רֶגֶל אַחַת" משמעה שלא להיות מוכן להתייצב על שתי רגליים. העמידה על שתי רגליים היא ההכרה בשניות שבמציאות: יש ימין ויש שמאל, יש אני ויש אתה - יש פירוד בעולם, יש שניים וקיים כורח שתתוודע אליו, שתלמד לחצות את פעריו ולהגיע אל מה שמעבר לך, אלא שאת זה אפשר לעשות רק בעזרת שתי רגליים, כך תפנים גם בתוכך את השניות שיש במציאות ותרצה לגשר על פעריה.

כשהנָכְרִי מבקש למד אותי "על רגל אחת" משמעו - 'מבחינתי לא תיתכן שניות במציאות, הכל צריך להיות מתורגם לשפתי שלי, הכל סובב את עצמי - למדני בדרך זו מהי התורה'.

על כך ענה לו הלל הזקן: 'אני אתן לך תשובה - מה ששנוא עליך, אל תעשה לחברך. אני אסביר לך כיצד מנקודת המבט האישית שלך, הצרה - על רגל אחת, אפשר להגיע אל הנקודה השנייה שהיא הרגל השנייה החסרה לך'.

אבל כיצד אפשר להסביר למי שסובב סביב עצמו, מהי נתינה? הוא לא מכיר את המרחבים הללו. איך אפשר להסביר לאגואיסט מהו אלטרואיזם (מסירות והקרבה למען הזולת)? המעוף הזה מעבר לעצמי הוא קרקע זרה עבורו. איך תסביר לו מהו האחר? ומה פירושו של ואהבת לרעך כמוך, כאשר אצלו הכל עומד על רגלו האחת - האני? אומר לו הלל הזקן: אני אסביר לך: מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך, כמו שכואב לך - כך כואב גם לו, כמו שרע לך - רע גם לו. כך תחוש אתה עצמך מה שייתכן כי הוא עצמו חש.

כל התורה לא באה אלא כדי ללמד אותנו את המעוף מעבר לעצמי. זו כל התורה על רגל אחת. להצליח לצאת מעצמנו אל האחר, לעבר הקב"ה. כל תכלית הבריאה ומהותה להצליח למצוא מתוך הפירוד את החיבור, למצוא את "והקדים מידת הרחמים ושיתפה למידת הדין" ולמצוא את "אני ה' ".

דבריו של הלל הזקן מדברים לא רק אל הנָכְרִי שביקש להתגייר, אלא מדברים גם אל הנָכְרִי שבתוכנו - "צא מעצמך" ותסתכל סביבך על חבריך - שתף את מידת הדין עם מידת הרחמים.

 

הרב דן האוזר, מהספר: "על קצה בהונות ההוויה - לעומק תורותיו של רבי נחמן" חלק ב


להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן
חולק? מסכים? יש לך מה להוסיף? חווה דעתך על החידוש!
דיונים - תשובות ותגובות (0)
טרם נערך דיון סביב חידוש זה