והגית בו – פרשת קורח

טז,ג-ד: וּמַדּוּעַ תִּתְנַשְּׂאוּ, עַל-קְהַל יְהוָה. וַיִּשְׁמַע מֹשֶׁה, וַיִּפֹּל עַל-פָּנָיו: תגובה לטענה לא חייבת לבוא במילים, אלא אפשר גם במעשים, ורצוי שהמעשה יבטא את התשובה. עדת קורח התלוננו על התנשאות משה, והלה הגיב במעשה של נפילה על פניו, שהוא ההיפך מהתנשאות, הוא מעשה של השפלה וענווה.

טז,כז: וְדָתָן וַאֲבִירָם יָצְאוּ נִצָּבִים, פֶּתַח אָהֳלֵיהֶם, וּנְשֵׁיהֶם וּבְנֵיהֶם, וְטַפָּם: אחריות הורים כלפי ילדיהם רחבה הרבה יותר מאשר חינוכם, היא כוללת גם את גורלם. דתן ואבירם הובילו קו מסוים ושיתפו בו את נשיהם, בניהם וטפם, ובכך חרצו עליהם את גורל ההיבלעות באדמה: וַיֵּרְדוּ הֵם וְכָל-אֲשֶׁר לָהֶם, חַיִּים—שְׁאֹלָה (לג). אחריות ההורים לילדים חייבת להיות בראייה כוללת ולא רק נקודתית, ולכן היו צריכים לקחת בחשבון את תגובת ה' ומשה למעשיהם, בעיקר לאחר שהוזהרו במפורש: סוּרוּ נָא מֵעַל אָהֳלֵי הָאֲנָשִׁים הָרְשָׁעִים הָאֵלֶּה, וְאַל-תִּגְּעוּ, בְּכָל-אֲשֶׁר לָהֶם:  פֶּן-תִּסָּפוּ, בְּכָל-חַטֹּאתָם (כו).

יז,ו: אַתֶּם הֲמִתֶּם, אֶת-עַם יְהוָה: מנהיגי עם חשופים לכפיות טובה מצד העם, אך אינם מתייאשים מלהמשיך ולהגן על העם. משה ואהרן הגנו על העם מפני ה': הָאִישׁ אֶחָד יֶחֱטָא, וְעַל כָּל-הָעֵדָה תִּקְצֹף (טז,כב), וגם אחרי תלונת העם על מות החוטאים ומשפחתם, המשיכו משה להגן עליהם: הֵרֹמּוּ, מִתּוֹךְ הָעֵדָה הַזֹּאת, וַאֲכַלֶּה אֹתָם, כְּרָגַע; וַיִּפְּלוּ, עַל-פְּנֵיהֶם (יז,י).

יח,לא: כִּי-שָׂכָר הוּא לָכֶם, חֵלֶף עֲבֹדַתְכֶם בְּאֹהֶל מוֹעֵד: שכר ניתן תמורת עבודה בלבד. הלוויים קבלו שכר המעשרות תמורת עבודתם בוהל מועד. כמסקנה ישירה יש להבין מכך שכאשר לא מתקיימת עבודה במשכן או בבית המקדש – העם פטורים מלהביא מעשרות, והלוויים מנועים מלקבל שכר: וְלִבְנֵי לֵוִי, הִנֵּה נָתַתִּי כָּל-מַעֲשֵׂר בְּיִשְׂרָאֵל לְנַחֲלָה, חֵלֶף עֲבֹדָתָם אֲשֶׁר-הֵם עֹבְדִים, אֶת-עֲבֹדַת אֹהֶל מוֹעֵד (כא).