"וידבר ה' אל משה לאמר. דבר אל העדה לאמר העלו מסביב למשכן קרח דתן ואבירם. ויקם משה וילך אל דתן ואבירם וילכו אחריו זקני ישראל. וידבר אל העדה לאמר סורו נא מעל אהלי האנשים הרשעים האלה ואל תגעו בכל אשר להם פן תספו בכל חטאתם. ויעלו מעל משכן קרח דתן ואבירם מסביב ודתן ואבירם יצאו נצבים פתח אהליהם ונשיהם ובניהם וטפם. ויאמר משה בזאת תדעון כי ה' שלחני לעשות את כל המעשים האלה כי לא מלבי. אם כמות כל האדם ימתון אלה ופקדת כל האדם יפקד עליהם לא ה' שלחני. ואם בריאה יברא ה' ופצתה האדמה את פיה ובלעה אתם ואת כל אשר להם וירדו חיים שאלה וידעתם כי נאצו האנשים האלה את ה'. ויהי ככלתו לדבר את כל הדברים האלה ותבקע האדמה אשר תחתיהם. ותפתח הארץ את פיה ותבלע אתם ואת בתיהם ואת כל האדם אשר לקרח ואת כל הרכוש. וירדו הם וכל אשר להם חיים שאלה ותכס עליהם הארץ ויאבדו מתוך הקהל" וגו' (במדבר טז,כג-לג). מדוע עונשם של עדת קרח היתה דווקא שיבלעו, ולא עונש קשה אחר? מסביר מרן שר התורה הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א (ב'תורת המקרא' “קרח" [ב]) שעל בני קהת יש איסור מיוחד "אל תכריתו את שבט משפחת הקהתי מתוך הלוים" (במדבר ד,יח), לכן לא יכל לבקש שה' ימיתם, שבזה יעבור על הציווי שלא להכרית את הקהתים, ולכן ביקש שיבלעו ובכך יאבדו מהעולם. אולי זה מרומז בחז"ל שדרשו: 'אמרו חכמים: חכם גדול היה קרח, ומטועני הארון, שנאמר (במדבר ז, ט) "וְלִבְנֵי קְהָת לֹא נָתָן כִּי עֲבֹדַת הַקֹּדֶשׁ עֲלֵהֶם". "וקרח בן יצהר בן קהת"' (במדבר רבה יח,ג). שפשטות באו לומר את גדולתו, אולם אולי באו לומר בסיס להבנת הפרשה כולה, שבכך יובן מדוע היה צריך דווקא שיבלעו, שזה מודגש בהתחלה שקרח קשור לנשיאת הארון, שזו הסיבה שלכן הצטוו במיוחד שלא להכרית את הקהתים ('אמר רבי אלעזר בן פדת: מאיזו מיתה היו נצולים? אם ממיתה של עולם, הרי אין בריה שאין מתה. מהו להציל ממות נפשם? אלא ממיתת הארון. כיצד? אמר רבי אלעזר בן פדת בשם ר' יוסי בן זמרא: בשעה שהיו ישראל נוסעין, היו שני ניצוצין של אש יוצאין מתוך שני בדיו של ארון, כדי לפגוע שונאיהם' וכו'. במדבר רבה ה,א). [כמו"כ אפשר שבאו לרמז לחידושו של מרן הגרש"ג זצוק"ל זיע"א, שקרח העיז לחלוק בשל היותו מנושאי הארון, שלכן הבין שהוא גדול ממשה בשערי הבינה]. אולי אפשר לומר שעונשם היה דווקא בבליעה בארץ, כיון שטענו נגד מנהיגותו של משה (“רב לכם כי כל העדה כלם קדשים ובתוכם ה' ומדוע תתנשאו על קהל ה'” [טז,ג]), וכן שלא היו צריכים לצאת ממצרים במנהיגותו (“המעט כי העליתנו מארץ זבת חלב ודבש להמיתנו במדבר כי תשתרר עלינו גם השתרר" [טז,יג]). לכן נענשו כרמז על היציאה מגלות מצרים, שסיומו היה בקריעת ים סוף, כשמשה הרים את המטה וקרע את הים. טביעת המצרים בים סוף היתה כנגד אכזריותם בגלות הקשה: 'בַּמִּדָּה שֶׁמָּדְדוּ, בָּהּ מָדַדְתָּ לָהֶם. הֵם מֵרְרוּ אֶת חַיֵּיהֶם בַּעֲבוֹדָה קָשֶׁה בַּחֹמֶר, וְאַף אַתָּה, בְּאוֹתָהּ הַמִּדָּה מָדַדְתָּ לָהֶם, וְאַף אַתָּה עָשִׂיתָ לָהֶם הַמַּיִם כַּטִּיט, וְהָיוּ מִשְׁתַּקְּעִין בָּהֶם, לְכָךְ נֶאֱמַר: "טֻבְּעוּ בְיַם סוּף", וְאֵין "טֻבְּעוּ" אֶלָּא בַּטִּיט, שֶׁנֶּאֱמַר: (תְּהִלִּים סט,ג) "טָבַעְתִּי בִּיוֵן מְצוּלָה", וּכְתִיב: (יִרְמְיָה לח,ו) "וַיִּטְבַּע יִרְמְיָהוּ בַּטִּיט". לְכָךְ נֶאֱמַר "טֻבְּעוּ בְיַם סוּף"' (מכילתא דשירה, ד). ממילא כנגד טענת עדת קורח נגד יציאת מצרים בהנהגתו של משה, שכביכול היה עדיף בארץ מצרים (שהיא כאילו היתה טובה), נענשו כנגד טענותיהם בבליעה בארץ, כעין בליעת המצרים בים, שכעין הבליעה בטיט בעבדות. אולי אפשר שמובא בגמ': 'דרש רבא, ואמרי לה אמר ר' יצחק: מאי דכתיב (חבקוק ג, יא) "שמש ירח עמד זבולה"? שמש וירח בזבול מאי בעיין, והא ברקיע קביעי? מלמד שעלו שמש וירח מרקיע לזבול, ואמרו לפניו: רבונו של עולם, אם אתה עושה דין לבן עמרם, אנו מאירים, ואם לאו, אין אנו מאירין. באותה שעה ירה בהן חיצים וחניתות. אמר להם: בכל יום ויום משתחוים לכם ואתם מאירים, בכבודי לא מחיתם, בכבוד בשר ודם מחיתם? וכו' (נדרים לט,ב). מדוע השמש והירח טענו לכבוד משה? אלא שמשה לקח אותם כטענה: 'דבר אחר: "בקר”, אמר להם משה: גבולות חלק הקדוש ברוך הוא בעולמו. יכולין אתם לערב יום בלילה?! זהו שאמר הכתוב: בתחילה, "ויהי ערב ויהי בקר, ויבדל אלקים בין האור ובין החשך” (ברא' א ד), בשביל תשמישו של עולם. וכשם שהבדיל בין האור ובין החשך, כך הבדיל את ישראל מן האומות, שנאמר: "ואבדיל אתכם מן העמים להיות לי” (ויק' כ כו). וכך הבדיל אהרן, שנאמר: "ויבדל אהרן להקדישו בקדש הקדשים” (דה"א כג יג). אם יכולים אתם לעכב אותה הבדלה שהבדיל הקדוש ברוך הוא בין היום ובין הלילה, כך תוכלו לבטל את זו. לכך אמר להם: "בקר ויודע ה'” וגו', כבר הוא מתוקן, את אשר יבחר בו יקריב אליו' (תנחומא קרח סימן ה). לכן כיון שהשתמש בהם כחלק מטענותיו, באו והצטרפו להגנתו כמכח השפעת דבריו. לכן כיון שע"פ טענותיו של משה היתה השפעה מצד העולם, אז לכן כיון שטענתו היתה שיש הבדלה בעולם, ועדת קורח רוצה לבטל את ההבדלה, אז עונשם יהיה ע"י שתתבטל מהם ההבדלה של יום ולילה, שזה ע"י שתתבטל ההבדלה של הארץ, בין מעל למתחת הקרקע, וכך כשיבלעו יותר לא יחול עליהם ההבדל של היום והלילה, שזה רק כשנמצאים מעל האדמה. אולי אפשר גם שקרח ועדתו טענו שכולם קדושים כמו משה בהקשר למתן תורה: '"ויקהל עליהם קרח”. אמר להם: "רב לכם כי כל העדה כלם קדושים”, וכולם שמעו בסיני "אנכי ה' אלקיך”. "ומדוע תתנשאו” אילמלא אתם שמעתם לבדכם והם לא שמעו, הייתם אומרים. עכשיו כלם קדושים, ומדוע תתנשאו' (שם, ד). הרי שהשוו את עצמם למשה בקבלת התורה, והרי מצד האמת אלמלי משה לא יכלו לקבל את התורה (כמו שה' הזהיר שלא יעלו בהר). לכן כנגד זה נענשו שהארץ תבלע אותם, כיון שנאמר על מתן תורה: '(שמות יט, יז) "ויתיצבו בתחתית ההר", א"ר אבדימי בר חמא בר חסא: מלמד שכפה הקב"ה עליהם את ההר כגיגית. ואמר להם: אם אתם מקבלים התורה, מוטב. ואם לאו, שם תהא קבורתכם … אמר חזקיה: מאי דכתיב (תהלים עו, ט) "משמים השמעת דין ארץ יראה ושקטה", אם יראה למה שקטה? ואם שקטה למה יראה? אלא בתחילה יראה, ולבסוף שקטה. ולמה יראה? כדריש לקיש, דאמר ריש לקיש: מאי דכתיב (בראשית א, לא) "ויהי ערב ויהי בקר יום הששי", ה' יתירה למה לי? מלמד שהתנה הקב"ה עם מעשה בראשית, ואמר להם: אם ישראל מקבלים התורה, אתם מתקיימין. ואם לאו, אני מחזיר אתכם לתוהו ובוהו' (שבת פח,א). לכן כיון שהם טענו נגד הנהגתו של משה וקישרו למתן תורה, הרי לו היו עושים זאת אז, לא היו מקבלים את התורה, והיו נקברים תחת ההר, וכן העולם היה חוזר לתוהו ובוהו. לכן עונשם הוא ליבלע באדמה, כעין קבורה תחת ההר, וכעין שהעולם חוזר לתוהו ובוהו וכבר אין יותר אדמה לעמוד עליה. בדומה אפשר גם לומר שקורח ועדתו טענו נגד ההלכות שמשה לימד: '"וַיִּקַּח קֹרַח". מה כתיב למעלה מן הענין (במדבר טו, לח): "דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם וְעָשׂוּ לָהֶם צִיצִת". קפץ קרח ואמר למשה: אתה אומר "וְנָתְנוּ עַל צִיצִת" וְגוֹ'. טלית שכלה תכלת מה היא שיהא פטורה מן הציצית? אמר לו משה: חיבת בציצית. אמר לו קרח: טלית שכולה תכלת אינה פוטרת עצמה, וארבעה חוטין פוטר אותה? בית מלא ספרים, מהו שתהא פטורה מן המזוזה? אמר לו: חייבת במזוזה. אמר לו: כל התורה כולה מאתים שבעים וחמש פרשיות שיש בה, כולן אין פוטרות את הבית, ושתי פרשיות שבמזוזה פוטרות את הבית?. אמר לו: דברים אלו לא נצטוית עליהם, ומלבך אתה בודאם. הדא הוא דכתיב "וַיִּקַּח קֹרַח"' (תנחומא קרח סימן ב). ממילא יוצא שקרח חלק על התורה, כיצד היא צריכה להיות. לכן נענש בבליעה, כיון שהעולם נברא ע"פ התורה ('כך היה הקב"ה מביט בתורה, ובורא את העולם. ב"ר א,א), כך שכל המציאות היא ע”פ ההתגלות של התורה, ממילא קרח ועדתו שטענו נגד התגלות התורה כמות שהיא, זה בא לידי ביטוי בעונשו בפתיחת הפה של האדמה, שלא כדבר רגיל במציאות, אלא כבריאה אחרת (“ואם בריאה יברא ה' ופצתה האדמה את פיה ובלעה אתם" וגו'. טז,ל),  כעין לומר שכל המציאות של הבריאה היתה צריכה להיות שונה ע”פ שיטתו. אולי אפשר גם שקרח לא הסתפק בטענות נגד מנהיגותו של משה, אלא כדי לחזק את טענותיו טען שמנהיגותו של משה חשובה לו בכדי לקחת את נשיהם (ולכן גם אינו קדוש יותר מהם, ומה שגרש את אשתו, זה לא בשל קדושתו, אלא כדי שלא תפריע לו), שלכן חשדו בו באשת איש: '(במדבר טז, ד) "וישמע משה ויפול על פניו", מה שמועה שמע? אמר רבי שמואל בר נחמני א"ר יונתן: שחשדוהו מאשת איש, שנאמר (תהלים קו, טז) "ויקנאו למשה במחנה". א"ר שמואל בר יצחק: מלמד שכל אחד ואחד קנא את אשתו ממשה, שנאמר (שמות לג, ז) "ומשה יקח את האהל ונטה לו מחוץ למחנה"' (סנהדרין קי,א). לכן כיון שכולם קינאו לנשיהם בהקשר למחלוקת הזו, היה עונשם כעין גילוי של דין סוטה, שלוקחים לה עפר מקרקע המשכן (שזה גם מזכיר את כהונת אהרן), מדוע? '"ולקח הכהן מים קדושים בכלי חרש ומן העפר”, למה לוקח מים ועפר ובודקה? מפני שתחילתה מן המים ומן העפר. ואדם נברא מן העפר, והיא נבראת מן המים, לפיכך תבדק במים ובעפר, אם טהורה היא כברייתה אם לאו. דבר אחר: למה נבדקת במים ובעפר? לפי שהן עדות, שנאמר: "העידותי בכם היום את השמים ואת הארץ” (דב' ל יט)' (תנחומא "נשא" סימן ד). לכן נענשו ע"י האדמה – עפר הקרקע, שהיא כמעידה נגדם ולכן גם מענישה אותם (“יד העדים תהיה בו בראשנה להמיתו". דברים יז,ז), ע"י שמבטלת מהם את קיומם, כהיפך מבריאתם. (ולכן גם ע"י בריאה חדשה, שלא כמקורי).