"ויבאו בני ישראל כל העדה מדבר צן בחדש הראשון וישב העם בקדש ותמת שם מרים ותקבר שם" (במדבר כ,א). 'א"ר אמי: למה נסמכה מיתת מרים לפרשת פרה אדומה? לומר לך: מה פרה אדומה מכפרת, אף מיתתן של צדיקים מכפרת' (מו"ק כח,א). הת"ת מקשה מדוע הוסמכה מיתת מרים לפרה אדומה ולא לשאר דברים שמכפרים, כקרבנות או בגדי כהונה? ומתרץ שבמדרש מובא שפרה אדומה מכפרת משום 'תבוא האם ותקנח צואת בנה', ממילא זה דומה למרים שהיא כעין אם לאומה הישראלית. דבריו פשט ברור ויפה. אולם מניין שמרים היא כאם לאומה הישראלית? לכן נראה לומר בדומה שהיא דוגמה לצדיקה מכפרת, ולכן דומה לפרה אדומה שהיא נקבה שמכפרת על מעשה בנה, שכך הצדיקים משפיעים קדושה לעולם, ולכן הם כעין הורים לכלל בנ"י, מצד השפעת הקדושה. שלכן מובא בגמ' על כאלו שכאילו ילדו: ' … ללמדך שכל המגדל יתום בתוך ביתו מעלה עליו הכתוב כאילו ילדו … אמר רבי שמואל בר נחמני א"ר יונתן: כל המלמד בן חבירו תורה מעלה עליו הכתוב כאילו ילדו, שנאמר (במדבר ג, א) "ואלה תולדות אהרן ומשה", וכתיב "ואלה שמות בני אהרן", לומר לך: אהרן ילד, ומשה לימד, לפיכך נקראו על שמו' (סנהדרין יט,ב). הובאו שני דברים שהם כאילו שילדו, המגדל פיזית (יתום) ורוחנית (תורה), שכל המשפיע לחברו דבר חשוב לחייו נחשב כאילו ילדו, ממילא גם הצדיק שהוא משפיע מעלה רוחנית על כלל בנ"י נחשב כאילו שילדם ברוחני. לכן במרים הצדיקה היו בה שני הדברים, שמצד אחד השפיעה על הפיזי, ע"י הבאר: 'ר' יוסי בר' יהודה אומר: שלשה פרנסים טובים עמדו לישראל, אלו הן: משה ואהרן ומרים. וג' מתנות טובות ניתנו על ידם, ואלו הן: באר וענן ומן. באר בזכות מרים' וכו' (תענית ט,א). ובנוסף גם השפיעה על כלל בנ"י צדקות, ולכן נחשבת כעין אמא (שילדתם). לכן מובן שבמיתת הצדיק באה כפרה, שלכאורה במה זה משפיע שמת? אלא שהצדיק קשור להשפעת קדושה בעולם, ולכן כאשר ניפטר שעולה למעלה רוחנית עליונה (מעל היכולת בעולם), הוא מעלה איתו רוחנית את כלל בנ"י, ולכן מכפר (שמתעלים מאוד רוחנית ולכן ראוי שיתכפר בשל כך. ובפרט, שנעשים בזה כעין שילדם מחדש רוחנית, ולכן מתכפר להם כמו אדם חדש). נראה שזה חל במיוחד עם אותם שמשתתפים בכבודו, שלכן מתחברים אז אל הצדיק, ולכן אצלם יש חיבור גבוה ולכן כפרה גדולה יותר (מעבר לכפרה הכללית לעולם), ולכן נאמר כאן: “ותמת שם מרים ותקבר שם", שהתעסקו בקבורתה, שהמשתתפים בכבוד המת (כעין בהשתתפות בקבורה לכבודו), אצלם הכפרה גדולה יותר. עוד נראה בכפרה במיתת הצדיק, שמובא בגמ' קודם: 'ואמר ר' אלעזר: אף מרים בנשיקה מתה, אתיא "שם" "שם" ממשה. ומפני מה לא נאמר בה "על פי ה'”? מפני שגנאי הדבר לאומרו' (שם). ומפורט יותר בב"ב: 'תנו רבנן: ששה לא שלט בהן מלאך המות, ואלו הן: אברהם יצחק ויעקב משה אהרן ומרים... משה אהרן ומרים דכתיב בהו (במדבר לג, לח) "על פי ה'”. והא מרים לא כתיב בה "על פי ה'”? אמר ר"א: מרים נמי בנשיקה מתה, דאתיא "שם" "שם" ממשה. ומפני מה לא נאמר בה "על פי ה'”? שגנאי הדבר לומר' (ב"ב יז,א). 'שלא שלט בהן מלאך המות – אלא מתו בנשיקה על פי שכינה' (רש"י). ממילא מרים מתה מיתת נשיקה ולכן לא שלט בה מלאך המוות, והנה נאמר: 'אמר ר"ל: הוא שטן, הוא יצר הרע, הוא מלאך המות' וכו' (שם טז,א). יוצא שבמיתתה היה חיבור גדול לשכינה, ולכן התגברות על כח השטן, ולכן היה בזה שבירה של כח השטן. אולי לכן באה כפרה בזכות שבירת כח יצה"ר (שהביא לחטאים), שבכך באה תשובה וקדושה גדולה בעולם, ותיקון לחטאים. תחילת הפס' הוא: "ויבאו בני ישראל כל העדה מדבר צן בחדש הראשון וישב העם בקדש", ומובא בגמ' שאלו שמות של הר סיני: 'דאמר ר' יוסי בר' חנינא: ה' שמות יש לו: מדבר צין, שנצטוו ישראל עליו. מדבר קדש, שנתקדשו ישראל עליו' וכו' (שבת פט,א). נראה שלכן נרמז במרים שיש קשר לפרה אדומה, כיון שמתה באזור הקשור לסיני, ולכן כפרה בהקשר לסיני מזכיר את כפרת הפרה האדומה. (ועוד שמתה בנשיקה, שלא ע"י מלאך המוות, ולכן מזכיר שלפני שחטאו בעגל לא היה שולט בהם מלאך המוות [ע"ז ה,א]). לכן נראה שקושר לפרה אדומה, אולם בעצם העיקר זה שהיא קרבן, שהקרבנות מכפרים, ולכן בפס' מביא רש"י: 'למה נסמכה מיתת מרים לפרשת פרה אדומה? לומר לך מה קרבנות מכפרין, אף מיתת צדיקים מכפרת'. שהדגיש שהלימוד הוא מהקרבנות שמכפרים (ולאו דווקא פרה אדומה). לכן נראה שכמו שקרבן מכפר בשל שמביא קירבה בין שמים לארץ, ומשרה שכינה בארץ, כך גם במיתת צדיקים יש חיבור שמים וארץ, והבאת שכינה לעולם. וכן כמו קרבן המביאו מרגיש שנעשה שמוקרב במקומו, ושב בתשובה, כך במיתת הצדיקים באה אימה גדולה לעולם בעקבות סילוקם, והאנשים נרתעים ומקבלים עליהם לשוב בתשובה, ולכן מתחיל הפס' שזה בצין, שנרמז על ציוי ה' את המצוות, וקדש שהתקדשו, שכך גם במיתת הצדיק האנשים מקבלים עליהם להתחזק במצוות ולהתקדש. נראה שמיד מסופר על הפסקת הבאר בשל הסתלקות מרים (שהבאר היתה בזכותה), כרמז לתורה (שנמשלה למים. ואף דרשו זאת בהקשר לחוסר מים במדבר: 'דתניא: (שמות טו, כב) "וילכו שלשת ימים במדבר ולא מצאו מים", דורשי רשומות אמרו: אין מים אלא תורה, שנאמר (ישעיהו נה, א) "הוי כל צמא לכו למים"' וכו' [ב"ק פב,א]), כרמז שהצדיק מקשר את התורה שתחול בעם (כמו שהיה מים בזכות מרים), ולכן כשנפטר זה מחדיר באנשים את הרצון להתקשר אליו (כיון שקשה להיפרד מאדם), ולמה שייצג בעולם, שזהו חיבור לתורה וקדושה (שזהו צין=תורה, וקדש=קדושה), וכך מביא תיקון גדול בעולם, ולכן מיתתו מכפרת בזה.