"ותדר נדר ותאמר ה' צבאות אם ראה תראה בעני אמתך וזכרתני ולא תשכח את אמתך ונתתה לאמתך זרע אנשים ונתתיו לה' כל ימי חייו ומורה לא יעלה על ראשו" (שמואל א א,יא). חז"ל חלקו על הפס' הזה, האם ללמוד מכאן ששמואל היה נזיר: 'נזיר היה שמואל, כדברי רבי נהוראי, שנאמר (שמואל א א) "ומורה לא יעלה על ראשו". נאמר בשמשון (שופטים יג) "ומורה", ונאמר בשמואל "ומורה", מה מורה האמורה בשמשון, נזיר, אף מורה האמורה בשמואל, נזיר. אמר רבי יוסי: והלא אין מורה אלא של בשר ודם. אמר לו רבי נהוראי: והלא כבר נאמר (שמואל א טז) "ויאמר שמואל איך אלך ושמע שאול והרגני”, שכבר היה עליו מורה של בשר ודם' (משנה נזיר ט,ה). לכאורה מדוע לומדים ג"ש משמשון, הרי אם הנביא רצה לומר שהיה נזיר, שיאמר זאת במפורש? (אמנם אין זה כ"ך קשה, כיון שבפשטות הכוונה שלא יגלח את ראשו, שזהו ודאי מעשי נזיר, כך שכעין נאמר במפורש שיהיה נזיר) נראה שבא לרמז על קשר לשמשון, שהוא היה גיבור ונלחם באויב באומץ רב. דבר זה התגלה גם בשמואל, אלא שלהבדיל משמשון שהוא עצמו היה הגיבור, אצל שמואל הוא העמיד את הגיבורים, שזהו שהמליך את שאול ואת דוד. (אולי זה ההבדל, שאצל שמשון נאמר מה' שיהיה נזיר, כך שכעין הוא נזיר מעצם מהותו, ולכן זה הוא עצמו. לעומת שמואל שאמו הזירה אותו, שהשפיע עליו, וכך הוא משפיע על אחרים). תפקידו של המלך הוא בעיקר: “ושפטנו מלכנו ויצא לפנינו ונלחם את מלחמתנו" (שמואל א ח,כ). שזה דומה למה שהיה אצל שמשון שהיה שופט את ישראל, וגם נלחם בפלישתים. לכן מקושר שמואל לשמשון, לומר שיעודו זה הקמת מלכות ישראל, ובעיקר מלכות דוד (שהיא עיקר המלוכה). לכן שמואל נולד מחנה לאחר שלא ילדה הרבה זמן בשל ש-"וה' סגר רחמה" (שמואל א א,ה), כעין שלא היה שמואל מגיע לעולם אלמלי תפילתה. זה דומה לדוד שלא היה ראוי לחיות בעולם, אלא למות בלידתו, אלמלי אדם הראשון שנתן לו שבעים שנה: 'דבר אחר: "זה ספר תולדות אדם”. העביר לפניו כל הדורות, הראהו דוד חקוקין לו ג' שעות. אמר לפניו: ריבונו של עולם, לא תהא תקנה לזה? אמר: כך עלתה במחשבה לפני. א"ל: כמה שני חיי? א"ל: אלף שנים. א"ל: יש מתנה ברקיע? א"ל: הן. א"ל: ע' שנים משנותי יהיו למזל זה' וכו' (ילקו"ש רמז מא). לכן שתי התכונות העיקריות אצל שמואל הם אומץ, כמו שמעמיד מלכים שצריכים להיות בעלי אומץ, ונזיר שזה כעין תיקון לכוח גבורה גשמית גדולה מאוד, שזה מביא להדרדרות לתאוה גשמית חזקה יותר. כעין שמובא על שמשון שהיה נזיר כדי למונעו מרדיפה גדולה יותר לזנות ('(שופטים יג, ה) "כִּי נְזִיר אֱלֹקים יִהְיֶה הַנַּעַר מִן הַבֶּטֶן”, גָּלוּי הָיָה לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁשִּׁמְשׁוֹן הָיָה הוֹלֵךְ אַחַר עֵינָיו, לְפִיכָךְ הִזְהִירוֹ בְּנָזִיר שֶׁלֹא יִהְיֶה שׁוֹתֶה יַיִן, לְפִי שֶׁהַיַּיִן מֵבִיא לִידֵי זִמָּה. וּמַה בִּזְּמַן שֶׁהָיָה נָזִיר הָלַךְ אַחַר עֵינָיו, אִלּוּ הָיָה שׁוֹתֶה לֹא הָיָה לוֹ תַּקָּנָה לְעוֹלָם מֵרֹב שֶׁהָיָה רוֹדֵף אַחַר זִמָּה' וכו' [במדבר רבה י,ה]), שכך שמואל מעמיד מלכים בעלי כח רב לנצח מלחמות (וכן דוד נמשך קצת אחר עיניו, בבת שבע). בגמ' מביאים על הקטע הזה של המשנה, ברייתא בה יש הסכמה בין ר"י ורבי נהורא בדין העונה אמן: 'והתניא: רבי יוסי אומר: גדול העונה אמן יותר מן המברך. וא"ל רבי נהוראי: השמים כך הוא, תדע שהרי גוליירים מתגרין במלחמה, וגבורים נוצחין' (נזיר סו,ב). ולא מובן מה הקשר למשנה, רק בשל שמותם? אלא נראה שיש כאן רמז לעניין מלחמה, שזהו רמז לעניינו של שמואל כמעמיד את המלכים שתפקידם מלחמות, ולכן יש עניין של נזירות ואי מורא. לכן נראה גם ששמואל היה שקול כמשה ואהרן "משה ואהרן בכהניו ושמואל בקראי שמו" (תהלים צט,ו), כיון שמשה היה מלך [שמו”ר ב,ו] וכן יהושע [ב"ר נט,ו] (אמנם ראה ב'תורת המועדים' – 'מלחמת עמלק ומלכות ישראל', למרן פאר הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א, שמסביר שאין הכוונה למלכות ממש כמו של שאול ודוד). לכן שמואל כעין ממשיך את כח מלכות משה (שמלך בעצמו, וכן המליך את יהושע), ובכח זה ממליך את שאול ואח"כ את דוד (אולי אפשר שיש בזה רמז ברמב”ם: 'אין מעמידין מלך בתחילה אלא על פי בית דין של שבעים זקנים, ועל פי נביא. כיהושע שמינהו משה רבינו ובית דינו, וכשאול ודוד שמינם שמואל הרמתי ובית דינו' [הל' מלכים א,ג]). נראה שנזירות קשורה למלכות, שנזירות זה עניין של פרישות, שכך יש גם במלך עניין של מלכות אבל עם מעט פרישות, שלכן לא ירבה לו סוסים, נשים וממון (דברים יז,טז-יז). [בפרט עניין מיעוט הנשים, קשור בנזירות עצמה, שהיא להרחקה מתאות יצר העריות: 'דתניא, רבי אומר: למה נסמכה פרשת נזיר לפרשת סוטה? לומר לך: שכל הרואה סוטה בקלקולה, יזיר עצמו מן היין' (סוטה ב,א)]. [גם נזירות היא חלק מפרישות ('אף מדבר המותר פורש להחמיר על עצמו'. רש"י), שהיא אחת מהשלבים בדרך לרוה"ק ('להשרות עליו שכינה'. רש"י) ותחיית המתים (ע"ז כ,ב). כך שזה מתאים למלך שמייצג את ה' בעולם (שלכן זה קשור להשראת שכינה עליו), ולאחר המשיח באה תחיית המתים]. נראה  שבשמשון היתה בגבורתו התגלות כעין משיח ('שהיה יעקב אבינו רואה אותו וסבור בו שהוא מלך המשיח'. ב"ר צח,יד), שיש בו רוה"ק וגבורה, וכך שמואל דומה לו שמעמיד את מלכות דוד, שעתידה להעמיד מתוכה את המשיח (שנלחם, ומביא להשראת השכינה בעולם). נראה שיש גילוי לקשר בין שמשון לשמואל שמעמיד את מלכות דוד, שעל שמשון נאמר ביר': 'כתוב אחד אומר "וישפוט את ישראל מ' שנה”. וכתוב א' אומר  "והוא שפט את ישראל ך' שנה”. אמר ר' אחא: מלמד שהיו הפלשתים יראים ממנו ך' שנה לאחר מותו, כדרך שהיו יראים ממנו ך' שנה בחייו' (יר' סוטה א,ח). [אין פס' כזה שנאמר בו ששמשון שפט מ' שנה, זה טעות בהעתקה, שיש לומר בשניהם כ' שנים, כעין הנוסח בבמדבר רבה (יד,ט): 'דבר אחר: כנגד שני פעמים, שכתוב עליו שהוא שפט את ישראל עשרים שנה, ואלו הן: (שופטים טו): "וישפוט את ישראל בימי פלשתים עשרים שנה”. "והוא שפט את ישראל עשרים שנה”. ללמדך שעשרים שנה שפט את ישראל בחייו, ועשרים שנה אחר מיתתו, היה מוראו של שמשון על פלשתים וישבו בהשקט'. אפשר היה להעמיד שהמעתיק (ר' יחיאל [שהעיד על עצמו שקצת תיקון לפעמים]) תיקון את נוסח היר', שהבין ששואל היר' איך נאמר ששפט עשרים שנה אם אח"כ נאמר ששפט עשרים שנה, שזה מוזר, מה קשה בזה? ולכן תיקן לארבעים, ע”פ התשובה שיוצא סה"כ ארבעים שנה, אבל בעצם יצא שרק שיבש בזה. אמנם לכאורה יש ראיה לנוסח ארבעים שנה מהמדרש שמואל (כח,ד) שלנוסח פארמה רשום על שמשון ששפט 'ארבעים שנה', אולם גם שם יש תיקון מיד ל'עשרים', וכנראה המעתיק של כת”י זה דילג קצת קדימה ששם נאמר באמת ארבעים שנה, אבל זה נאמר על גדעון, שהוא באמת שפט ארבעים שנה כמו שמשמע מהנאמר: “ותשקט הארץ ארבעים שנה בימי גדעון" (שופטים ח,כח). כך שזה טעות של המעתיק, ולכן תוקן ל'עשרים' כמו שנאמר בפס' אצל שמשון (ואולי ר' יחיאל הסתמך על נוסח דומה). אולם כיון שגם בכת”י רומא של הירושלמי הנוסח הוא 'ארבעים שנה', משמע שכך היה הנוסח המקורי ביר']. כנראה הכוונה שכיון שנאמר פעמיים ששפט את ישראל עשרים שנה (שופטים טו,כ. ו-טז,לא. [ועוד אחד מהם נאמר באמצע סיפור חייו, שמשמע כביכול שיש אח”כ עוד המשך של שנים]) סימן שבא לומר כעין ששפט פעמיים עשרים (ולכן אומר בנוסח שלא מופיע כך בשני הפס', כדי לומר שזה העיקרון ולא המילים המדוייקות). ולכן שואל איך זה שמצד אחד משמע ששפט ארבעים שנה, ומצד שני הפס' מדגיש דווקא עשרים שנה? ועונה שבא לומר השפיע עשרים שנה בחייו, וגם עשרים שנה לאחר מותו. בכ"א יוצא שיש השפעה של שלטונו במשך ארבעים שנה. דבר זה זה דומה למלכותו של דוד המלך: “והימים אשר מלך דוד על ישראל ארבעים שנה" (מלכים א ב,יא), ושמואל העמיד את מלכות דוד.